על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים בדרך - איפה זה ?

לענ''ד

משתמש ותיק
לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם; על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים. (דברים)
ולתומי חשבתי שזה הוא הסיפור המובא בפרשתנו,
אך בהיבט מדוקדק ראיתי שפרשתנו עוסקת באדום וסיחון ולא בעמון ומואב,
אשמח לדעת היכן מוזכרים עמון ומואב שלא קידמו בלחם ומים.
ואלי בכלל יש לי טעות בכל העניין ?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
לענ''ד אמר:
לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם; על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים. (דברים)
ולתומי חשבתי שזה הוא הסיפור המובא בפרשתנו,
אך בהיבט מדוקדק ראיתי שפרשתנו עוסקת באדום וסיחון ולא בעמון ומואב,
אשמח לדעת היכן מוזכרים עמון ומואב שלא קידמו בלחם ומים.
ואלי בכלל יש לי טעות בכל העניין ?

לפי מה שראיתי במפרשים אין לך טעות ואדרבה אתה מעיר טוב, ועמדו והתחבטו בזה הראשונים הרמב"ן ר"ב וכיו"ב בארוכה.

אמנם בפנים יפות שם כתב לחלק בין עמון למואב וז"ל: על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים וגו' ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור, יש לפרש דאשר לא קדמו קאי על דכתיב בפרשת דברים [ב, כח-כט] גבי סיחון אוכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן לי וגו', והמואבים היושבים בער וגו', ולא הזכיר שם בני עמון משמע שלא רצו למכור להם אוכל ומים, ובמואב שהקדים לחם ומים אמר אשר שכר עליך, אבל עמון לא היה לו חלק בשכירות זה כי הפחד היה לבלק, היינו אף שנאסר לעשות מלחמה אבל אנגריא שרי, אבל עמון שהוזהרו על אנגריא כדאיתא בב"ק [לח ע"ב] לא היה לו חלק בשכירות זה עכ"ל.
 

לענ''ד

משתמש ותיק
פותח הנושא
מה שראיתי בראשונים שהעירו הוא רק שמשה רבינו כתב בעצמו בפרק ב' בדברים שמשה ביקש מסיחון לעבור ולחם ומים כמו שנתנו לו המואבים.
ועדיין לא הבנתי היכן מופיע עמון (וגם עיקר הסיפור עם מואב שמשה מספר עליו בדברים)
 

נדיב לב

משתמש ותיק
רמב"ן דברים פרק כג פסוק ה
על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים מצינו (לעיל ב כח כט) אכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער ורבים אמרו שהם לא קדמו אותם אבל ישראל קנו מהם וזה הבל, כי די למחנה שימכרו להם כאשר ירצו לקנות ועוד כי ישראל לא באו בגבול מואב, והמואבים הוציאו להם לחם ומים בכסף, והכתוב יספר שעשו המואבים כאשר עשו בני עשו, ולמה ירחיק המואבי לעולם בעבור זה ולא יתעב האדומי:
ור"א אמר (לעיל ב כט) כי טעם כאשר עשו לי בני עשו והמואבים, על אעברה בארצך בדרך (שם פסוק כז), אבל לא מכרו להם לחם ומים כי הם עברו בהר שעיר ובער, רק מלך אדום לא הניחם לעבור דרך מדינתו אשר הוא יושב בה, והוא מה שאמר (במדבר כ יח) לא תעבר בי גם זה הבל, כי הם אמרו אל מלך אדום אעברה בארצך, וימאן אדום נתן את ישראל עבור בגבולו (שם פסוק כא), הנה לא נכנסו כלל בגבול אדום וכן כתוב (שם כא ד) ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבב את ארץ אדום, כי הוצרכו לשוב לאחור דרך ים סוף מהר ההר שהוא על גבול ארץ אדום, ולא באו בארץ אדום עצמה כלל ויפתח אמר בביאור (שופטים יא טז -יח) כי בעלותם ממצרים וילך ישראל במדבר עד ים סוף ויבא קדשה וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום לאמר אעברה נא בארצך ולא שמע מלך אדום וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה וישב ישראל בקדש וילך במדבר ויסב את ארץ אדום ואת ארץ מואב וגו' ויחנון בעבר ארנון ולא באו בגבול מואב, הנה זה מפורש שלא באו כלל בארץ אדום ולא בארץ מואב ואלו באו שם היו מוכרין להם לחם ומים, כי אין המנהג לנותן רשות לעם הצבא לעבור בארצו שלא ימכר להם לחם ומים:
והנראה אלי כי הכתוב הרחיק שני האחים האלה שהיו גמולי חסד מאברהם, שהציל אביהם ואמם מן החרב והשבי (בראשית יד טז), ובזכותו שלחם השם מתוך ההפכה (שם יט כט) והיו חייבין לעשות טובה עם ישראל, והם עשו עמהם רעה האחד שכר עליו בלעם בן בעור והם המואבים, והאחד לא קדם אותו בלחם ובמים כאשר קרבו למולו, כמו שכתוב (לעיל ב יח יט) אתה עובר היום את גבול מואב את ער וקרבת מול בני עמון והנה הכתוב הזהירם (שם פסוק יט) אל תצורם ואל תתגר בם, והם לא קדמו אותם כלל, כי היה הכתוב אומר "כאשר עשו לי בני עשו המואבים והעמונים", אבל לא הזכיר עמון, שלא קדמו אותם:
והנה עמון הרשיע בזה יותר מכולם, כי בני עשו והמואבים כאשר ידעו שהוזהרו ישראל שלא יתגרו בהם הוציאו לחם ומים חוץ לגבולם, ועמון לא אבה לעשות כן, וזה טעם "אשר לא קדמו", שלא יצאו לקראתם בלחם ובמים כאשר עשו האחרים ולכך הקדים הכתוב "עמוני" והקדים להזכיר פשעו על דבר אשר לא קדמו אתכם, ואחרי כן הזכיר "מואבי" וחטאתו ורבותינו דרשו (יבמות עו:) עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, מפני שהאיש דרכו לקדם ואין האשה דרכה לקדם שתוציא מזון חוץ לגבול הארץ, וכן הזכירו בירושלמי (שם פ"ח ה"ג) ובמגילת רות רבתי (ד ח), מפני שדרך האיש לשכור ואין דרך האשה לשכור:


רבינו בחיי שם:
על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. דרך ארץ הוא לקדם את הבאים בדרך במאכל ובמשתה, לא שהיו ישראל חסרים במדבר, שהרי המן יורד להם והבאר הולך עמהם:
וכתב הרמב"ן ז"ל, הרחיק הכתוב שני האחים האלה שהיו גמולי חסד אברהם שהציל אביהם ואמם מן החרב והשבי, ובזכותו שלחם ה' יתברך מתוך ההפכה, והם חייבין לעשות טובה עם ישראל ועשו עמהם רעה, האחד ששכר עליו בלעם בן בעור והם המואבים, והאחר שלא קידם אותם בלחם ובמים. והנה עמון הרשיע בזה יותר, כי המואבים ובני עשו כאשר ידעו שהוזהרו ישראל שלא יתגרו בם הוציאו להם לחם ומים, ועמון לא אבה לעשות כן, וזה טעם אשר לא קידמו שלא יצאו לקראתם בלחם ובמים כאשר עשו האחרים, ולכך הקדים הכתוב עמון, והקדים להזכיר פשעו על דבר אשר לא קידמו, ואחר כך הזכיר מואב וחטאתו, זהו ואשר שכר עליך, עד כאן. ודרשו חז"ל (יבמות סט.) עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית, מפני שהאיש דרכו לקדם ואין דרכה של אשה לקדם, כלומר שתוציא מזון חוץ לגבול הארץ וזהו היתר רות המואביה שיצא ממנה דוד:

