פרשת שלח - האם וכיצד טלטלו המרגלים את האשכול בשבת

בס"ד

משיעור שמסרתי לפני שנים מספר בהך פרשה, ודיבר בזה רבינו אברהם גניחובסקי זללה''ה (פנינים משלחן גבוה תשע''ה) וחלק מהדברים לוקחו משם.
אשמח להערות והארות בעניין זה.
בברכת התורה

פרשת שלח
 
 ​
כתיב בקרא בפרשתא דנן וַיָּבֹ֜אוּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכֹּ֗ל וַיִּכְרְת֨וּ מִשָּׁ֤ם זְמוֹרָה֙ וְאֶשְׁכּ֤וֹל עֲנָבִים֙ אֶחָ֔ד וַיִּשָּׂאֻ֥הוּ בַמּ֖וֹט בִּשְׁנָ֑יִם וּמִן־ הָרִמֹּנִ֖ים וּמִן־הַתְּאֵנִֽים:
וכתב בתפארת יהונתן (למוהר"ר יהונתן אייבשיץ זצללה"ה) וז"ל נראה לבאר למה נשאוהו בשנים דהרי הלכו ארבעים יום וסבבו כל ארץ ישראל והוכרחו ללכת גם בשבת, ותיקשי היאך נשאו האשכול, הרי בשבת איכא מלאכת הוצאה, [ולענין איסור תחומין, נימא דבעת ההיא לא היה איסור תחומין], אלא הא קיימא לן (שבת צב:) דשנים שעשו מלאכה פטורין, לכך וישאוהו במווט בשנים, שלא יתחייבו אחד מהן. עכ"ד.
מתבאר בדבריו דהא דנטלו האשכול בשנים הוא כדי שלא יתחייבו באיסור הוצאה דאורייתא ולהכי נטלוהו בשנים. ואף דלכאורה יש להקשות דקיי"ל זה אינו יכול וזה אינו יכול חייב, י"ל דס"ל דמצו כל חד וחד מינייהו למינטליה לאשכול בפנ"ע ונטלוהו בשנים כדי שלא יעברו באיסור הוצאה וכנ"ל. (ומשקל האשכול לפי המבואר בגמ' סוטה ובמאירי שם תתק"כ סאין ובזמנינו הוי 8448 ק"ג. וכיון דלדברינו יכל כ"א לשאתו א"כ הוי לכל אחד 40 סאה גרידא ודו"ק).
ובעיקר דבריו יש לדון מג' צדדים:
א. מנ"ל שהלכו בשבת. אכן מפורש ברש"י בפרשה שאף זה לא יכלו לעבור בזמן זה אלא שקיצר הקב"ה לפניהם הדרך. ואפש"ל דבשבת לא הלכו כלום.
ב. הנה אף לדבריו איסור דרבנן מיהא עברו. וזה יש לתרץ שעדיין לא גזרו וכה"ג שכתב גבי תחומין. ולומר דהוו רשיעי יל"ד דבגמ' סוטה לד. איתא דיהושע וכלב לא נטלו כלום אכן בזוהר ועוד איתא דהנהו נטלו האשכול.
ג. מנ"ל שעברו באיסור הוצאה דהוה דומה לדגלי מדבר. דהלא הלכו בחצרות.
ומ"מ מדבריו למדנו דנשאוהו בשנים ולא עברו באיסור הוצאה. ויש לדון ממה שכתבו תוס' (שבת צג. ד"ה אמר) וז"ל נראה לר"י דהאי אינו יכול היינו אפי' בעל כח הרבה אלא שהוא נושא הקורה בענין זה בכי האי גוונא שאלמלא אחר לא היה יכול לנושאה לבדו כגון באצבע או תופשה בענין זה שאינו יכול לנושאה לבדו דמה לנו לכחו כיון דהשתא מיהא אינו יכול לנושאה. עכ"ל. והיינו דכחו היינו אף שיכל לשאתה מ"מ אם עכשיו מחמת אופן הנשיאה לא יכול לשאתה הוי כאינו יכול. והנה השתא דהוו ב' מוטות וצורת שתי וערב לפי פשוטו אין יכול אחד מהם לשאתו. וא"כ שוב הוי דאורייתא. וראיתי שכתב הגר"א גנחובסקי זצללה"ה דמ"מ כיון שנשאוהו בשמונה הוי שבעה יכולין וכל אחד בעצמו אינו יכול ובזרע אמת (ח"א סי' מד) ורעק'א (גליון הרמב"ם פ"א משבת הט"ז) דשלשה שעשו וכל אחד לבדו אינו יכול ושנים יחד יכולין מותר לכו"ע מה"ת כדין זה אינו יכול וזה יכול דמבואר בגמ' שם דפטור דזה שאינו יכול הוי מסייע ומסייע אין בו ממש.
ויש להקשות דאכתי התאנה והרימון נטלו שנים אחד אנה ואחד רימון וא"כ הדק"ל דהא באחד אכתי אכא איסור הוצאה.
והנה יש לומר דהוה פיקו"נ דהלא מצו למיקטלינהו ולהכי שרי להו לשאת זה. ונאמר ולקחתם מפרי הארץ והיינו דהכי שליחותייהו.
והנה מצינו לגבי שבת (או"ח רמח ומשנ"ב סק"ח) דמותר לעלות לספינה יותר מג' ימים קודם השבת אע"פ שוודאי יעבור בחילול שבת בהיותו שם. וא"כ הכא יצאו בהיתר. אבל זה אינו דהא הכא החילול אינו שייך להפיקו"נ. ואף דאינו דומה להא דסימן שיח גבי המבשל לחולה שלא ירבה בשבילו והוי איסור דאורייתא גם כשנתן הכל קודם שהדליק האש כיון דאיכא צורך קצת שצוו בכך מ"מ מיהא אין בכך צורך לחילול. והנה יש לומר שהיה צורך לנשיאת דברים אחרים ואיתא בתוס' שם בשם הרשולמי שמונה לאשכול ארבעה לתאנים ורימונים ולנושאי כלים חזינן דהוו להו כלים ומחמת זה היו צריכין לטלטל בלא"ה. אבל אכתי חמיר טפי ממבשל בשבת דמעשה העברה הוא על כל אחד ואחד וחמיר טפי.
וי"ל דהלכו בשבת בלא הנחה [ומבואר בגמ' שבת ג: דמצינן למיקנס הוציא מרה"י לרה"ר שלא יניח דכיון דאתי לידי חיוב סקילה לא יניח מידו] או פחות פוחת מד"א וכה"ג שרי.
 

