טלית מהודרת יותר לשבת (הגר"י סרנא והאדמו"ר מצאנז)

בלדד השוחי

משתמש ותיק
זכורני שקראתי פעם באיזה מקום סיפור, שהגר"י סרנא זצ"ל ראה בהזדמנות מסויימת את האדמו"ר מצאנז זצ"ל בשבת כשהוא מעוטף בטלית מיוחדת של שבת עם עטרה מהודרת יותר מטליתו של חול, והעיר לו הגר"י סרנא, דמאחר שיש דין הידור מצוה, ובציצית איתא ברש"י 'טלית נאה', א"כ חייב הוא ללבוש את טליתו המהודרת בכל יום כדי להדר במצות ציצית.
ע"כ אני זוכר, האם יש כאן מישהו שיכול להשלים לי את הסיפור, מה היתה תשובתו של האדמו"ר על זה?
 

איש קרליץ

משתמש רגיל
וא''כ כהן גדול שיש לו בגדים משובחים לעבודת יוה''כ יצטרכו לעבוד בהם לפני''כ גם בחול בבגדי לבן (כגון בכהן אחר שמעמידים לו)
ומכאן ראיה שככל שיש תוספת מצווה מהדרים יותר, ואין להשוות.
ועוד נראה שלגבי מצוות ציצית הפתילים הם המצווה והבגד אינו עיקר המצווה, אלא שגם בו שייך הידור (אע''פ שבבית לא מהדרים בגלל מזוזה, והאריך לבארו בספרי הרב גולדווסר)
אבל טלית של שבת היא עצמה מצווה שנאמר כבדהו בכסות נקייה. לקדוש ה' מכובד. ועדיף טפי.
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש קרליץ אמר:
ומכאן ראיה שככל שיש תוספת מצווה מהדרים יותר, ואין להשוות.
השאלה היא הא גופא, אם בשבת יש תוספת במצוות ציצית, דלכאו' מצוות ציצית היא אותה מצווה.
אינני יודע לגבי בגדי כהונה, אבל בודאי שיש חילוק, שבגדי לבן הם בגדי העבודה, וא"כ תוספת העבודה אולי מוסיף גם בבגדי עבודתו. משא"כ מצות ציצית ל"ש לשבת, ואפשר זה בלא זה.
ועכ"פ עדיין אני מחפש, אם ידוע למישהו המשך הסיפור.
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
פותח הנושא
לכאו' בשביל 'כסות נקיה' סגי מה שיהיה לו טלית נפרדת לשבת. מהודרת זה נושא אחר.

אני הבנתי מדבריך, שרק ב'ועוד נראה' השתמשת ב'לקדוש ד' מכובד', אבל במה שכתבת לפני זה התכוונת שמצוות ציצית עצמה יש בה תוספת בשבת.
אני עצמי יש לי ראי' מהגמ' שלכאו' גם מצוות ציצית עצמה עדיפה בשבת, אבל בשביל זה אני רוצה לדעת מה היה שם המשך הסיפור.
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
בלדד השוחי אמר:
איש קרליץ אמר:
ומכאן ראיה שככל שיש תוספת מצווה מהדרים יותר, ואין להשוות.
השאלה היא הא גופא, אם בשבת יש תוספת במצוות ציצית, דלכאו' מצוות ציצית היא אותה מצווה.

אם השאלה היא אם ציצית בשבת היא אותה מצוה או שיש מעלה מיוחדת של ציצית בשבת, יתכן ע"פ המדרש שהובא באוה"ח,
ז"ל האוה"ח (במדבר טו פסוק לז): על פי מאמרם ז"ל (ילקוט) שאמרו כשראה משה מעשה המקושש, אמר לפני ה', בימי החול לובשין ישראל תפילין וזוכרין המצות, ביום השבת במה יזכרו, והשיב הקדוש ברוך הוא, הריני נותן להם מצות ציצית שבה יזכרו וכו',

מבו' א"כ שיש קשר פנימי מיוחד בין ציצית לשבת, ומבחינה מסויימת אפי' ניתנה בעיקרה עבור יום השבת. וא"כ לפי"ז אפשר להבין אם נאמר שיש ענין בטלית מהודרת במיוחד לשבת.
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
פותח הנושא
בגמ' חזי', שמצוה שעושים בשבת היא מקודשת יותר מאותה מצוה עצמה בחול.

זבחים דף צ עמוד ב
איבעיא להו: תדיר ומקודש, איזה מהם קודם? תדיר קודם משום דתדיר, או דלמא מקודש קדים דקדיש. תא שמע: תמידין קודמין למוספין, ואף ע"ג דמוספין קדישי. אטו שבת למוספין אהנאי, לתמידין לא אהנאי.
ופרש"י: לתמידין לא אהנאי - כיון דהאידנא קריבין אם כן שם שבת עליהם.

