פרשת חקת - לימוד תורה לשמה, לשם מה?

גל גל

משתמש ותיק
בס''ד

פרשת חקת – לימוד תורה 'לשמה', לשם מה?

פתיחה

בפרשת השבוע מובאים מספר פסוקים, אותם דרשו חז''ל לעניין לימוד תורה (עיין ברכות מג ע''ב, נדרים נה ע''ב, קידושין ל ע''ב), ובעקבות כך נעסוק, בביאור המושג 'לימוד תורה לשמה'. חז''ל הדגישו במספר מקומות את החיוב ללמוד התורה, ובפרט את החשיבות ללמוד תורה לשמה. עד כדי כך שרב בסיום תפילתו (ברכות יז ע''א) ביקש, שכל העוסקים בתורה שלא לשמה, יהי רצון שילמדו לשמה. יש לברר מה פירוש המילה 'לשמה', לשם מה אנו לומדים?

לימוד שלא לשמה

עוד לפני שנגיע לפירוש המושג לשמה, צריך לבאר את המושג 'שלא לשמה', ובעניין זה מצינו גמרות סותרות.

מצד אחד הגמרא במסכת תענית (ז ע''א) מתנסחת בצורה חריפה על אדם שלומד תורה שלא לשמה, ואומרת שכל הלומד שלא לשמה, נעשית לו התורה סם המוות, ואסור לאדם ללמוד תורה שלא לשמה. מצד שני הגמרא בפסחים (נ ע''ב) אומרת, שלעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה. הרי שאדם צריך להמשיך ללמוד, גם אם הוא לומד שלא לשמה. אם כן צריך בירור, כיצד מתיישבת הסתירה בין הגמרות.

את הגמרא בתענית, שאוסרת ללמוד תורה שלא לשמה, ביארו הראשונים שמדובר במצב, שבו אדם לומד במטרה לקנטר, לצחוק על אנשים ולהראות לאנשים כמה הוא כביכול חכם והם טיפשים. במידה ואדם לומד כך, נעשית לו התורה סם המוות, ואסור לו להמשיך ללמוד תורה, אלא לשנות מיד את מטרתו בלימוד.

נחלקו הראשונים כיצד לבאר את הגמרא בפסחים, שמתירה ללמוד שלא לשמה, על מנת להגיע ללימוד לשמה:

1. רש''י (ברכות יז ע''א ד''ה העושה) כתב, שכאשר אדם לומד בשביל שיכבדו אותו, הוא צריך להמשיך ללמוד, ועם הזמן לימוד התורה שלו יהפוך ללשמה, וכך כתבו גם התוספות (תענית ז ע''א ד''ה וכל העוסק, ברכות יז ע''א ד''ה העושה).

2. הרמב''ם (תשובה י, ה) כתב, שכאשר אדם לומד תורה בשביל לקבל שכר בעולם הבא, או בשביל שלא תגיע אליו פורענות בעולם הזה, הוא צריך להמשיך ללמוד, ועם הזמן לימוד התורה שלו יהפוך לשמה (לפי שיטתו לימוד תורה בשביל כבוד הוא מגונה בתכלית, ועיין בדברי בנו ר' אברהם, 'במספיק לעובדי השם' פרק ג', אומנם עיין בלחם משנה ת''ת ג, ה).

3. המהר''ם חלוואה (פסחים נ ע''ב ד''ה שמתוך) בגישה הקיצונית ביותר כתב, שכאשר אדם לומד תורה משום אהבת ה'/ יראתו /כדי לדעת את חכמת התורה, זה נחשב לימוד תורה שלא לשמה, שעוד יהפוך ללימוד תורה לשמה.

