huo yuc יום טוב אמר:
אדרת אליהו במדבר פרק יט פסוק יב
(יב) הוא יתחטא בו. כל המקבל טומאה מקבל הזאה: בו. בכשר ולא בפסול שאם לא עשו דבר אחד כמצותה לא עלתה הזאתו: ביום השלישי וביום השביעי. בין יום השלישי ובין יום השביעי דווקא ביום ואם הזה בלילה פסול. השלישי השביעי ולא קודם ולא מאוחר: וביום השביעי יטהר. שאין טהור אלא לאחר הזאה שנייה אבל לאחר הזאה ראשונה עדיין בטומאתו: ואם לא יתחטא וגו' לא יטהר. דווקא ביום השלישי ויום השביעי יזה אבל כשהזה בשאר ימים הן שהזה קודם דהיינו יום שני ויום ששי ואף כשהזה לאחר זמן דהיינו רביעי ושמיני לא עלתה לו הזאתו: לא יטהר. ואין טהור שנטמא חייב כרת אלא כשנכנס טמא אל מקדש השם:
למשהו יש הסבר בדברי הגר"א אלו
אולי יש ט"ס וצ"ל שלישי ושמיני?
או י"ל דעומק דבריו הוא שמצד הלומדות צריך שיהי' שם יום שלישי ושביעי ובאמת לא מהני רביעי ושמיני, רק דבפועל אין נפק"מ דכל יום רביעי הוא גם יום שלישי
והנפק"מ בפועל הוא בשלישי ושמיני כנ"ל
ובדרך חריף אולי י"ל, דנפק"מ לדעת ר"ת שצריך טבילה קודם הזאת ג' וכנ"ל ב' הר"ש ור"י הלבן, ועיין בס' טו"ד דנסתפק אם מהני טבילה קודם יום ג' (ובפשטות הוא ספק התוס' ויש להאריך)
וא"נ דלא מהני, הרי שפיר י"ל דזהו הנפק"מ דלעולם לא מהני הזאה ביום רביעי, ואף דבפועל כל יום רביעי הוא גם יום שלישי, מ"מ נפק"מ אם טבל ביום שלישי והזה ביום הרביעי, דלא מהני, דממ"נ, דאם תדונו כיום רביעי, הרי לא מהני וכד' הגר"א, ואם תדונו כיום שלישי, הרי טבל רק ביום השני.