נדיב לב אמר:
אמנם היו שטעו בכך וכפי שכתב הרמב"ם במו"נ והראב"ד, אבל בטח לא חז"ל שמייצגים את מחשבת היהדות, וישקע הדבר שעלה על דעתם לפרש בדרך ההגשמה כאחרוני ע"ה, קודם שהודגש בפילוסופיא שלילת ההגשמה. וכמו שכתב הרמב"ם בכמה מקומות במורה נבוכים שהתנאים בתרגומם הרחיקו מן ההגשמה. לדוגמה - ח"א פרק כז וח"א פרק לו וכהנה רבות. ולכל היותר אפש"ל, שהשפיע על מקצת מהמון העם.
הרמב"ם סבור שהברייתא דשיעור קומה עוסקת בתיאור פיזי של הבורא. ובנוגע לאונקלוס ציינתי את דעת הרמב"ן שלא הייתה כוונתו לשלול את הגשמות, והם בפרשת ויגש פרק מו.
כוונתי לא הייתה להכריע בשאלה מה חשבו חז"ל על הבורא (אני דווקא כן משאיר את זה לראשונים), אלא כוונתי שכלל דברי חז"ל הותירו מרחב לכמה תפיסות שהפילוסופיה היא זו שמיגרה אותן.
לגבי השפעת הכלאם. שים לב שדווקא במקומות שבהם רווחה פילוסופיית הכלאם הרחקת הגשמות הייתה פשוטה. ומכל מקום, אני התבססתי על החוקרים שהעמיקו בדברי הקדמונים ומצאו הקבלה כמעט מוחלטת בין חכמינו לחכמי האסלאם בנושאים כמו: ייחוד הקל, תואריו, אופני ההוכחה למציאותו, מהות הנבואה והשפעתה מהשכל הפועל, הבחירה והיכולת, אופני הפרשנות לפשוטי המקראות המגישימים את הקל וכו'.