אדם המתכוון ללמוד שלא לשמה

בוודאי שאדם שהשתדל להגיע למדרגת לימוד תורה לשמה, ולא הצליח, מעשיו רצויים ואהובים לפני ה', וגם יש לו שכר גדול בשמים על כך. האם אדם יכול לומר מראש, שהוא לא מכוון להגיע למדרגת לימוד תורה לשמה, ונוח לו במדרגתו הנוכחית? המהר''ח אור זרוע (סי' קסג) הביא מחלוקת בשאלה זו, בינו לבין רבינו תם, וזה לשונו:

''רבינו תם אומר שני עניני שלא לשמה יש, חד אסיר (= ללמוד לקנטר) וחד שרי (= ללמוד לשם כבוד מותר). ואני הדיוט ופעוט אומר, דכל שלא לשמה חד הוא וכולם עבירה. אז אותה עבירה הותרה שסופה לבא לידי מצוה כמו מציל אשה בנהר ומפקח גל בשבת... אבל מי שמקשה ערפו לעולם לא יעשה מצוה נוח לו שלא נברא.''

אומר המהר''ח אור זרוע, בעצם לימוד תורה שלא לשמה זה ממש עבירה, אלא שאין ברירה וחייבים להתחיל בו. לפי שיטתו עולה, שלימוד תורה שלא לשמה חייב להיות רק מצב זמני, עד שמגיעים למדרגת לימוד תורה לשמה. לכן במידה ואדם לומד בלי לנסות להתקדם הלאה למדרגת לימוד לשמה, הלימוד שלו נחשב כעבירה, ונוח לו שלא נברא. הקדים את המהר''ח אור זרוע הרמב''ם (שו''ת סי' תנה), וכך כתב גם החיד''א (חסדי אבות ד, ה).

רבינו תם חולק, וסובר שאומנם לימוד תורה שלא לשמה הוא לא מעולה, אבל גם בו יש ערך עצמי כלשהו. לכן גם אם אדם לומד שלא לשמה ללא רצון להתקדם, יש בכך מעלה מסויימת, וכך ככל הנראה יסבור גם רש''י.

לימוד תורה לשמה

לאחר שביררנו את המושג שלא לשמה, נעבור לברר את המושג לשמה. נאמרו בפירוש מושג זה מספר אפשריות (יש יותר, מוזמנים להוסיף בתגובות), בתחילה נביא את האפשרויות, ולאחר מכן נפרט את הנפקא מינות העולות מתוך הפירושים:

א. לשם קיום מצוות ה' – הרמב''ם פירש (הל' תשובה י, ב), שלימוד תורה לשמה הוא, ללמוד תורה משום שזאת האמת:

''העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת''.

ב. לשם לימוד תורה – שיטה זו מפורסמת כשיטתו של ר' חיים מוולאז'ין (נפש החיים שער ד', פרק ג'), אמנם כמו שר' חיים עצמו מביא, כבר הקדים אותו הרא''ש בנדרים (סב ע''א ד''ה ודבר). לפי שיטתם לימוד תורה לשמה הוא, לימוד תורה בשביל ללמוד תורה. וכך כתב גם החתם סופר (נדרים פא ע''א ד''ה שלא):

''עיקר מצות עסק התורה הוא מצוה בפני עצמה, להגות בה יומם ולילה, ולהעמיק ולעיין בכל תוצאותיה ומובאיה, כי עמקו מחשבותיה. ואם בחקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה... היינו הדרשה עצמה, היא השכר ונחת רוח לפני הקדוש ברוך הוא, וזהו עוסק לשמה של תורה, לא על כונה אחרת.''

ג. לשם ידיעת ההלכות – התוספות (פסחים נ ע''ב ד''ה וכאן) כתבו, שמטרת לימוד התורה היא, לימוד בשביל לדעת הלכות, 'אליבא דהלכתא'. כך סבר גם הכסף משנה (הל' ת''ת ג, י). וכך כתב גם בספר חסידים (סי' תתקמד):

''שאם חשב אדם ללמוד לשמה, כיצד יחשוב בלבו? כשאלמד, כל מה שאלמד אקיים''.

