למה זה תשאל לשמי
משתמש ותיק
בס"ד
משיעור שמסרתי לפני שנים מספר בהך פרשה, ודיבר בזה רבינו אברהם גניחובסקי זללה''ה (פנינים משלחן גבוה תשע''ה) וחלק מהדברים לוקחו משם.
אשמח להערות והארות בעניין זה.
בברכת התורה
משיעור שמסרתי לפני שנים מספר בהך פרשה, ודיבר בזה רבינו אברהם גניחובסקי זללה''ה (פנינים משלחן גבוה תשע''ה) וחלק מהדברים לוקחו משם.
אשמח להערות והארות בעניין זה.
בברכת התורה
פרשת שלח
כתיב בקרא בפרשתא דנן וַיָּבֹ֜אוּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכֹּ֗ל וַיִּכְרְת֨וּ מִשָּׁ֤ם זְמוֹרָה֙ וְאֶשְׁכּ֤וֹל עֲנָבִים֙ אֶחָ֔ד וַיִּשָּׂאֻ֥הוּ בַמּ֖וֹט בִּשְׁנָ֑יִם וּמִן־ הָרִמֹּנִ֖ים וּמִן־הַתְּאֵנִֽים:
וכתב בתפארת יהונתן (למוהר"ר יהונתן אייבשיץ זצללה"ה) וז"ל נראה לבאר למה נשאוהו בשנים דהרי הלכו ארבעים יום וסבבו כל ארץ ישראל והוכרחו ללכת גם בשבת, ותיקשי היאך נשאו האשכול, הרי בשבת איכא מלאכת הוצאה, [ולענין איסור תחומין, נימא דבעת ההיא לא היה איסור תחומין], אלא הא קיימא לן (שבת צב:) דשנים שעשו מלאכה פטורין, לכך וישאוהו במווט בשנים, שלא יתחייבו אחד מהן. עכ"ד.
מתבאר בדבריו דהא דנטלו האשכול בשנים הוא כדי שלא יתחייבו באיסור הוצאה דאורייתא ולהכי נטלוהו בשנים. ואף דלכאורה יש להקשות דקיי"ל זה אינו יכול וזה אינו יכול חייב, י"ל דס"ל דמצו כל חד וחד מינייהו למינטליה לאשכול בפנ"ע ונטלוהו בשנים כדי שלא יעברו באיסור הוצאה וכנ"ל. (ומשקל האשכול לפי המבואר בגמ' סוטה ובמאירי שם תתק"כ סאין ובזמנינו הוי 8448 ק"ג. וכיון דלדברינו יכל כ"א לשאתו א"כ הוי לכל אחד 40 סאה גרידא ודו"ק).
ובעיקר דבריו יש לדון מג' צדדים:
א. מנ"ל שהלכו בשבת. אכן מפורש ברש"י בפרשה שאף זה לא יכלו לעבור בזמן זה אלא שקיצר הקב"ה לפניהם הדרך. ואפש"ל דבשבת לא הלכו כלום.
ב. הנה אף לדבריו איסור דרבנן מיהא עברו. וזה יש לתרץ שעדיין לא גזרו וכה"ג שכתב גבי תחומין. ולומר דהוו רשיעי יל"ד דבגמ' סוטה לד. איתא דיהושע וכלב לא נטלו כלום אכן בזוהר ועוד איתא דהנהו נטלו האשכול.
ג. מנ"ל שעברו באיסור הוצאה דהוה דומה לדגלי מדבר. דהלא הלכו בחצרות.
ומ"מ מדבריו למדנו דנשאוהו בשנים ולא עברו באיסור הוצאה. ויש לדון ממה שכתבו תוס' (שבת צג. ד"ה אמר) וז"ל נראה לר"י דהאי אינו יכול היינו אפי' בעל כח הרבה אלא שהוא נושא הקורה בענין זה בכי האי גוונא שאלמלא אחר לא היה יכול לנושאה לבדו כגון באצבע או תופשה בענין זה שאינו יכול לנושאה לבדו דמה לנו לכחו כיון דהשתא מיהא אינו יכול לנושאה. עכ"ל. והיינו דכחו היינו אף שיכל לשאתה מ"מ אם עכשיו מחמת אופן הנשיאה לא יכול לשאתה הוי כאינו יכול. והנה השתא דהוו ב' מוטות וצורת שתי וערב לפי פשוטו אין יכול אחד מהם לשאתו. וא"כ שוב הוי דאורייתא. וראיתי שכתב הגר"א גנחובסקי זצללה"ה דמ"מ כיון שנשאוהו בשמונה הוי שבעה יכולין וכל אחד בעצמו אינו יכול ובזרע אמת (ח"א סי' מד) ורעק'א (גליון הרמב"ם פ"א משבת הט"ז) דשלשה שעשו וכל אחד לבדו אינו יכול ושנים יחד יכולין מותר לכו"ע מה"ת כדין זה אינו יכול וזה יכול דמבואר בגמ' שם דפטור דזה שאינו יכול הוי מסייע ומסייע אין בו ממש.
ויש להקשות דאכתי התאנה והרימון נטלו שנים אחד אנה ואחד רימון וא"כ הדק"ל דהא באחד אכתי אכא איסור הוצאה.
והנה יש לומר דהוה פיקו"נ דהלא מצו למיקטלינהו ולהכי שרי להו לשאת זה. ונאמר ולקחתם מפרי הארץ והיינו דהכי שליחותייהו.
והנה מצינו לגבי שבת (או"ח רמח ומשנ"ב סק"ח) דמותר לעלות לספינה יותר מג' ימים קודם השבת אע"פ שוודאי יעבור בחילול שבת בהיותו שם. וא"כ הכא יצאו בהיתר. אבל זה אינו דהא הכא החילול אינו שייך להפיקו"נ. ואף דאינו דומה להא דסימן שיח גבי המבשל לחולה שלא ירבה בשבילו והוי איסור דאורייתא גם כשנתן הכל קודם שהדליק האש כיון דאיכא צורך קצת שצוו בכך מ"מ מיהא אין בכך צורך לחילול. והנה יש לומר שהיה צורך לנשיאת דברים אחרים ואיתא בתוס' שם בשם הרשולמי שמונה לאשכול ארבעה לתאנים ורימונים ולנושאי כלים חזינן דהוו להו כלים ומחמת זה היו צריכין לטלטל בלא"ה. אבל אכתי חמיר טפי ממבשל בשבת דמעשה העברה הוא על כל אחד ואחד וחמיר טפי.
וי"ל דהלכו בשבת בלא הנחה [ומבואר בגמ' שבת ג: דמצינן למיקנס הוציא מרה"י לרה"ר שלא יניח דכיון דאתי לידי חיוב סקילה לא יניח מידו] או פחות פוחת מד"א וכה"ג שרי.