הט"ז שם:
על דבר אשר לא קדמו אתכם. משמע על עמון ומואב והכי איתא בפ' חלק (דף קג.) גדולה לגימה שהרחיקה שתי משפחות מישראל, והא דאמר הכתוב בפ' דברים כאשר עשו לי בני עשו וגו' והמואבים היושבים בער היינו לענין שמכרו להם מזונות אבל מ"מ לא קדמו אותם בחנם דכבר כתב הרמב"ן דאלו שתי אומות היו חייבות לעשות טובה עמהם כיון שניצולו בזכות אברהם מתוך ההפכה. ועוד נראה לתרץ דבר זה ולפרש עוד מאמר הכתוב ואשר שכר עליך את בלעם כו' וה"ל שני טעמים אלא נראה דאלו תרי טעמי תלוים זה בזה ע"ד שאמר הכתוב במשלי אם רעב שונאך האכילהו לחם דיש לפרש דדוקא על השונא הזהיר לכוף את יצרו ויאכילהו כמו דאיתא בפרק אלו מציאות (דף ל"ב.) אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא לטעון ואע"ג דפריקה הוה מצוה טפי מן טעינה מ"מ חייב בשונא לטעון כדי לכוף את יצרו ע"כ הזהיר הכחוב להאכיל לחם לשונא כדי לכוף יצרו אבל באוהב אין שייך לכוף יצרו וא"כ י"ל דאי לא הוה כאן אלא טעם הראשון דהיינו אשר לא קדמו לחוד לא היו נענשים כיון דאין כאן כפיית יצר דאפשר דלא היו שונאים להם, ע"כ אמר ואשר שכר כו' ממילא היו שונאים להם, ואי מטעם שני לחוד לא היו נענשים דהו"א כיון שהיו שונאיהם ומבקשים רעתם אמרינן בא להורגך השכם להרגו כיון דרודף הוא כדאשכחן בברכות בההוא דהיה יודע בשעה שכועס הקב"ה וראה סימן בתרנגול כדי לקלל שונא שלו ונהי דמסיק התם לאו אורח ארעא מ"מ אין עבירה בזה, וה"נ יאמרו כי היה לו היתר לשכור את בלעם לקללו כיון שהוא שונא שלו, וע"כ סיים הכתוב לומר כי אהבך ה' אלהיך דלכאורה הוא מיותר אלא דהכי קאמר אע"פ שהם שונאים שלך ויפה עשית לדעתך מ"מ הם אוהבים של הקב"ה ושנאה שלך בהם בטלה כנגד אהבת הקב"ה, וע"כ שפיר אמר הכתוב ממ"נ אם הם נחשבים שונאים שלך היה לך לקדם אותם בלחם כמו שזכרנו ואם אינם נחשבים לשונאים לך לא היה לך לשכור לקללם ובאמת אין שנאה שלך עמהם נחשבת לכלום כי אהבך ה' כו' אלא דלפי דעתך חשבת אותם לשונאים וע"כ חייב אתה מכח טעם ראשון דהיה לקדמו בלחם כדין השונא כמו שזכרנו, ומש"ה בשעיר אע"ג דלא קדמו בלחם מ"מ אין עליהם עונש כי לא נצטוה רק משונא מצד כפיית יצרו. ודרך זה נראה שהוא כפתור ופרח בס"ד:


כלי יקר:
על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. פירש"י על דבר העצה שיעצו להחטיאכם. ודבר זה אינו מפורש במקרא ועיקר חסר מן הספר, גם אין הדעת נותנת להרחיק ב' אומות בעבור שלא קדמום בלחם, אלא ודאי העיקר הוא בעבור שהחטיאום ודבר זה מבואר במקרא שלכך לא קדמום בלחם ומים כדי שיהיו רעבים וצמאים מיגיעת הדרך ועי"ז בהכרח יאכלו מזבחי אלהיהן וישתו מצרצור יין שלהם המרגילים לערוה, כדמסיק בסנהדרין (קו.) כי כל עיף ויגע לא יבקר בין אסור למותר ואוכל ושותה מכל מה שנותנין לו והקב"ה ידע כוונתם על זה האופן ע"כ נתרחקו, לכך נאמר על דבר אשר לא קדמו רצה לומר על אותו דבר נסתר אשר אליו כוונו במה שלא קדמום, ואע"פ שהנקיבות היו עיקר בזנות מ"מ עיקר האשמה תלויה באנשים שדרכן לקדם והאנשים התחילו בקלקלה והמה הכריחו בנותיהן לזנות, ומטעם זה החיו בני ישראל הנקיבות במלחמת מדין כי טעו בדין זה שנתרחקו דווקא הזכרים. וזה פירוש יקר יותר ממה שדברו בזה כל המפרשים והותרו כל הספיקות שהקשו:


אור החיים שם פסוק ד
לא יבא עמוני וגו' על דבר וגו' קשה אומרו אשר לא קדמו, והלא מצינו שאמר הכתוב (לעיל ב כט) כאשר עשו לי בני עשו וגו' והמואבים, ופירשו רז"ל (עיין רש"י שם) שחוזר למאמר אוכל בכסף ב' אחר שהם שכרו עליהם בלעם לקללם מה מקום לחוש על שלא קדמו בלחם:
ואולי שאמר על דבר וגו', להעיר שעל סיבה זו בלבד יתחייב הדין להרחיקם שלא יבואו בקהל, ופירוש קדמו היא להוציא דורון לסעד לבם בלחם וכו', שהם חייבין לעשות כן מכל האומות כעל כל הגמולות אשר גמלם אברהם אבינו עליו השלום, כי מה שמכרו להם לחם ומים היה להנאתם של מואב, גם לפתותם להפילם בעריות, והוא מה שדקדק הכתוב לומר לא קדמו אתכם פירוש להנאתכם:
 