מבואר שקרבן התמיד שמקריבין בשבת אינו כתמיד דחול, אלא שם שבת עליו, ולכן הוא מקודש, ואין המוסף של שבת נקרא מקודש יותר ממנו. וא"כ נראה, שמצוה שעושים בשבת שם שבת עליה, ומסתבר שה"ה בציצית, הוי "ציצית של שבת" יותר מקודש.

אא"כ נחלק ונאמר, שזו סברא מיוחדת לקרבנות דוקא, אף שאיני יודע הטעם.

ואולי החילוק, שבקרבנות לא הפשט הוא שהתמיד מקבל קדושה מכיון שהוא מוקרב בשבת, אלא שבשבת, המשמעות של קרבן מוסף הוא, שבשבת התמיד גדול יותר, שכבשי השבת 'מוספים' כלומר נוספים על התמיד, והכל אחד, וזהו דאהני שבת גם לתמיד. וזה כמובן לא שייך במצוות אחרות כמו ציצית.

אבל כמדומה שזה לא מסתדר כ"כ בהמשך הגמ' שם שאמרו כן גם על שבת ור"ח, דאהני קדושת ר"ח גם למוסף שבת, עי"ש. שלכאו' גם אם אומרים שהתמיד יותר גדול בר"ח היינו לגבי התמיד, אבל לא שייך לומר זאת לגבי מוסף שבת.

וכן אמרו שם שתפילת מנחה בשבת הוי מקודש כמו מוסף, וברכת היין כמו ברכת היום, וחזי' שלא רק קרבנות אלא גם תפילות וברכות, וא"כ מ"ש שאר מצוות.
 

הכהן

משתמש ותיק
אפשר אולי להוכיח גם ממנהגו של ר' יהודה בר אלעאי "ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין"
 

אין חכמה

משתמש ותיק
הכהן אמר:
אפשר אולי להוכיח גם ממנהגו של ר' יהודה בר אלעאי "ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין"
מה הראיה?
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
כיוונת לדעת רבי אשר וייס (בזה שגם הוא אינו זוכר את תשובתו של האדמו"ר)

ציטוט מתוך שיעורו:
"ואיידי דעסקינן בעניני הידור מצוה זכור אזכור מה ששאל הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל את מו"ר כ"ק האדמו"ר מצאנז זצ"ל כאשר בא לבית מדרשו והתבונן בתפילותיו הקדושות בימי חול ובימי שבת, על מה הוא סומך ללבוש בשבת קודש טלית עם עטרה מהודרת יותר ממנהגו בכל ימות החול, והעיר דכיון דצריך להדר את המצות לכאורה חייב ללבוש בכל יום טליתו המהודרת כדי להדר במצות ציצית, ונשכח ממני מה היתה תשובת כ"ק מו"ר".

https://www.torahbase.org/%D7%94%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8-%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%94-%D7%90%D7%9D-%D7%94%D7%95%D7%99-%D7%9E%D7%94%D7%AA-%D7%90%D7%95-%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%9F-%D7%AA%D7%A9%D7%A2%D7%96/

אמנם בקישור הבא זה מסופר קצת אחרת, ושם אפשר לראות גם את דעתו של האדמו"ר.
http://beinenu.com/sites/default/files/alonim/209_16_75.pdf

ועי' גם במקור להלן עמוד 3
https://files.yadmeir.co.il/shtaygen/omka/126.pdf
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
פותח הנושא
היה פעם מקרה אצלנו, שאחד העיר אחרי התפילה לחזן שניגש למוסף בשבת ראש חודש, תפילת 'אתה יצרת', שנהוג שבקטעים של שבת דהיינו 'וביום השבת' ו'ישמחו' עוברים להתפלל בניגון של שבת, ואח"כ חוזרים לניגון של ר"ח. ולא אומרים את כל התפילה בניגון ר"ח.

ואז היו לי הרהורי דברים ע"פ הגמ' שהבאתי לעיל (זבחים צא), שרצתה הגמ' להביא ראי' שתדיר עדיף ממקודש מזה שמוסף שבת קדים למוסף ר"ח, ודחי', "אטו ראש חודש למוספין דידיה אהני, למוספי שבת לא אהני", דהיינו שגם מוסף שבת חל עליו קדושת ר"ח (שהיא יותר מקדושת שבת משום דאיקרי מועד).
הרי מבו' שגם מוסף שבת שם ר"ח עליו, וא"כ אדרבה, אולי עדיף בתפילת 'אתה יצרת' לנגן הכל בניגון של ר"ח, גם את החלק של שבת (עד כמה שיש חשיבות לניגון המסויים לדרכו של המעיר הנ"ל).
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
בלדד השוחי אמר:
(עד כמה שיש חשיבות לניגון המסויים לדרכו של המעיר הנ"ל).

