ברצוני להעלות כאן הערה יפה בדברי הגר"א שמצאתי היום
כידוע שהר"מ בסוף פ"ו מהלכות ערכין כותב שאפילו שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, בכ"ז אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. והר"מ מוכיח זאת ממה שאמר יעקב אבינו ע"ה וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך,
והוקשה לי למה הר"מ לא הביא ראיה מהפסוק בפרשת חוקת שכתוב אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם, שהוא אחרי מתן תורה.
ועלה בדעתי לומר שכאשר עמ"י אמרו "והחרמתי את עריהם" אין הכוונה שאחרי שיכבשו את הערים או אז יחרימו אותם, אלא הכוונה שגוף הכיבוש הם עושים כשליחי ה' ובתורת חרם, וזה דומה לפועל שנשכר ללקט מציאות, לכן זה לא נחשב דבר שלא בא לעולם כמובן (ואמרתי שלפ"ז ניחא למה דווקא במלחמה זו החרימו, משום שעמלק בא להלחם על ה' לכן עמ"י אמרו לה' הנה אנחנו נלחמים את המלחמה שלך, א"כ מוטל עליך להצילנו כי הצרה באה לנו כביכול מחמתך, ולהוכיח את רצינות כוונתם הם הבטיחו שגם את גוף המלחמה הם עושים לשם שמים, וממילא הערים הכבושות יהיו חרם לה' ודו"ק היטב).
אולם מצאתי בביאור הגר"א חו"מ סימן רי"ב סק"כ שהעתיק את הר"מ שאדם מקדיש דשלב"ל, והוסיף עליו עוד הוכחה מהפסוק הזה.
א"כ מוכח מהגר"א שלא סבר כמו הפירוש שכתבתי.
אח"כ מצאתי בביאור הגר"א על ספר יהושע בפרק יב בשירת מלכי כנען שמוזכר שם "מלך ערד", ומבאר הגר"א שהכוונה למלך ערד זה שישראל נלחמו איתו בימי משה אחרי מיתת אהרן וכו'.
ולכאורה זה תמוה מאד, כי בפסוקים שם מפורש שאת כל המלכים הללו לכד יהושע (למשל, סיחון ועוג לא נזכרו שם).
וכנראה שהגר"א מפרש שעמ"י התחייבו לה' שבעתיד כאשר יכבשו את הערים או אז יחרימו אותם לה', אבל לא עכשיו בזמן המלחמה.
ולפ"ז ניחא שהגר"א מביא ראיה שאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, ואי אפשר לדחות כפי שכתבתי לעיל שאת גוף המלחמה עשו לשם שמים, כי הרי במלחמה זו נלחמו רק נגד צבאו של מלך ערד אבל לא לכדו את הערים עצמם.
כידוע שהר"מ בסוף פ"ו מהלכות ערכין כותב שאפילו שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, בכ"ז אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. והר"מ מוכיח זאת ממה שאמר יעקב אבינו ע"ה וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך,
והוקשה לי למה הר"מ לא הביא ראיה מהפסוק בפרשת חוקת שכתוב אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם, שהוא אחרי מתן תורה.
ועלה בדעתי לומר שכאשר עמ"י אמרו "והחרמתי את עריהם" אין הכוונה שאחרי שיכבשו את הערים או אז יחרימו אותם, אלא הכוונה שגוף הכיבוש הם עושים כשליחי ה' ובתורת חרם, וזה דומה לפועל שנשכר ללקט מציאות, לכן זה לא נחשב דבר שלא בא לעולם כמובן (ואמרתי שלפ"ז ניחא למה דווקא במלחמה זו החרימו, משום שעמלק בא להלחם על ה' לכן עמ"י אמרו לה' הנה אנחנו נלחמים את המלחמה שלך, א"כ מוטל עליך להצילנו כי הצרה באה לנו כביכול מחמתך, ולהוכיח את רצינות כוונתם הם הבטיחו שגם את גוף המלחמה הם עושים לשם שמים, וממילא הערים הכבושות יהיו חרם לה' ודו"ק היטב).
אולם מצאתי בביאור הגר"א חו"מ סימן רי"ב סק"כ שהעתיק את הר"מ שאדם מקדיש דשלב"ל, והוסיף עליו עוד הוכחה מהפסוק הזה.
א"כ מוכח מהגר"א שלא סבר כמו הפירוש שכתבתי.
אח"כ מצאתי בביאור הגר"א על ספר יהושע בפרק יב בשירת מלכי כנען שמוזכר שם "מלך ערד", ומבאר הגר"א שהכוונה למלך ערד זה שישראל נלחמו איתו בימי משה אחרי מיתת אהרן וכו'.
ולכאורה זה תמוה מאד, כי בפסוקים שם מפורש שאת כל המלכים הללו לכד יהושע (למשל, סיחון ועוג לא נזכרו שם).
וכנראה שהגר"א מפרש שעמ"י התחייבו לה' שבעתיד כאשר יכבשו את הערים או אז יחרימו אותם לה', אבל לא עכשיו בזמן המלחמה.
ולפ"ז ניחא שהגר"א מביא ראיה שאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, ואי אפשר לדחות כפי שכתבתי לעיל שאת גוף המלחמה עשו לשם שמים, כי הרי במלחמה זו נלחמו רק נגד צבאו של מלך ערד אבל לא לכדו את הערים עצמם.