HaimL

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
 הפחד היה לבלק, היינו אף שנאסר לעשות מלחמה אבל אנגריא שרי, אבל עמון שהוזהרו על אנגריא כדאיתא בב"ק [לח ע"ב] לא היה לו חלק בשכירות זה עכ"ל.
קצת תמוה, דהא כתיב בסיחון

וַיַּכֵּ֥הוּ יִשְׂרָאֵ֖ל לְפִי־חָ֑רֶב וַיִּירַ֨שׁ אֶת־אַרְצ֜וֹ מֵֽאַרְנֹ֗ן עַד־יַבֹּק֙ עַד־בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן כִּ֣י עַ֔ז גְּב֖וּל בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃

ובבלק כתיב

וַיַּ֥רְא בָּלָ֖ק בֶּן־צִפּ֑וֹר אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל לָֽאֱמֹרִֽי׃

ומשמע,
1. שבלק נתיירא שיילחמו בו, כמו שעשו לסיחון
2. שהסיבה שעצרו בגבול בני עמון, הוא כי עז (ושמא לא נצטוו אל תצורם ואל תתגר בם, אלא רק לאחר מכן).

וא"כ, אכתי לא ידעו בלק ועמון מהציווי אל תצר את מואב וגו'

 
 
לענ''ד אמר:
אך בהיבט מדוקדק ראיתי שפרשתנו עוסקת באדום וסיחון ולא בעמון ומואב,
עיין בפרק כא פסוק יג : "מִשָּׁם, נָסָעוּ, וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, הַיֹּצֵא מִגְּבֻל הָאֱמֹרִי: כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב, בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי."
כלומר על פי המפה והמסלול שהלכו בני ישראל הם עברו תחילה במואב ואחר כך לעמון שהיתה צפונית למואב עיין במפה.
https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/4/4a/Levant_830-HE.svg
למעשה ארץ האמורי היא בעצם חלק מארץ עמון שנכבשה על ידי האמורי כמו שהגמרא בגיטין אומרת "עמון ומואב טיהרו בסיחון". שהרי היה אסור לבני ישראל לכבוש את עמון שהיא שייכת לבני לוט, ובגלל שנכבשה תחילה על ידי האמורי הותרה בכיבוש.
והתורה אומרת פרק כא פסוק כא : "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים, אֶל-סִיחֹן מֶלֶךְ-הָאֱמֹרִי לֵאמֹר. אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם--לֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר: בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ".
כלומר שבני ישראל הציעו כסף עבור שתיה ואוכל וזו היתה הטענה על עמון ומואב שלא נתנו מעצמם בחינם אוכל ומים. ובקשה זו הופנתה בפרשתינו לאמורי וצריך לומר כנראה שהוא שלט בכל המחוז בגלל האופי של השלטון והמלחמות שלו. וזה מה שהתורה אומרת בהמשך בפסוק כו : "כִּי חֶשְׁבּוֹן--עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, הִוא; וְהוּא נִלְחַם, בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן, וַיִּקַּח אֶת-כָּל-אַרְצוֹ מִיָּדוֹ, עַד-אַרְנֹן."
לסיכום: בני ישראל אכן עברו גם במואב וגם בעמון שהיו תחת סיחון האמורי ולא קיבלו אותם בלחם ומים. והראיה מכך שעם ישראל היה צריך להציע להם כסף לקנות לחם ומים.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
חיים כולכם היום אמר:
לענ''ד אמר:
אך בהיבט מדוקדק ראיתי שפרשתנו עוסקת באדום וסיחון ולא בעמון ומואב,
עיין בפרק כא פסוק יג : "מִשָּׁם, נָסָעוּ, וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, הַיֹּצֵא מִגְּבֻל הָאֱמֹרִי: כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב, בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי."
כלומר על פי המפה והמסלול שהלכו בני ישראל הם עברו תחילה במואב ואחר כך לעמון שהיתה צפונית למואב עיין במפה.
https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/4/4a/Levant_830-HE.svg
למעשה ארץ האמורי היא בעצם חלק מארץ עמון שנכבשה על ידי האמורי כמו שהגמרא בגיטין אומרת "עמון ומואב טיהרו בסיחון". שהרי היה אסור לבני ישראל לכבוש את עמון שהיא שייכת לבני לוט, ובגלל שנכבשה תחילה על ידי האמורי הותרה בכיבוש.
והתורה אומרת פרק כא פסוק כא : "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים, אֶל-סִיחֹן מֶלֶךְ-הָאֱמֹרִי לֵאמֹר. אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם--לֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר: בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ".
כלומר שבני ישראל הציעו כסף עבור שתיה ואוכל וזו היתה הטענה על עמון ומואב שלא נתנו מעצמם בחינם אוכל ומים. ובקשה זו הופנתה בפרשתינו לאמורי וצריך לומר כנראה שהוא שלט בכל המחוז בגלל האופי של השלטון והמלחמות שלו. וזה מה שהתורה אומרת בהמשך בפסוק כו : "כִּי חֶשְׁבּוֹן--עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, הִוא; וְהוּא נִלְחַם, בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן, וַיִּקַּח אֶת-כָּל-אַרְצוֹ מִיָּדוֹ, עַד-אַרְנֹן."
לסיכום: בני ישראל אכן עברו גם במואב וגם בעמון שהיו תחת סיחון האמורי ולא קיבלו אותם בלחם ומים. והראיה מכך שעם ישראל היה צריך להציע להם כסף לקנות לחם ומים.


