יראתי בפצותי
משתמש ותיק
כשאנו קוראים בתורה, את חטא המרגלים, אנו מרגישים, שהם אמרו דבר נורא, ומשולל היגיון, ויהושע וכלב, היחידים שאומרים, דברים ראויים והגיוניים. הרי מהו חוזקם של ל"א אומות, מול כוחו של הבורא, הקורע ים, מוריד מן, ומגיז שליו. ותמיהתנו, על עם חכם ונבון, שכולו (מסתמא, רובו ככולו), בוכים בלילה ההוא, ונגררים אחר המרגלים. ומה גם לדברי חז"ל, כי חזק הוא ממנו, כביכול.
כשאנו חושבים, אפי' מעט, אנו מבינים, שוודאי דור המדבר, שראו גבורות ה', לא חשבו שיש משהו, שהוא חוץ מיכולתו. כך שאם אמרו שחזק הוא ממנו, כביכול. כוונתם שע"פ מעשינו, כביכול, יש תשישות כח.
כשאנו חוזרים לדברי יהושע וכלב, נשמע לנו, שעם ישראל, עתיד להוריש עמים אלו בקלות, שהרי ה' נתן לנו את הארץ. כך זה גם במקומות נוספים בתורה, שמשמע שהארץ תיכבש בקלות, אם כי לא מיד, שלא תהיה שממה. אך כל מי שלמד, יהושע ושופטים, או אף קרא מקופיא, יודע, שזה ממש לא כך, ולמעשה, הארץ בחלקה הגדול, לא נכבשה, עם ישראל סבל מרורות, מהעמים החזקים, עליהם דיברו המרגלים, וגבולות מסעי, כנראה כמעט ולא היו בשלמותם, בידי עם ישראל, עד שלשיטת הרמב"ם ודעימיה, חלק מגבולות אלו, הם חו"ל ואינם בקדושת עולי מצרים.
כשננסה להבין, היתכן, ברור שדבר אלוקינו יקום לעולם, אך עיכב החטא, וכמאמר הכתוב, לשיכים בעיניכם, כאשר דימיתי לעשות להם אעשה וכו'.
והנה דור המדבר, שראו גבורות ה', הם גם ראו את הדין, כמו שלא ראה דור אחר. בכל חטא, מיד נענשים, ובחומרה רבה. והטעם בפשטות, שהיו סביב השכינה, וענן ה' עליהם, וסביביו נשערה מאוד. וא"כ, מי כמוהם ידע, שלמרות הבטחת ה', ושגיבות כוחו, די בחטא אחד, כדי שיתהפך הכל, ולא הם יורישו העמים, אלא חלילה להיפך. וכיוון שבטבע, עמים אלו מנצחים, ולא מנוצחים, הרי שדי בחטא קל, שאף אם לא יענשו בכל החומרה, הרי שתוסר מהם ההשגחה המיוחדת, וניתנים ביד הטבע, ביד אוייב, וכמו שקרה באמת בכל ספר שופטים.
וא"כ, מה הטענה על המרגלים, ועל דור המדבר, הרי בפשטות צדקו לגמרי, וצע"ג.
כשאנו חושבים, אפי' מעט, אנו מבינים, שוודאי דור המדבר, שראו גבורות ה', לא חשבו שיש משהו, שהוא חוץ מיכולתו. כך שאם אמרו שחזק הוא ממנו, כביכול. כוונתם שע"פ מעשינו, כביכול, יש תשישות כח.
כשאנו חוזרים לדברי יהושע וכלב, נשמע לנו, שעם ישראל, עתיד להוריש עמים אלו בקלות, שהרי ה' נתן לנו את הארץ. כך זה גם במקומות נוספים בתורה, שמשמע שהארץ תיכבש בקלות, אם כי לא מיד, שלא תהיה שממה. אך כל מי שלמד, יהושע ושופטים, או אף קרא מקופיא, יודע, שזה ממש לא כך, ולמעשה, הארץ בחלקה הגדול, לא נכבשה, עם ישראל סבל מרורות, מהעמים החזקים, עליהם דיברו המרגלים, וגבולות מסעי, כנראה כמעט ולא היו בשלמותם, בידי עם ישראל, עד שלשיטת הרמב"ם ודעימיה, חלק מגבולות אלו, הם חו"ל ואינם בקדושת עולי מצרים.
כשננסה להבין, היתכן, ברור שדבר אלוקינו יקום לעולם, אך עיכב החטא, וכמאמר הכתוב, לשיכים בעיניכם, כאשר דימיתי לעשות להם אעשה וכו'.
והנה דור המדבר, שראו גבורות ה', הם גם ראו את הדין, כמו שלא ראה דור אחר. בכל חטא, מיד נענשים, ובחומרה רבה. והטעם בפשטות, שהיו סביב השכינה, וענן ה' עליהם, וסביביו נשערה מאוד. וא"כ, מי כמוהם ידע, שלמרות הבטחת ה', ושגיבות כוחו, די בחטא אחד, כדי שיתהפך הכל, ולא הם יורישו העמים, אלא חלילה להיפך. וכיוון שבטבע, עמים אלו מנצחים, ולא מנוצחים, הרי שדי בחטא קל, שאף אם לא יענשו בכל החומרה, הרי שתוסר מהם ההשגחה המיוחדת, וניתנים ביד הטבע, ביד אוייב, וכמו שקרה באמת בכל ספר שופטים.
וא"כ, מה הטענה על המרגלים, ועל דור המדבר, הרי בפשטות צדקו לגמרי, וצע"ג.