בגמ' חזי', שמצוה שעושים בשבת היא מקודשת יותר מאותה מצוה עצמה בחול.
זבחים דף צ עמוד ב
איבעיא להו: תדיר ומקודש, איזה מהם קודם? תדיר קודם משום דתדיר, או דלמא מקודש קדים דקדיש. תא שמע: תמידין קודמין למוספין, ואף ע"ג דמוספין קדישי. אטו שבת למוספין אהנאי, לתמידין לא אהנאי.
ופרש"י: לתמידין לא אהנאי - כיון דהאידנא קריבין אם כן שם שבת עליהם.
מבואר שקרבן התמיד שמקריבין בשבת אינו כתמיד דחול, אלא שם שבת עליו, ולכן הוא מקודש, ואין המוסף של שבת נקרא מקודש יותר ממנו. וא"כ נראה, שמצוה שעושים בשבת שם שבת עליה, ומסתבר שה"ה בציצית, הוי "ציצית של שבת" יותר מקודש.
אא"כ נחלק ונאמר, שזו סברא מיוחדת לקרבנות דוקא, אף שאיני יודע הטעם.
ואולי החילוק, שבקרבנות לא הפשט הוא שהתמיד מקבל קדושה מכיון שהוא מוקרב בשבת, אלא שבשבת, המשמעות של קרבן מוסף הוא, שבשבת התמיד גדול יותר, שכבשי השבת 'מוספים' כלומר נוספים על התמיד, והכל אחד, וזהו דאהני שבת גם לתמיד. וזה כמובן לא שייך במצוות אחרות כמו ציצית.
אבל כמדומה שזה לא מסתדר כ"כ בהמשך הגמ' שם שאמרו כן גם על שבת ור"ח, דאהני קדושת ר"ח גם למוסף שבת, עי"ש. שלכאו' גם אם אומרים שהתמיד יותר גדול בר"ח היינו לגבי התמיד, אבל לא שייך לומר זאת לגבי מוסף שבת.
וכן אמרו שם שתפילת מנחה בשבת הוי מקודש כמו מוסף, וברכת היין כמו ברכת היום, וחזי' שלא רק קרבנות אלא גם תפילות וברכות, וא"כ מ"ש שאר מצוות.