זה באמת נושא מעניין, האם יש חשיבות לניגון המסויים של ר"ח או של שבת או של יו"ט,
שעל פניו נראה שאין בזה שום חשיבות, העיקר להתפלל,
אבל כמדומה למשל, שבליל שמחת תורה יש כמה מנהגים, אם להתפלל בניגון של ימים נוראים עד ק"ש או עד שמו"ע, או בכלל לא.
וכל ביכ"נ מקפיד מאוד על מנהג המקום כפי ששמתי לב כ"פ.
נראה מזה שייחסו חשיבות יתירה לענין הזה.
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
בלדד השוחי אמר:
(עד כמה שיש חשיבות לניגון המסויים לדרכו של המעיר הנ"ל).

זה באמת נושא מעניין, האם יש חשיבות לניגון המסויים של ר"ח או של שבת או של יו"ט,
שעל פניו נראה שאין בזה שום חשיבות, העיקר להתפלל,
אבל כמדומה למשל, שבליל שמחת תורה יש כמה מנהגים, אם להתפלל בניגון של ימים נוראים עד ק"ש או עד שמו"ע, או בכלל לא.
וכל ביכ"נ מקפיד מאוד על מנהג המקום כפי ששמתי לב כ"פ.
נראה מזה שייחסו חשיבות יתירה לענין הזה.
כתב בתולדות יעקב יוסף
שהנוסח המדויק בא בקבלה ומסודר לפי הכוונות, שכל מקום שצריך להאריך בכוונות מאריכים בניגונים על מנת להספיק לכווין הכל
ומרבה בתוכחה על החזנים שמקפידים על יופי הניגון ולא על הכוונה יעו"ש
 
 
אפשר להוסיף בזה
שנראה ודאי, שאין הידור ללבוש טלית מפוארת, אם הטלית של שבת מפוארת ומהודרת ברמה כזו שאין דרך ללבוש דבר בסגנון זה ביום חול.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
כשהוא מעוטף בטלית מיוחדת של שבת עם עטרה מהודרת יותר מטליתו של חול,
עיין כאן:
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
ופרש"י: לתמידין לא אהנאי - כיון דהאידנא קריבין אם כן שם שבת עליהם.

מבואר שקרבן התמיד שמקריבין בשבת אינו כתמיד דחול, אלא שם שבת עליו, ולכן הוא מקודש, ואין המוסף של שבת נקרא מקודש יותר ממנו. וא"כ נראה, שמצוה שעושים בשבת שם שבת עליה, ומסתבר שה"ה בציצית, הוי "ציצית של שבת" יותר מקודש.
ואפשר לחלק שקרבן תמיד הינו קרבן חיוב של כל יום ויום ולכן ׳שם שבת עליהם׳ (וכמו תפילת שחרית של שבת שמזכירים בהם שבת)
אך מצוות תמידיות שאינן קשורים בכלל ליום, דוגמת ציצית אולי אין עליהם שום שינוי.
 

מוישה הירש

משתמש ותיק
ואפשר לחלק שקרבן תמיד הינו קרבן חיוב של כל יום ויום ולכן ׳שם שבת עליהם׳ (וכמו תפילת שחרית של שבת שמזכירים בהם שבת)
אך מצוות תמידיות שאינן קשורים בכלל ליום, דוגמת ציצית אולי אין עליהם שום שינוי.
לכאו' א"א לבאר כן בהמשך הסוגיא שם לגבי ברכת היין, שאמרו: 'אטו שבת לברכת היום אהנאי, לברכת היין לא אהנאי'. דברכת היין לא קשורה ליום.

והי' אפשר לדחות, שהתרצן נסמך על ל' הברייתא (פסחים קיד, א): ''מפני שהיום גורם ליין שיבא", ונימא דמצד זה ג"ז מיקרי חיוב מצד היום.

אבל אין משמע כן מדלא הזכיר זאת בפירוש (ועוד, דא"כ לכאו' אי"צ לתירוצו, ועי' בזה). והטעם, משום דבאמת אין כונתו אלא שבנידון דקדימה בין ברכת יום לדיין, דיום חשוב יותר להקדים כי הוא זה שגרם לברכת היין לבא, אבל לא שברכת היין מצד היום, דמצד היום אין כאן אלא ברכת היום. ודו"ק.
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
הכוונה אינו שהיום גורם ליין שיבא כי בזה צדקתם שזה הטעם הראשון לקדימתו וא״א להכניס את זה בטעם השני של תדיר.
אך בנדון של ׳אטו ל… לא אהנאי?׳ אכתי אפשר לחלק כמו שכתבתי, שהכוונה במקודש הינו רק בדבר שיש לו שייכות ליום - כמו תמידים וכמו יין - ולכן דנים מצד תדיר, ולא מתרגשים מה׳מקודש׳ כי גם קרבן היום (ותפילת היום) וכוס היין ׳מתקדשים׳ בשם חיוב שבת שעליו משא״כ בציצית (אולי כמובן).
ודו״ק
 
חלק עליון תַחתִית