ד. לשם דביקות בה' –החסידות הלכה בשיטה, שלימוד תורה לשמה הוא, לימוד בשביל להידבק בה' . כך כותב ר' אלימלך מליז'נסק (נועם אלימלך הוספות ליקוטי שושנה), וזה לשון אחד ממוסרי השיטה, בעל התולדות יעקב יוסף (שלח):

''ובזה יובן לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, דהיינו בלבושי התורה שנקראים קישוטי התורה והלכה אותיות הכלה, שיעסוק תחלה בנגלה, שמתוך כך יבוא לשמה שהוא דביקה חשיקה חפצה בו יתברך, שהיא לשמה, בפנימיות התורה שהיא שמו ית' ממש, שנקרא תורת ה', וקל להבין'' .

השלכות

עוד לפני ההשלכות השונות בין דרכי הלימוד, יש להדגיש, בוודאי שכל השיטות מודות, שיש חובה על האדם ללמוד הלכות, כדי לא להיכשל באיסורים. כמו כן ברור, שכאשר אדם לומד תורה הוא ממילא מידבק בה'. מה שנחלקו השיטות הוא, כשאדם לומד, מה הוא צריך לכוון בלימודו.

א. לימוד נושאים שלא רלוונטים להלכה: לפי השיטה שסוברת, שמטרת לימוד תורה הוא להגיע לפסיקת ההלכה, ברור שאין ללמוד נושאים שלא מכוונים להלכה.
לעומת זאת, לפי שאר השיטות, יש מקום גדול ללמוד גם את הדינים הללו. לפי שיטתו של ר' חיים, זה לימוד תורה בשביל התורה, גם אם מדובר בנושאים שלא להלכה. אפשר להגיע באמצעות לימוד זה לדביקות בה', וכשיטת החסידות .

ב הגעה לדביקות בה': לפי השיטה שסוברת, שהמטרה היא להידבק בה' באמצעות הלימוד, לימוד הלכה וגמרא מטרתו נטו להוביל לדביקות בה'. במידה ואדם למד ולא הגיע לדביקות בה' אחרי שהוא למד, אין טעם בכך שהוא למד (המטרה היא ''לקשר האותיות לשורשם'').

השיטה שסוברת שלימוד תורה לשמה הוא, ללמוד בשביל לדעת הלכות, בוודאי לא מסכימה עם השיטה הזאת, שהרי לשיטה ההלכה היא העיקר, ולא אמצעי לדביקות. גם השיטה שסוברת שהמטרה פלפול בתורה וכדומה, לא תסכים לשיטה זו, כי לשיטתם המטרה היא עצם הלימוד, ולא הגעה באמצעותו לדביקות. בספר תורה לשמה ‎‎(נחום לאם, הוצאת מוסד הרב קוק), מובא סיפור שממחיש בצורה נפלאה, את ההבדל בין שיטת החסידות לשיטת ר' חיים:

רבי יעקב יצחק הלוי החוזה מלובלין אמר שרבו ה"ר רבי שמעלקא מניקולשבורג מעולם לא הסיח דעתו מדביקות זו, הרבי ביקש מהתלמיד שאם יראהו שוקע בתלמודו ועל ידי כך
הסיח לבו מדביקות בה' שינענע ידיו פעם אחת בלבד ראה התלמיד צורך לעשות כן וכאשר ניגש אליו פנה אליו הרבי ואמר נזכרתי בני נזכרתי.


לדעת הר''ח מוולזין, עצם הלימוד הוא ההידבקות בקב''ה, לכן אין לחשוב על הקב''ה בזמן הלימוד (וכן לבעל התניא, למרות שמדבריו עולים מספר אפשרויות ללימוד תורה לשמה). לעומת זאת לדעת החסידות, הלימוד הוא רק היכי תימצי להגיע לקב''ה, לכן צריך לחשוב עליו גם בזמן הלימוד.

