הדרך סלולה
משתמש ותיק
מסר מהפרשה
לחיות עם פרשת השבוע: "כוח וקדושת הדיבור"
׳לא יחל דברו ־ ככל היוצא מפיו יעשה׳
בפרשה שלנו התורה מדגישה את הענין של ה׳דיבור׳, ׳לא יחל דברו׳ (במדבר ל, ג) ׳יחל׳ פירושו לשון ׳חולין׳, לא יעשה את דיבורו ׳חול׳. אם הוא נשבע, אם הוא נדר נדר לה׳, הוא צריך לעמוד בדיבורו, ׳לא יחל דברו׳, לא יחלל דברו (רש״י שם) ׳לא יבטיל פתגמי(תרגום אונקלוס שם) את ה׳דיבור׳ שהוא הוציא מפיו, לא יבטל ולא יחלל, ׳ככל היוצא מפיו יעשה׳. ואם יש ׳פה קדוש׳, ׳לא יחל דברו׳, ממילא באה ההבטחה ׳ככל היוצא מפי ויעשה׳. וזה הבטחה לכל אחד מאיתנו, כך לימדו אותנו רבותינו (ע׳ ספר חסידים ס״ס מ"ז, ובנוסח שבהוצאת מקיצי נרדמים סימן תתשצ"ה ועי"ש סימן ער"ה, ראשית חכמה שער הקדושה סוף פרק יב, חומת אנך פרשת מטות אות ב, קדושת לוי פרשת מטות, חיים עד העולם סוף סוטה, אורחות יושר פרק כ'), שאם אדם ישגיח - לפי כל פרטי ההלכה - על ׳פה קדוש׳, יתקיים בו הבטחה ׳ככל היוצא מפיו יעשה׳.
מעשה על הגאון ר׳ אלחנן וסרמן זצ״ל
ואת היסוד הזה שפה קדוש פועל מציאות. ראינו את זה בחוש אצל כל גדולי ישראל. יש בזה הרבה עובדות על גדולי ישראל. על הגאון ר׳ אלחנן וסרמן זצ״ל סיפרו (הובא בספר אור אלחנן ח״א עמוד קפג) שפעם נכנסו לישיבה שלו (היה זה ג׳פורים׳), כמה בריונים, (כי בעירו ׳ברנוביץ׳ היו שם כמה חוגים ש׳אינם חרדים׳ בלשון המעטה, והם לא יכלו לסבול שיש כזה ׳מגדלור׳ בעיר, ותמיד היו עושים בעיות והפרעות, והתחילו לעשות פרעות, הופכים את ה׳ספרים׳ ואת ה׳סטנדרים׳ ואת השולחנות', וצעקות׳ ומתקוטטים וכו׳ . ור׳ אלחנן וסרמן זצ״ל ישב בחדר שלו, והנה הוא שומע קולות של צעקות מהישיבה. התפלא, מיד נכנס לישיבה, והוא רואה שם את כל החבורה של ה׳לצים׳ הללו מתקוטטים ומרביצים. מיד אמר להם: ׳החוצה!׳. והוא הטיל עליהם אימה, ומיד הוציא את כולם אחד אחד. והיה שם איזה ׳בריון׳ אחד שהתעקש, ולא רצה לצאת, ניגש אליו ר׳ אלחנן תפס אותו והוציא אותו בכה, גרר אותו. אמר לו אותו אחד, ׳הרב, בלי ידיים!/ אמר לו ר׳ אלחנן: ׳אתה בלי ידיים!/ ואחרי שיצא הוא קיבל ׳שיתוק׳ בשתי ידיו. כי פה קדוש פועל מציאות. אפילו שהוא לא התכוין לקלל אותו, כיון שיצא מפיו, שמעו את זה בשמים וקבעו שיהיה בלי ידיים כפשוטו וע״ע קובץ שיעורים כתובות סב:
לחיות עם פרשת השבוע: "כוח וקדושת הדיבור"
׳לא יחל דברו ־ ככל היוצא מפיו יעשה׳
בפרשה שלנו התורה מדגישה את הענין של ה׳דיבור׳, ׳לא יחל דברו׳ (במדבר ל, ג) ׳יחל׳ פירושו לשון ׳חולין׳, לא יעשה את דיבורו ׳חול׳. אם הוא נשבע, אם הוא נדר נדר לה׳, הוא צריך לעמוד בדיבורו, ׳לא יחל דברו׳, לא יחלל דברו (רש״י שם) ׳לא יבטיל פתגמי(תרגום אונקלוס שם) את ה׳דיבור׳ שהוא הוציא מפיו, לא יבטל ולא יחלל, ׳ככל היוצא מפיו יעשה׳. ואם יש ׳פה קדוש׳, ׳לא יחל דברו׳, ממילא באה ההבטחה ׳ככל היוצא מפי ויעשה׳. וזה הבטחה לכל אחד מאיתנו, כך לימדו אותנו רבותינו (ע׳ ספר חסידים ס״ס מ"ז, ובנוסח שבהוצאת מקיצי נרדמים סימן תתשצ"ה ועי"ש סימן ער"ה, ראשית חכמה שער הקדושה סוף פרק יב, חומת אנך פרשת מטות אות ב, קדושת לוי פרשת מטות, חיים עד העולם סוף סוטה, אורחות יושר פרק כ'), שאם אדם ישגיח - לפי כל פרטי ההלכה - על ׳פה קדוש׳, יתקיים בו הבטחה ׳ככל היוצא מפיו יעשה׳.
מעשה על הגאון ר׳ אלחנן וסרמן זצ״ל
ואת היסוד הזה שפה קדוש פועל מציאות. ראינו את זה בחוש אצל כל גדולי ישראל. יש בזה הרבה עובדות על גדולי ישראל. על הגאון ר׳ אלחנן וסרמן זצ״ל סיפרו (הובא בספר אור אלחנן ח״א עמוד קפג) שפעם נכנסו לישיבה שלו (היה זה ג׳פורים׳), כמה בריונים, (כי בעירו ׳ברנוביץ׳ היו שם כמה חוגים ש׳אינם חרדים׳ בלשון המעטה, והם לא יכלו לסבול שיש כזה ׳מגדלור׳ בעיר, ותמיד היו עושים בעיות והפרעות, והתחילו לעשות פרעות, הופכים את ה׳ספרים׳ ואת ה׳סטנדרים׳ ואת השולחנות', וצעקות׳ ומתקוטטים וכו׳ . ור׳ אלחנן וסרמן זצ״ל ישב בחדר שלו, והנה הוא שומע קולות של צעקות מהישיבה. התפלא, מיד נכנס לישיבה, והוא רואה שם את כל החבורה של ה׳לצים׳ הללו מתקוטטים ומרביצים. מיד אמר להם: ׳החוצה!׳. והוא הטיל עליהם אימה, ומיד הוציא את כולם אחד אחד. והיה שם איזה ׳בריון׳ אחד שהתעקש, ולא רצה לצאת, ניגש אליו ר׳ אלחנן תפס אותו והוציא אותו בכה, גרר אותו. אמר לו אותו אחד, ׳הרב, בלי ידיים!/ אמר לו ר׳ אלחנן: ׳אתה בלי ידיים!/ ואחרי שיצא הוא קיבל ׳שיתוק׳ בשתי ידיו. כי פה קדוש פועל מציאות. אפילו שהוא לא התכוין לקלל אותו, כיון שיצא מפיו, שמעו את זה בשמים וקבעו שיהיה בלי ידיים כפשוטו וע״ע קובץ שיעורים כתובות סב: