רש"י אומר: השם העברי 'אֶשֶׁד' נגזר מן הפועל הארמי 'אֲשַׁד', שמשמעו 'שָׁפַךְ', כמו שמתרגם אונקלוס 'דם שפך' – 'דמא אשד'. הוי אומר: 'אֶשֶׁד' = 'שֶׁפֶךְ'.
לעומת העברית, הארמית לא גזרה שם עצם מן 'אשד' אלא מן 'שפך': שִׁפּוּךְ, שַׁפְכוּ, מַשְׁפַּךְ.
רש"י אומר: השם העברי 'אֶשֶׁד' נגזר מן הפועל הארמי 'אֲשַׁד', שמשמעו 'שָׁפַךְ', כמו שמתרגם אונקלוס 'דם שפך' – 'דמא אשד'. הוי אומר: 'אֶשֶׁד' = 'שֶׁפֶךְ'.
לעומת העברית, הארמית לא גזרה שם עצם מן 'אשד' אלא מן 'שפך': שִׁפּוּךְ, שַׁפְכוּ, מַשְׁפַּךְ.