אבי עזרי

משתמש רגיל
ובפשטות מרגלים לא הולכים ברשות הרבים אלא בשדות וכרמילות ומדברות
ועדיין לא גזרו עליהם
א''נ הוראת שעה הייתה ודוחה שבת
א''נ מרגלים הרי''ז פקו''נ אם יתפשו אותם, וצריכים למהר ולברוח (ולהביא מפרי הארץ היו חיבים ע''פ הדיבור)
א''נ מרגלים דין מלחמה אית בהו וממילא חל דינא ד''עד רדתה ואפילו בשבת''
 

למה זה תשאל לשמי

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבי עזרי אמר:
ובפשטות מרגלים לא הולכים ברשות הרבים אלא בשדות וכרמילות ומדברות
ועדיין לא גזרו עליהם
א''נ הוראת שעה הייתה ודוחה שבת
א''נ מרגלים הרי''ז פקו''נ אם יתפשו אותם, וצריכים למהר ולברוח (ולהביא מפרי הארץ היו חיבים ע''פ הדיבור)
א''נ מרגלים דין מלחמה אית בהו וממילא חל דינא ד''עד רדתה ואפילו בשבת''
רבינו @אבי עזרי, ברוך הבא, ויישר כח על התירוצים הנפלאים לאמיתה של תורה,
אעיין בהם בהמשך כמסת הפנאי.

שכוייעח
 
 

אין חכמה

משתמש ותיק
אבי עזרי אמר:
א''נ מרגלים הרי''ז פקו''נ אם יתפשו אותם, וצריכים למהר ולברוח (ולהביא מפרי הארץ היו חיבים ע''פ הדיבור)
אינו מובן שהרי פיקו"נ דוחה גם את הדבור דלהביא מפרי הארץ והקל הקל תחילה ושבת חמיר טפי
ואם הקל הקל הוא דרבנן א"ש טפי דאולי לא ס"ל הך דינא ואלי היה להם איזה הוראת שעה על דין זה
אך אי הוא דאו' נצטרך לומר שהיה להם גילוי מפורש ע"פ הדיבור וחזרנו לתי' קמא
 

אבי עזרי

משתמש רגיל
פיקוח נפש לא דוחה מצווה שמלכתחילה נאמרה לעשותה על ידי סכנה
כמו שלא דוחה את מצוות מחיית עמלק בקרב או כיבוש הארץ וכו'
זה לא נכלל מלכתחילה במהלך של וחי בהם
 

למה זה תשאל לשמי

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבי עזרי אמר:
פיקוח נפש לא דוחה מצווה שמלכתחילה נאמרה לעשותה על ידי סכנה
כמו שלא דוחה את מצוות מחיית עמלק בקרב או כיבוש הארץ וכו'
זה לא נכלל מלכתחילה במהלך של וחי בהם

צ''ע מה שייך פיקו''נ, והלא נשלחו על פי הדיבור ובטוחים היו שלא יסתכנו.
ומה שכתב מעכ''ת דבעמלק איכא פיקו''נ, הא בכל מלחמה מגינים על האחרים שלא ימותו.
ומש''כ הוראת שעה הייתה ודוחה שבת, מנלן שההוראה הייתה ללכת בשבת?
 