מוזמנים להוסיף משלכם... (מי שמעוניין לקבל קובץ מסודר כדף וורד למייל, שיוכל לקרוא בשולחן שבת וכדומה, מוזמן לפנות [email protected])
 

אלימלך

משתמש ותיק
כמה הערות לפי קוצר דעתי.
1. מש"כ שלדעת רבינו תם מי שלומד רק שלא לשמה זה מצוה, כלל לא מפורש בדבריו לכאן או לכאן, ויתכן שמיאן בישוב מהר"ח מסיבות אחרות.
2. מש"כ שהרמב"ם חולק על הנפה"ח כי כתב שעוסק בה לפי שהיא אמת וכו', יש לציין שלפי מה שכותב הנפה"ח שרש"י שכותב ללמוד תורה "לשם שמים" איננו חולק על שיטתו כי הוא מדבר במחשבה שלפני הלימוד א"כ יתכן שגם הרמב"ם סובר כן, אלא שבהלכה ה' מפורש שחולק על הנפה"ח.
3. מש"כ שלדעת הנפה"ח לימוד לשמה הוא לשם ידיעת התורה, אין זה הגדר, אלא הגדר הוא לימוד לשם אהבת התורה [רוח חיים פ"ו מ"א] ויש לזה תולדות רבות כגון רצון לדעתה ולקיימה ושלא תהא בזויה ח"ו, אבל לימוד לשם ידיעת התורה שלא מאהבתה אין זה לשמה.
4. במה שכתבת שהחת"ס כותב כדברי הנפה"ח, החת"ס כותב שלימוד לשמה היינו שכונתו לקיים המצוה של לימוד תורה ואינו כותב לשם ידיעתה או אהבתה.
5. מש"כ שלשיטה שלשמה זה "ע"מ לעשות" הכוונה לדעת את ההלכות וא"כ אין לקבוע עסקו בדברים שאינם נוגעים למעשה, לענ"ד לא נראה כן ומה שכותבים 'ע"מ לעשות' זה בעיקרו מניעת מחשבה של לימוד שלא ע"מ לקיים, והכונה בלימוד לשמה שמקבל על עצמו שכל מה שיצא לו מהתורה שיקיים אבל לא שהלימוד הוא ע"מ לדעת את ההלכות.
 

גל גל

משתמש ותיק
פותח הנושא
אלימלך אמר:
כמה הערות לפי קוצר דעתי.
1. מש"כ שלדעת רבינו תם מי שלומד רק שלא לשמה זה מצוה, כלל לא מפורש בדבריו לכאן או לכאן, ויתכן שמיאן בישוב מהר"ח מסיבות אחרות.
2. מש"כ שהרמב"ם חולק על הנפה"ח כי כתב שעוסק בה לפי שהיא אמת וכו', יש לציין שלפי מה שכותב הנפה"ח שרש"י שכותב ללמוד תורה "לשם שמים" איננו חולק על שיטתו כי הוא מדבר במחשבה שלפני הלימוד א"כ יתכן שגם הרמב"ם סובר כן, אלא שבהלכה ה' מפורש שחולק על הנפה"ח.
3. מש"כ שלדעת הנפה"ח לימוד לשמה הוא לשם ידיעת התורה, אין זה הגדר, אלא הגדר הוא לימוד לשם אהבת התורה [רוח חיים פ"ו מ"א] ויש לזה תולדות רבות כגון רצון לדעתה ולקיימה ושלא תהא בזויה ח"ו, אבל לימוד לשם ידיעת התורה שלא מאהבתה אין זה לשמה.
4. במה שכתבת שהחת"ס כותב כדברי הנפה"ח, החת"ס כותב שלימוד לשמה היינו שכונתו לקיים המצוה של לימוד תורה ואינו כותב לשם ידיעתה או אהבתה.
5. מש"כ שלשיטה שלשמה זה "ע"מ לעשות" הכוונה לדעת את ההלכות וא"כ אין לקבוע עסקו בדברים שאינם נוגעים למעשה, לענ"ד לא נראה כן ומה שכותבים 'ע"מ לעשות' זה בעיקרו מניעת מחשבה של לימוד שלא ע"מ לקיים, והכונה בלימוד לשמה שמקבל על עצמו שכל מה שיצא לו מהתורה שיקיים אבל לא שהלימוד הוא ע"מ לדעת את ההלכות.

