מה רצו בנות צלפחד?

שיתופתא

משתמש חדש
סוד ירושת הבנים
לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִֽינוּ. (כז, ד)

מי שלומד את הפסוקים בשטחיות, חושב שבנות צלפחד רוצות ירושה כדי להרבות נכסים, ולכן הן באו למשה רבנו והתלוננו שאין להן נחלה.
אך לא כך הם פני הדברים. רש"י מביא את דברי הגמרא (בבא בתרא קיט:) המספרת שהן הציעו למשה גם אפשרות אחרת: תתייבם אמנו ותלד בן, והוא יירש את רכושו של אבינו.
במקרה כזה הן לא תקבלנה כלום! אם כן לא תאות ממון מנווטת אותן. מה כן?

מעלת מי שיש לו חלק בארץ ישראל
כוונתן היתה לתקן את נשמת אביהן, כדלהלן. א. הן הבינו 'כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל, ומי שיש לו חלק בה, חשוב הוא כחלק בעולם הבא' כדברי האבן עזרא (בראשית לג, יט).
מוסיף הרה"ג אביגדור נבנצל שליט"א, רבו של הרובע היהודי בירושלים העתיקה, שהן גם מבינות שזרעו של אדם כמותו, והרי זה כאילו הנפטר עצמו ממשיך לחיות ולפעול בעולם.
ממילא אם הן תירשנה את אביהן, הרי זה כאילו שיש לו חלק בארץ ישראל, ואם לא תירשנה אותו, חסרה לו מעלה זו!

ממונך שייך לשורש נשמתך
ב. המשגיח הרב דסלר מבאר (בספרו הנודע מכתב מאליהו חלק ב' עמ' 217 וחלק ג' עמ' 250) שכל מה שנכסי הנפטר עוברים בירושה לבניו או לקרוביו, כפי הסדר שקובעת התורה, ולא מועברים באופן סתמי לאחרים, זה מפני שהממון ניתן לאדם מן השמים לצורך עבודת ה', לעשות בו מצוות ומעשים טובים. 
ממילא כשבעל הממון נפטר, מן הדין להעביר את ממונו למי ששותף לאותו סוג של עבודת ה' שהיתה לנפטר, וממשיך בה. בדרך כלל זה בניו [או קרוביו], שהם ממשיכי דרכו.
בנותן טעם להביא כאן מה שכתב רבי צדוק הכהן מלובלין (בספרו דברי סופרים, אות ג') שנכסיו של אדם אינם נמצאים אצלו במקרה, אלא קשורים אליו בשורשו, וכדברי הגמרא (סוטה ב.) שמכריזין קודם יצירת הוולד – שדה פלונית לפלוני, כי שדה שנגזרה שתהיה שלו, יש לה שייכות עם שורש נשמתו.
לכן טענו בנות צלפחד שהתיקון הטוב ומעולה ביותר לנשמת אביהן, יהיה כשהן תירשנה אותו, ואכן הקדוש ברוך הוא קיבל את טענתן וציוה את משה רבנו לפעול בהתאם לרצונן.
הריטב"א (בבא בתרא קיט:) כותב שמכיון שהמייבם את אשת אחיו המת, מקים שם וזרע למת, הוא קם תחתיו לנחלה. אך אינו מייבם כאשר יש לנפטר בן, לפי שהבן מקים זרע ושם לנפטר – הוא יורשו.
וכתב רבינו חיים הלוי מבריסק (הלכות תרומות פרק ח' הלכה ד') ששם 'יורש' הוא מה שהוא עומד במקום הנפטר וקם תחתיו, למרות שאינו זוכה כרגע בממונו, כגון שהיורש הוא עובר במעי אמו.
נמצינו למדים שפרשת נחלות בתורה אינה סתם הסדר ממוני טכני, אלא ענין פנימי ושורשי.

https://shitufta.org.il/Numbers/27.4-6?hidushim
 

משיב דבר

משתמש ותיק
שיתופתא אמר:
נמצינו למדים שפרשת נחלות בתורה אינה סתם הסדר ממוני טכני, אלא ענין פנימי ושורשי.

https://shitufta.org.il/Numbers/27.4-6?hidushim
תודה על הדברים.
רק הערה: כל דבר בתורה אינו ענין של סידור טכני, אלא יש לו שורש פנימי עמוק. 
 
חלק עליון תַחתִית