האם בלעם נענש אף שלא הוזהר?

אני שואל מבורות.

הוא 'נצמד ללשון החוק' להבדיל אלף אלפי אא''ה. אמרו לו ללכת אז הלך. ודאי שברשעות וכו' וכו', אבל האם הוא הוזהר שלא לילך? ואם כן מדוע נענש?

ואולי י''ל שמה שנענש לא היה אלא על דבר בנות מואב, אבל קודם לכן לא נענש אלא משום שהאתון גרמה לו לכל תאונות הדרכים בדרך.

אשמח אם מישהו יודע על דברי המפרשים בענין וכל כיו''ב. בברכת התורה.
 

ישר א-ל

משתמש ותיק
התשובה היא כמו שאמרת בדיוק, הוא פשוט 'נצמד' ללשון החוק, ולא לרצון המחוקק, וד"ל
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
נאמר לו 'לא תאר את העם כי ברוך הוא'.
ואעפ"כ רצה לקללם. ע"כ נענש. הרי העונש לא היה שמת, העונש היה שלא יקבל נבואה. נביא יודע מה רצון ה', וע"כ נענש.
ולהאמת א"צ אזהרה אלא במיתה בידי אדם. והעובר על נבואת עצמו או מתנבא מה שלא נאמר לו או מתנבא מה שנאמר לאחר, חייב מיתה בידי שמים 'אנכי אדרוש מעמו'.
 

למה זה תשאל לשמי

משתמש ותיק
פותח הנושא
שאר לעמו אמר:
נאמר לו 'לא תאר את העם כי ברוך הוא'.
ואעפ"כ רצה לקללם. ע"כ נענש. הרי העונש לא היה שמת, העונש היה שלא יקבל נבואה. נביא יודע מה רצון ה', וע"כ נענש.
ולהאמת א"צ אזהרה אלא במיתה בידי אדם. והעובר על נבואת עצמו או מתנבא מה שלא נאמר לו או מתנבא מה שנאמר לאחר, חייב מיתה בידי שמים 'אנכי אדרוש מעמו'.

אף שלא קילל בפועל? ונענש עוד בשלב המחשבה?
 

אבי חי

משתמש ותיק
אני מבין מדברי הכותבים שליט"א שבלעם נענש חוץ ממה שנהרג במלחמה, אפשר לבקש מקור לזה?
[מ"ש רש"י שנסתלקה ממנו הנבואה לכ' אינו עונש אלא העדר מתנה ממי שאינו ראוי לה].
 

הנאהב והנעים

משתמש רשום
הרש"ר הירש בפירושו על הפסוק "אל נא תמנע מהלֹך אלי כי כבד אכבדך מאוד...ולכה נא קבה לי את העם הזה" מציין שבלק מבקש מבלעם שתי בקשות, אחת לבוא אליו אפילו אם הוא לא בטוח שתינתן לו השראה לקלל, בכדי שלא יתרופף חלילה מעמד המלך וכבודו בעיני העם נוכח סירובו ובקשה שנייה שיקלל. וברש"י בפירושו לפסוק "אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם" כתב: "אם הקריאה היא שלך (=לטובתך) וסבור אתה ליטול עליה שכר קום לך אתם", כלומר אם אתה הולך רק בכדי ללכת וחושב אתה שתקבל על זה שכר (שהרי "כי כבד אכבדך מאוד" יכול להיות מוסב על הבקשה הראשונה) קום לך איתם, ומכלל הן אתה שומע לאו שהוא מוזהר מלבוא על מנת לקלל. חוץ מזה שהמאירי בקידושין כותב במפורש לגבי "מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, שהכוונה היא שלא נענש כאילו עשה את המעשה עצמו אך על עצם המחשב נענש, ז"ל: אמנם: "לעולם יזהר אדם שלא להרהר בעבירה, שאע"פ שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, כלומר שאין נענש בה כאילו עשה מעשה, מ"מ נענש הוא עליה אחר שמכוין הוא בהרהורו לכונת עשיית העבירה, ושלא נמנע מעשייתה מחמת כבישת יצרו אלא שלא נזדמן לידו להוציא הרהורו לפועל".
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
אני מבין מדברי הכותבים שליט"א שבלעם נענש חוץ ממה שנהרג במלחמה, אפשר לבקש מקור לזה?
[מ"ש רש"י שנסתלקה ממנו הנבואה לכ' אינו עונש אלא העדר מתנה ממי שאינו ראוי לה].
ובכל אופן זה עונש: 'ועתה ברח לך אל מקומך'.
ומלבד זאת נסמית עינו כתוב בחז"ל.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
שאר לעמו אמר:
נאמר לו 'לא תאר את העם כי ברוך הוא'.
ואעפ"כ רצה לקללם. ע"כ נענש. הרי העונש לא היה שמת, העונש היה שלא יקבל נבואה. נביא יודע מה רצון ה', וע"כ נענש.
ולהאמת א"צ אזהרה אלא במיתה בידי אדם. והעובר על נבואת עצמו או מתנבא מה שלא נאמר לו או מתנבא מה שנאמר לאחר, חייב מיתה בידי שמים 'אנכי אדרוש מעמו'.
אף שלא קילל בפועל? ונענש עוד בשלב המחשבה?
ואכן הוא נענש על מה שהכעיס לה' במחשבה, שהרי גוי מצרף הקב"ה מחשבה למעשה לעונשו. מה גם שפעולת הליכתו להכעיס ליוצרו.
 

david6

משתמש חדש
עי' בפירוש הגר"א על פסוק כח' דמחלק בין 'עמהם' ל'איתם' דלשון 'עם שרי מואב' דהיינו דליבו היה כליבם לעניין אחד, ו'איתם' זה פעולה טכנית של הליכה ביחד ולא בלב אחד למטרה אחת - וע"ז קיבל היתר מהקב"ה, ע"ש עוד בענין זה.
ועוד שמעתי מאחד האברכים בכולל שליט"א, דפרש"י 'לא מעוקצך ולא מדובשך' דכמו לבן הארמי שברך את רבקה 'את היי לאלפי רבבה' ועשה אותה עקרה (או לפי' אחר הקב"ה עשה זו שלא יאמרו מברכותיו של אותו רשע וכו'...) ולפי' התרגום יונתן לבן הוא בלעם כידוע, וידע הסוד שכשיברך את עמ"י זה בכוונה לא יתקיים שלא יאמרו מברכותיו של אותו רשע...
ועל מה שאמרו כאן החכמים שליט"א שלא קילל את עמ"י ונענש על מחשבתו כגוי, מסתמא לא צריך להגיע לכך, כי לפי הרבה מפרשים כל ברכותיו היו קללות כדאמרי' בגמ' סנהדרין בפרק חלק דף קה ע"ב.
(שבכל ברכותיו הביא עצה איך להפיל את עמ"י 'לא הביט און...' 'מה טובו משכנתיך יעקב...' שאמר לו כל הזמן שהם דבוקים באלוקיהם ועושים רצונו אי אפשר להם, וכשהם מאוגדים ג"כ כנ"ל, ושהם שומרים על צניעות ועל גידור של כל שבט לבד ופתחיהם אינם מכוונים וכו'... אי אפשר להם כי שכינה שורה במחניהם!
וזוהי עצתו למואב בסוף שיחטיאו אותם וכך יסור שכינה מבינהם כידוע.....
 

אבי חי

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
אבי חי אמר:
אני מבין מדברי הכותבים שליט"א שבלעם נענש חוץ ממה שנהרג במלחמה, אפשר לבקש מקור לזה?
[מ"ש רש"י שנסתלקה ממנו הנבואה לכ' אינו עונש אלא העדר מתנה ממי שאינו ראוי לה].
ובכל אופן זה עונש: 'ועתה ברח לך אל מקומך'.
ומלבד זאת נסמית עינו כתוב בחז"ל.
ועתה ברח לך הם דברי בלק, ואיך זה קשור לעונש? [זה לא היה נעים, לכ"א יש דברים לא נעימים בחיים, בפרט מי שרוצה להזיק לעמ"י, אבל לזה קוראים נענש?].



נסמית עינו כתוב בדיוק למה, והרי לשון רש"י:
"שתם העין" - עינו נקורה ומוצאת לחוץ וחור שלה נראה פתוח ולשון משנה הוא כדי שישתום ויסתום ויגוב ורבותינו אמרו לפי שאמר ומספר את רובע ישראל שהקב"ה יושב ומונה רביעותיהן של ישראל מתי תבא טפה שנולד הצדיק ממנה אמר בלבו מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יסתכל בדברים הללו ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם וי"מ שתום העין פתוח העין כמו שתרגם אונקלוס ועל שאמר שתום העין ולא אמר שתום העינים למדנו שסומא באחת מעיניו היה
וכמדומני שעל הרהורי מינות מובן היטב למה נענש.
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
אני שואל מבורות.

הוא 'נצמד ללשון החוק' להבדיל אלף אלפי אא''ה. אמרו לו ללכת אז הלך. ודאי שברשעות וכו' וכו', אבל האם הוא הוזהר שלא לילך? ואם כן מדוע נענש?

ואולי י''ל שמה שנענש לא היה אלא על דבר בנות מואב, אבל קודם לכן לא נענש אלא משום שהאתון גרמה לו לכל תאונות הדרכים בדרך.

אשמח אם מישהו יודע על דברי המפרשים בענין וכל כיו''ב. בברכת התורה.

אני משער ששאלתך מכוונת לעונש בעוה"ז. 
מהיכן באה ההנחה (המובנת מאליה, כביכול) שבלעם נענש, על הברכות שברך? מדוע הוא צריך להענש ע"כ?

אם כן, שאלתך אינה קשורה לפרשת בלק, אלא לפרשת מטות פרק לא'

בלעם במקרה הגיע לאזור המלחמה של ישראל במדין לצורך אחר. והוא התערב במלחמה,
ע"י שהפריח את חמשת מלכי מדין בכישוף, וע"י הציץ הפילו אותם, והרגום.

ורש"י מספר שם שני סיפורים בפסוק ו' ד"ה "וכלי הקודש", ובפסוק ח' ד"ה "חמשת מלכי מדין"
וביונתן בן עוזיאל, (פסוק ח') מופיע כסיפור אחד.

ובעל הטורים בפסוק ח' הנזכר, מציין פסוק מיהושע יג' כב', ולומד מכך, שדנו את בלעם מדין "מכשפה לא תחיה".

שבת שלום.

 
 

אבי חי

משתמש ותיק
מוחל וסולח אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
אני שואל מבורות.

הוא 'נצמד ללשון החוק' להבדיל אלף אלפי אא''ה. אמרו לו ללכת אז הלך. ודאי שברשעות וכו' וכו', אבל האם הוא הוזהר שלא לילך? ואם כן מדוע נענש?

ואולי י''ל שמה שנענש לא היה אלא על דבר בנות מואב, אבל קודם לכן לא נענש אלא משום שהאתון גרמה לו לכל תאונות הדרכים בדרך.

אשמח אם מישהו יודע על דברי המפרשים בענין וכל כיו''ב. בברכת התורה.

אני משער ששאלתך מכוונת לעונש בעוה"ז. 
מהיכן באה ההנחה (המובנת מאליה, כביכול) שבלעם נענש, על הברכות שברך? מדוע הוא צריך להענש ע"כ?

אם כן, שאלתך אינה קשורה לפרשת בלק, אלא לפרשת מטות פרק לא'

בלעם במקרה הגיע לאזור המלחמה של ישראל במדין לצורך אחר. והוא התערב במלחמה,
ע"י שהפריח את חמשת מלכי מדין בכישוף, וע"י הציץ הפילו אותם, והרגום.

ורש"י מספר שם שני סיפורים בפסוק ו' ד"ה "וכלי הקודש", ובפסוק ח' ד"ה "חמשת מלכי מדין"
וביונתן בן עוזיאל, (פסוק ח') מופיע כסיפור אחד.

ובעל הטורים בפסוק ח' הנזכר, מציין פסוק מיהושע יג' כב', ולומד מכך, שדנו את בלעם מדין "מכשפה לא תחיה".

שבת שלום.

אסב את תשומת לבו למה שכתבתי לעיל
אבי חי אמר:
אני מבין מדברי הכותבים שליט"א שבלעם נענש חוץ ממה שנהרג במלחמה, אפשר לבקש מקור לזה?
[מ"ש רש"י שנסתלקה ממנו הנבואה לכ' אינו עונש אלא העדר מתנה ממי שאינו ראוי לה].
ובינתיים זה נראה שהבנתי נכון את דברי החברים שליט"א שאינם דנים על מה שנהרג במלחמה, שזה כדרך כל הארץ, וכמו שהבאת ואף בלא"ה. [עיקר הסיפורים שציינת להם מתארים את מהלך המלחמה ולא למה הרגוהו].