תודה על ההערות.
1. קשה לומר שיש כזה מצב של לימוד תורה, שהוא בגדר סתם לימוד, דהיינו שמותר ללמוד אותו ואין בזה מצווה, ושזאתי כוונת רבינו תם.
3. מקור דברי נפש החיים הוא הרא''ש, שלא מדבר כלל על אהבת התורה. לדעתי אהבת התורה זה חלק מהתנאים שצריך שיהיו בזמן העיסוק בתורה. לא ייתכן שאדם ייתעסק בתורה, והוא יראה את זה כמשא, אבל זה רק תנאי בקיום.
4. כנ''ל 3.
5. בנקודה הזאת בהחלט יש מקום לדבריך, אלא שקשה לומר שאדם יכול ללמוד מסכת שהיא מעיקרא לא הלכתית, ולחשוב שהוא יקיים את כל מה שהוא ילמד, את מה בדיוק הוא יקיים? הוא מעיקרא ניגש למסכת שאין בה נפק''מ.
שבת שלום
 

אלימלך

משתמש ותיק
1. למה? יתכן למשל שהוא סובר שאם לא הגיע ללשמה זו עבירה, אבל לא ניחא ליה לאוקמי בהכי את הגמ' שכל העוסק שלא לשמה נעשית לו סם המות, דלא משמע ליה תיבת 'כל' שהרי הגמ' אומרת שבד"כ מתוך שלא לשמה בא ללשמה.
3. כאן כנראה אנו חלוקים.
אגב, מש"כ למעלה שאחד מתולדות אהבה זה קיום התורה, כתבתי זאת כדי לישב את דברי הרו"ח פ"ג מ"ט לשמה ע"מ לעשות [ועיין נפה"ח ש"א פכ"א], ויתכן לדחוק באו"א.
4. אין זה נוגע ל3, עיקר הערתי שכונת החת"ס שיש לכוין בשכל לקיים מצוה זו של עסק התורה כי מצוות צריכות כונה, ואין כונתו בנוגע לכונת הלב.
אולם עתה ראיתי שכותב שם בזה"ל "וע"כ אמר כל העוסק בתורה לשמה פי' הואיל והיא תורה ולא לשם מצותיה אלא שהעסק בעצמה חביב והגון בעיניו"
5. עיקר הקושי לומר כן, וודאי גם אתה הרגשת בזה, שא"כ חלק נכבד מהתורה הוא לא לשמה. ומה שהקשת מה שייך לשם מעשה העיקר הוא שיש הסכמה בליבו באופן עקרוני לקיים את לימודו שהרי לא יבצר שיהיה דבר אחד הנוגע לדינא, יתכן עוד שהיות וכל התורה כולה קשורה וניתן להביא ראיה לעיתים מדיני טהרות לממונות וכו' אז ממילא הכל מוגדר ללשמה.
 

משה יקר

משתמש רשום
אני שמעתי פעם למה 'לעולם' יעסוק שלא לשמה ? אלא הגדר לשמה הוא כשהאדם לומד והוא מרגיש בעצמו שהוא אחד עם התורה והוא רוצה להישאר שם ולא לצאת מהמצב הדיבוק הזה זהו הגדר לשמה.
ולכן כל פעם שאדם מתחיל ללמוד בהכרח שזהו שלא לשמה כיוון שהוא מתחיל ללמוד והוא מגיע מאיזה מקום אין לו את אותו דיבוק של לשמה ואף בן אדם שיושב ללמוד לשם דיבוק הבורא או לשם מצוות הבורא עדיין אינו בדרגת לשמה, שלשמה הוא עצם הדיבוק.
 
חלק עליון תַחתִית