השבוע פרשת חוקת יש לבעלי הקריאה להזהר מאד מהשיבושים המצויים בתחילת הפרשה.
בפסוק "ה֣וא יתחטא ב֞ו בי֧ום השליש֛י ובי֥ום השביע֖י יטה֑ר, ואם ל֨א יתחט֜א בי֧ום השליש֛י ובי֖ום השביע֖י לא יטהֽר".
לפי המנגינה הנהוגה אצל האשכנזים יש שיבוש שתביר יותר מפסיק מטפחא, אף שלפי האמת הוא להיפך.
בפסוק "ה֣וא יתחטא ב֞ו בי֧ום השליש֛י ובי֥ום השביע֖י יטה֑ר, ואם ל֨א יתחט֜א בי֧ום השליש֛י ובי֖ום השביע֖י לא יטהֽר".
לפי המנגינה הנהוגה אצל האשכנזים יש שיבוש שתביר יותר מפסיק מטפחא, אף שלפי האמת הוא להיפך.
וממילא הקורא לפי המנגינה המצויה נמצא כאומר "הוא יתחטא בו ביום השלישי - וביום השביעי יטהר", דהיינו שיטהר ביום השביעי אף בלא הזאה שניה, וכן בסיפא של הפסוק "ואם לא יתחטא ביום השלישי – וביום השביעי לא יטהר", ומשמע שהכל תלוי בהזאת היום השלישי.
ולכן צריך להקפיד מאד על הפיסוק הנכון [ואף לשנות מעט את הניגון בשביל כך], "הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי – יטהר, ואם לא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי – לא יטהר".
וכן בפסוק שלאחריו "כל הנוג֡ע במ֣ת בנ֩פ֩ש האד֨ם אשר ימ֜ות ולא יתחט֗א וגו'", שלפי המנגינה הנהוגה אצל האשכנזים תלישה קטנה מפסיקה יותר מאשר קדמא [אף שע"פ האמת דרגת הפסקתם (וליתר דיוק אי הפסקתם, הם טעמים משרתים), שווה], וא"כ נוצר משפט ללא משמעות "כל הנוגע במת בנפש – האדם אשר ימות", במקום הפיסוק הנכון שהוא "כל הנוגע במת, בנפש האדם – אשר ימות".
והנה תמיד יש להקפיד על שיבושי נגינה אלו אך כאן הם יותר מודגשים לגריעותא, ולכאו' יש יותר להקפיד בזה, ולענין מעשה בדיעבד (במיוחד בפרשת פרה שנהגו להקפיד בה יותר) ישאל כל אחד לרבותיו.