ממה צריכה לנבוע הקנאות?

שיתופתא

משתמש חדש
בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי - ממה צריכה לנבוע "הקנאות"?
בפרשתינו, משבחת התורה את "קנאותו" של פינחס, כשראה את עוברי העבירה, קם, וחרבו שלופה בידו, ונעשו לו באותה העת שנים עשרה נסים, כמבואר בחז"ל (תרגום יונתן כה, ח).
צריכים אנו להבין מהי "קנאות", מתוך מה צריכה לנבוע הקנאות שהיא מידה משובחת מאוד באדם. ובאמת המושג "קנאה להשם", הוא מגיע מתוך אהבת ה' ואהבת ישראל באמת, מתוך עומק גדול בנפש, ומתוך עבודה ודרגה גדולה, ולא כל אדם יכול להתנהג בה. רבינו משה חיים לוצאטו בספרו "מסילת ישרים" (פרק יט), מסביר מהי "הקנאות", ממה היא נובעת, ומה השבח שיש בה, עד כדי שה' נתן לפינחס עשרים וארבעה מתנות כהונה בעבור שקיים מצוה זו של ה"קנאות" לה' יתברך.
ואכן, על ידי ריבוי אהבת האדם לבוראו, והתגברות האהבה הזאת לאין שיעור, שמגדיל בליבו את ה', וכמה הוא אוהב את קרבתו, וכמה אוהב ורודף אחרי עשיית הדברים המשמחים והרצויים לפניו יתברך, על ידי כן, לא יהיה מסוגל לראות אנשים העושים דברים המצערים את מלכו של עולם. הוא לא מסוגל, כי הרי הוא תמיד רוצה "לשמח" את ה', ועכשיו הוא רואה במו עיניו מי שכביכול מעציב את ה' יתברך.
לדוגמה, אדם שכה טורח שעות על גבי שעות לנקות ולקרצף את רצפת ביתו, הוא מנקה ומנקה, הכל בשביל שיראו כולם כמה הבית שלו נוצץ... ופתאום נכנס מישהו ושופך איזה כוס המהול בקפה מרוכז על הרצפה הנקיה. "אני מנקה ואתה מלכלך?!". כך להבדיל, מי שהוא כל כך טורח לשמח את ה', להגדיל את שמו, ולקדש את שמו בעולם, שהיא תכלית כל יהודי באשר הוא. ופתאום, נכנס אדם ושופך קלון, ומלכלך את שמו של ה' יתברך.
התחושה הזאת, היא הנקראת "קנאות", בקנאו את קנאתי. כי כפי הצער שמראה האדם בעת שרואה מי שמצער להקדוש ברוך הוא, כך היא דרגת קנאותו.

ומה צריכים ללמוד מכל זה למשך החיים שלנו?
אכן, יסוד גדול כתוב כאן, כי צריכים אנו להרגיש את ה' ממש כמו "אבא", מי שאבא שלו אוהב לשתות "כוס קפה", הוא מגיש לו כל זמן שיוכל להגיש לו. כמה כיף לאותו הבן לראות את הבעת הפנים של אביו, המקרינה אור של סיפוק מאותו "כוס קפה"... כך באותה מידה אנחנו צריכים לרדוף אחרי "לשמח את ה' יתברך", במקום להכין לה' כוס קפה, אנו עושים "כוס של קידוש", או שמברכים "שהכל" בכוונה על כוס מים. זה משמח את ה' יתברך, מביא תענוג עילאי לפניו, כמה שמחה היא לנו לעשות דברים המשמחים מישהו.
אם לקחת "טרמפיסט" ברכב שלך, הוא נהנה כל כך, ואמר לך תודה רבה עם חיוך מצד-לצד, זה שימח אותך, עשה לך הרגשה טובה שזכית לעשות איזה טוב למישהו. כך להבדיל, כפול אלפי פעמים, צריכים להרגיש כשאנו עושים מצוה כלשהי, הרי שימחנו את מלכו של עולם, את ה' יתברך, זכינו לשמח לא אדם פשוט שמחפש טרמפ בצומת, אלא את מלך מלכי המלכים, ה' יתברך. גם לנו ניתנת רשות לשמח אותו, לא רק למלאכים.
גישה כזו אל המצוות משנה את כל השקפת והסתכלות האדם אל חיי היהדות. כי כולם בעצם חיים של אהבת ה', כולם רדופים בעינוגים לה' יתברך. לפני שעושים מצוה, מתפללים, או לומדים תורה, עוצרים וחושבים, כמה בעצם אנחנו עושים להקב"ה שמחה. מה קורה עכשיו בעולמות העליונים. כמה שמחה שמחים שם על כל מילה שלי, אף שאינך רואה את השמחה בעליונים, תדע שהיא קיימת...
ניקח לדוגמה את פרשת הקטורת, אשר אין חיוב גדול לאומרה כמו קריאת שמע ותפילה, ובכל זאת איזה עונג היא עושה בשמים! כלשון הזוהר הקדוש (פרשת ויקהל): "אילו היו יודעים ומרגישים בני האדם כמה גדולה וחשובה זאת פרשת הקטורת לפני הקדוש ברוך הוא, היו לוקחים כל מילה ומילה ממנה, ומכתירים אותה על ראשיהם ככתר של זהב". ועוד מובא בהקדמת הזוהר כי הקב"ה שמח בחידושי התורה של עם ישראל, ומנשק כל מילה ומילה ומניחה בכבודו ובעצמו על ראשו.

https://shitufta.org.il/Numbers/25.10-12?selectedunittext=1&hidushim
 
חלק עליון תַחתִית