פרשת קורח פדיון הבן רמוז במילה בראשית

הדרך סלולה

משתמש ותיק
אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם (יח, טו) פעם אמר הגאון מוילנא לתלמידיו כל תרי"ג המצוות מרומזות בפרשה הראשונה שבתורה () שאל אותו אחד התלמידים ילמדינו רבנו היכן מרומזת מצוות פדיון הבן? במילה הראשונה בראשית ר"ת בן ראשון אחר שלושים יום תפדה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
הדרך סלולה אמר:
אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם (יח, טו) פעם אמר הגאון מוילנא לתלמידיו כל תרי"ג המצוות מרומזות בפרשה הראשונה שבתורה () שאל אותו אחד התלמידים ילמדינו רבנו היכן מרומזת מצוות פדיון הבן? במילה הראשונה בראשית ר"ת בן ראשון אחר שלושים יום תפדה.
חשבתי לשאול למה הבאת את זה בפרשת קורח, הרי פדיון הבן כתוב כבר הרבה לפני כן, בפרשת בא.
אבל בדקתי בספר החינוך ומצאתי שהחינוך איננו מביא את מצוות פדיון הבן עד מצוה שצ"ב, ומביא את המקור מפסוק זה.
וז"ל ספר החינוך שצ"ב - מצוות פדיון בכור אדם: לפדות בכור אדם, כלומר, שמצוה על כל איש מישראל, שיפדה מן הכהן בנו שהוא בכור לאמו הישראלית שנאמר (במדבר יח טו) אך פדה תפדה את בכור האדם. ומצאנו במקום אחר, שתלה הכתוב הבכורה בפטר רחם, שנאמר בסדר בא אל פרעה (שמות יג ב) כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא, ופרוש פטר רחם פתיחת רחם, כלומר, שהיה ראשון לפתח רחם אמו:
הרי שהפסוק שלומדים ממנו מצוות פדיון הבן הוא מפרשת קורח, ורק צריכים את הפסוק בפרשת בא כדי ללמד שבכור בפטר רחם תלי.
וכן בספר המצוות להרמב"ם, (מצות עשה פ') כתב: לפדות בכור אדם בכסף -היא שצוונו לפדות בכור אדם שיתן הדמים לכהן, והוא אמרו "בכור בניך תתן לי(שמות כב, כח). וביאר לנו הנתינה הזאת איך תהיה, והוא שנפדנו מן הכהן וכאילו הוא כבר זכה בו ונקנהו ממנו בחמש סלעים. הוא אמרו "אך פדה תפדה את בכור האדם(במדבר יח, טו) והמצוה הזאת היא מצות פדיון הבן.
ואף שהרמב"ם הביא תחילה את הפסוק וכל בכור בניך תתן לי, הרי שם לא כתוב הפדיון כלל, ומצוות הפדיון לומדים מהפסוק בקורח.
וכן במנין המצוות להרמב"ם בתחילת משנה תורה כ' הרמב"ם [מצוה פ]  "לפדות בכור אדם, שנאמר "אך פדה תפדה, את בכור האדם" (במדבר יח,טו)."
הרי ששם לא הזכיר הרמב"ם כלל הפסוק בפ' בא, והביא רק את הפסוק בפרשתנו.
ובאמת צ"ב אם כבר כתוב מצוה זו בפרשת בא, למה צריכין להביא את הפסוק בפרשת קורח. (ואני לא מקשה למה התורה חזרה על זה, שהרבה חזרות יש בתורה, וכבר דרשו חכמים בטעם הכפילות, ולא על זה באתי).
 
חלק עליון תַחתִית