שׂריפת ר"ן מקריבי הקטורת

משה נפתלי

משתמש ותיק
וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת־פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת־בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל־הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל־הָרְכוּשׁ.​
וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת יְיָ וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת.​
.​
בין בליעה לשריפה עוררו השמש והירח מהומה בשמים ודרשו בתקיפות עשיית דין עם קרח ועדתו, כדדרש רבא בפרק חלק:​
מַאי דִּכְתִיב 'שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבוּלָה, לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ'? מְלַמֵּד שֶׁעָלוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ (בִּשְׁעַת בְּקִיעַת הָאָרֶץ שֶׁנִּבְלְעוּ בַּקַּרְקַע) לִזְבוּל, אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה דִּין לְבֶן עַמְרָם (מִקֹּרַח וַעֲדָתוֹ) נֵצֵא, וְאִם לָאו לֹא נֵצֵא! עַד שֶׁזָּרַק בָּהֶם חִצִּים, אָמַר לָהֶן: בִּכְבוֹדִי לֹא מְחִיתֶם, בִּכְבוֹד בָּשָׂר וָדָם מְחִיתֶם?!
ללמדך, כי בכבדוּת ולא בחמה שפוכה שולחה האש ממרום בנשמותיהם של קורח ור"ן רבי העם.
 
בעיקר ביאור הדברים:
לכאור' הביאור, דמחלוקת על משה (שיש בה משו' מחלוקת על גוף התורה, כמ"ש הגרי"ז זצ"ל מבריסק שהיו בלל כופרים בתורת משה, והרמ"ה בסנהדרין מסביר דמשה כע"א דא"א לחלוק עליו, והאומר כמותו אומר "כך שמע משה מפי הגבורה") היא ביטול העולם, וזה טענת השמש והירח, אין אנו יוצאים.
והקב"ה משיב להם דנהי שקיום העולם הוא רצונו, וזה דבר גדול מאוד. אבל עצם מה שעברו עבירה והמרו צווי ה' הוא חמור יותר!

ונאמרו בזה דברים ברוח כזו בשם מרן מריסק זצוק"ל, אודות מ"ש המגיד לבית יוסף דשאם היה יודע כמה עולמות נחרבות ברגע שבטל מלימודו, לא היה בטל כלל וכו'. ואמר הגרי"ז, ומה כ"כ גרוע להחריב העולמות האלו? שזה הפך רצון ה'! וא"כ הרי די בעצם הדבר שרצון ה' בלימוד התורה כמ"ש בתורה בפירוש, ומה יותר הפך רצון ה' מהמראת פיושציווה בפירוש כך וכך?!

והוא עניין יסודי לענ"ד, שכל הענינים הרוחניים והתיקונים וכו' בסוש"ד הרי עיקר מעלתם הוא מצד שהם נח"ר ורצון לפניו, ומצד קו זה הרי שעצם המושג של אמרתי ונעשה רצוני הוא גדול שבעתיים מכל חשבון אחר של גרימת קיום רצון ה' וכו'.
 

יתכן ומסתבר

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
בין בליעה לשריפה
.. שֶׁעָלוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ (בִּשְׁעַת בְּקִיעַת הָאָרֶץ שֶׁנִּבְלְעוּ בַּקַּרְקַע


מאיפה זה? מרש"י?
אם כפירושך שעלו אחר הבליעה ולפני השריפה, תמוה מאי שנא? 
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
יתכן ומסתבר אמר:
מאיפה זה? מרש"י? אם כפירושך שעלו אחר הבליעה ולפני השריפה, תמוה מאי שנא?
.
זה לשון רש"י שם:
'שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה'. לְעֵיל מִנֵּהּ כְּתִיב 'וַתְּבַקַּע אָרֶץ', בִּשְׁעַת בִּקּוּעַ הָאָרֶץ שֶׁנִּבְלְעוּ בַּקַּרְקַע, שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָלוּ לְאוֹתוֹ רָקִיעַ שֶׁשְּׁמוֹ זְבוּל וְאָמְרוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם אִי אַתָּה עוֹשֶׂה דִּין לְבֶן עַמְרָם מִקֹּרַח וַעֲדָתוֹ, לֹא נֵצֵא וְנָאִיר לָעוֹלָם.
בחפזי הבינותי, כי ברישא 'ותבקע ארץ', ולבתר הכי 'שמש ירח עמד זבולה'. אך לאחר מחשבה שניה הצדק עמך. ולא נתכוון רש"י כי אם להביא סמך ממקרא דלעיל ('ותבקע ארץ') שפסוק זה ('שמש ירח עמד זבולה') באותו מעשה של ביקוע הארץ משתעי.
 
חלק עליון תַחתִית