שבעים פנים לתורה אבל שים לב למה שכתב הרמב"ן בחריפות על כעין מה שכתבת בהחלטיות ומסיים שם "הנה זה מפורש שלא באו כלל בארץ אדום ולא בארץ מואב ואלו באו שם היו מוכרין להם לחם ומים, כי אין המנהג לנותן רשות לעם הצבא לעבור בארצו שלא ימכר להם לחם ומים".
 

נדיב לב

משתמש ותיק
חיים כולכם היום אמר:
נדיב לב אמר:
שים לב למה שכתב
לרמב"ן בהחלט יש שיטה אחרת, הוא מחלק את טענה כלפי עמון בנפרד וכלפי מואב בנפרד.

וזה רק פרט אחד, הוא סותר את שני ההנחות שכתבת בהחלטיות. עיין שם.

בכו"א כשאני קורא ראשון שמבאר באריכות עניין מסויים ובא יהודי יקר ומציג תאוריה על פי המפות, ומכלל דבריו יוצא שכביכול הרמב"ן טעה בפשוטות, אני מוצא מקום להעיר את תשומת לבו, שמא בפירושו נפל המשגה מאשר אצל אדונינו הרמב"ן.
 
נדיב לב אמר:
בכו"א כשאני קורא ראשון שמבאר
המפרשים כותבים במפורש שהרמב"ן יש לו שיטה אחרת בזה וכפי שביארתי הוא מחלק בין 2 הטענות ל2 העמים שלא כפשוטו, וכפי שאמרתם שבעים פנים לתורה.
ואגב, "התאוריה" שכתבתי היא לא על פי ה"המפות" אלא המפות נועדו להסביר לקורא הנעים את הענין.
התבססתי על האבן עזרא והמקראות ועוד מפרשים.
 

לענ''ד

משתמש ותיק
פותח הנושא
והנה בהפטרת השבוע מספר יפתח את קורות עם ישראל ושם מתברר שכן מופיע סיפור עם מואב וז"ל (שופטים יא')
וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה אָמַר יִפְתָּח: לֹא-לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת-אֶרֶץ מוֹאָב, וְאֶת-אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן. טז כִּי, בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם; וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד-יַם-סוּף, וַיָּבֹא קָדֵשָׁה. יז וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם לֵאמֹר אֶעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ, וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם, וְגַם אֶל-מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח, וְלֹא אָבָה; וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בְּקָדֵשׁ.
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
האם יש דרך להכנס לא"י דרך מואב?
לכאורה הם יושבים על גבול ים המלח ולא היה משם מעבר
בתורה לא כתוב שבקשו ממואב להכנס דרכם

הערת נכון שביפתח כתוב שבקשו
אולי זה כדי להגיע משם לסיחון
 
חלק עליון תַחתִית