אמנם זה נכון שבגמ' בסנהדרין מבואר שקיימו בו ד' מיתות, דהיינו שהיתה כאן איזו הנהגה מיוחדת יותר מסתם הריגה במלחמה, וזה יתפרש כמו שכתבו כאן, או שלזה אי"צ פירוש, שודאי שהוא היה אויב נאלח של עמ"י, וככה יעשה. מ"מ הנידון כאן עד כמה שהבנתי הוא על עונש בידי שמים. (ואכן שאלתי מנ"ל לחברינו שהיה כזה עונש, עי' לעיל).


ד"א מ"ש מבעה"ט הוא בספרי על אתר
ר' נתן אומר: בב"ד הרגוהו, שנאמר ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב:
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
@אבי חי 
דבריך נכונים.
אך אני חושב שטעית בפרשנות והבנת הדו שיח שהתקיים לפניך,
אתה חשבת שלא מדברים על המיתה של בלעם, אלא עניינים אחרים.

ומשום מה, לי ברורה שאלת השואל ברובד הכי פשוט.

פעם נשאלתי, איך יתכן שראובן מצא דודאים בשדה, הרי היה פיסח וחיגר?
נו, מה אפשר לענות על שאלה, שמבוססת על הנחה שגויה?

לסתור את ההנחה, ולא להתפלפל פלפולים.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
מתקן את דברי מקודם
עונש בלעם לא היה 'ועתה ברח לך את מקומך' (אולי גם זה, שאינו שווה כלום..)
אלא כוונתי היתה לפסוק 'ועתה הנני הולך לעמי'. שנבאש בהקב"ה ונטרד.
 

אבי חי

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
מתקן את דברי מקודם
עונש בלעם לא היה 'ועתה ברח לך את מקומך' (אולי גם זה, שאינו שווה כלום..)
אלא כוונתי היתה לפסוק 'ועתה הנני הולך לעמי'. שנבאש בהקב"ה ונטרד.

ע"ז כתבתי לעיל
אבי חי אמר:
[מ"ש רש"י שנסתלקה ממנו הנבואה לכ' אינו עונש אלא העדר מתנה ממי שאינו ראוי לה].
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
כל מה שאנו מקבלים מהבורא כ"א לפי מה שהוא, זה מתנה.
גם עשיר שנלקחה ממנו עשירותו זה עונש..
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
אם כבר דנים בעונשים לבלעם. (ואני שם את הדיון האם הסתלקות כוחו הנבואי, זהו עונש, ובכלל האם ישנה הגדרה של עונש בעוה"ז, בסימן שאלה גדול)
עלינו לדון גם בדברי הגמרא בסוטה יא' א'.

שלושה היו באותה עצה, בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נדון ביסורים, יתרו שברח וכו'.
 

הכהן ההדיוט

משתמש חדש
האוה"ח הק' עה"פ "אותו תדבר" מבאר שבלעם נענש ע"כ שייעץ לבלק על בנות מואב וכן ע"כ שניסה להטיל עין הרע בישראל
וכמו שאמרו רז"ל עה"פ בתהילים "לולי ד' שהיה לנו בקום עלינו אדם".
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
אני שואל מבורות.

הוא 'נצמד ללשון החוק' להבדיל אלף אלפי אא''ה. אמרו לו ללכת אז הלך. ודאי שברשעות וכו' וכו', אבל האם הוא הוזהר שלא לילך? ואם כן מדוע נענש?

ואולי י''ל שמה שנענש לא היה אלא על דבר בנות מואב, אבל קודם לכן לא נענש אלא משום שהאתון גרמה לו לכל תאונות הדרכים בדרך.

אשמח אם מישהו יודע על דברי המפרשים בענין וכל כיו''ב. בברכת התורה.

הקב"ה אינו מונע בחירה מאדם ,זה כלל יסודי ,אבל הוא גילה לו את רצונו שלא ילך וגם אם ילך לא ילך על מנת לקלל והוא הלך מתוך רצון לקלל ולמצוא דרך לעקוף את רצון השם . ולכן כפי שרשי אומר מלאך רחמים עמד לשטן לו ולמנעו מחטא. העיקרון הוא מושכל ראשון של אדם לעשות רצון בוראו ומושכל ראשון מחייב . בציווי אומנם יש תוספת מעבר לגילוי של רצון השם ,אבל אפשר שגילוי מילתא שזה רצון השם מספיק לעונשי שמיים. ועוד הרי מטרתו הייתה לכלות את ישראל וזה נכנס באזהרת לא תרצח.
 
חלק עליון תַחתִית