כל המצות אשר דבר ה' אל משה

פרק טו פכ"ב, עי' רש"י שזה מתפרש על ב' דברות ראשונות אנוכי ולא יהיה, וצ"ב איך נכנס במשמעות הכתוב, ונראה שמענינו הוא נלמד דבפסוק שאחריו את כל אשר צוה אליכם ביד משה וגו', שמשמעות הדברים שבפסוק ראשון מדבר על ע"ז ובפס' שני על כל המצות שע"ז שקולה כנגד כל המצות, ובפס' שני אמר ביד משה לומר שמצותם נעשתה ע"י שליחות משה, ובפס' ראשון לא אמר אלא אשר דיבר אל משה, שבזה לא הוצרכו לשליחות אלא באזניהם שמעו.

יותר קשה דברי ר' ישמעאל בספרי על מה שנא' עונה בה - שעל ע"ז לא פוקד על בנים ועל שלשים אלא עוונה בה - והרי כל העניין של פוקד עוון אבות כתוב בדיבר לא יהיה לך.
אבל גם דרשת חזל זו קשה מאוד להולמה בכתובים ולא מצאתי נחמה בדבריך