אין חכמה

משתמש ותיק
אבי עזרי אמר:
פיקוח נפש לא דוחה מצווה שמלכתחילה נאמרה לעשותה על ידי סכנה
כמו שלא דוחה את מצוות מחיית עמלק בקרב או כיבוש הארץ וכו'
זה לא נכלל מלכתחילה במהלך של וחי בהם
מנין שנאמרה להם הלכה להסתכן בזה ואם מפני שא"א בעניין אחר בגלל טלטול בשבת הרי זה כבר תי' קמא דהוראת שעה היתה
 
 

מענה לשון

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:

והנה יש לומר דהוה פיקו"נ דהלא מצו למיקטלינהו ולהכי שרי להו לשאת זה. ונאמר ולקחתם מפרי הארץ והיינו דהכי שליחותייהו.​
לא הבנתי אם מדין שלחותייהו מדוע צריך לפיקו"נ

והנה מצינו לגבי שבת (או"ח רמח ומשנ"ב סק"ח) דמותר לעלות לספינה יותר מג' ימים קודם השבת אע"פ שוודאי יעבור בחילול שבת בהיותו שם. וא"כ הכא יצאו בהיתר. אבל זה אינו דהא הכא החילול אינו שייך להפיקו"נ.

לא הבנתי כונתך, אם אפשר להרחיב

ואף דאינו דומה להא דסימן שיח גבי המבשל לחולה שלא ירבה בשבילו והוי איסור דאורייתא גם כשנתן הכל קודם שהדליק האש כיון דאיכא צורך קצת שצוו בכך מ"מ מיהא אין בכך צורך לחילול.

לא הבנתי כונתך, אם אפשר להרחיב

והנה יש לומר שהיה צורך לנשיאת דברים אחרים ואיתא בתוס' שם בשם הרשולמי שמונה לאשכול ארבעה לתאנים ורימונים ולנושאי כלים חזינן דהוו להו כלים ומחמת זה היו צריכין לטלטל בלא"ה. אבל אכתי חמיר טפי ממבשל בשבת דמעשה העברה הוא

לא הבנתי כונתך, אם אפשר להרחיב


 
כל הקושיא מבוססת על ההנחה שהם נטלו את הפירות בתחילת מלאכת הריגול, אבל יתכן שהם נטלו את הפירות בסוף אותם 40 יום, והדרך מקצה ארץ ישראל עד המקום שהמתינו להם עם היא קצרה ולא עברה עליהם שבת.
 

מענה לשון

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
כל הקושיא מבוססת על ההנחה שהם נטלו את הפירות בתחילת מלאכת הריגול, אבל יתכן שהם נטלו את הפירות בסוף אותם 40 יום, והדרך מקצה ארץ ישראל עד המקום שהמתינו להם עם היא קצרה ולא עברה עליהם שבת.

טעות, מהלך ארץ ישראל 10 ימים
 
מענה לשון אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
כל הקושיא מבוססת על ההנחה שהם נטלו את הפירות בתחילת מלאכת הריגול, אבל יתכן שהם נטלו את הפירות בסוף אותם 40 יום, והדרך מקצה ארץ ישראל עד המקום שהמתינו להם עם היא קצרה ולא עברה עליהם שבת.

טעות, מהלך ארץ ישראל 10 ימים
מן הסתם עדיין לא הגעת ב'שנים מקרא' לרש"י יג כה.
לתועלת הלומדים אצרף כאן את לשונו (באדיבות בר אילן)
(כה) וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום - והלא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה היא, ומהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום, הרי מהלך ארבעים יום מן המזרח למערב והם הלכו ארכה ורחבה, אלא שגלוי לפני הקדוש ברוך הוא שיגזור עליהם יום לשנה, קצר לפניהם את הדרך: 
 
 

מענה לשון

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
מענה לשון אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
כל הקושיא מבוססת על ההנחה שהם נטלו את הפירות בתחילת מלאכת הריגול, אבל יתכן שהם נטלו את הפירות בסוף אותם 40 יום, והדרך מקצה ארץ ישראל עד המקום שהמתינו להם עם היא קצרה ולא עברה עליהם שבת.

טעות, מהלך ארץ ישראל 10 ימים
מן הסתם עדיין לא הגעת ב'שנים מקרא' לרש"י יג כה.
לתועלת הלומדים אצרף כאן את לשונו (באדיבות בר אילן)
(כה) וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום - והלא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה היא, ומהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום, הרי מהלך ארבעים יום מן המזרח למערב והם הלכו ארכה ורחבה, אלא שגלוי לפני הקדוש ברוך הוא שיגזור עליהם יום לשנה, קצר לפניהם את הדרך: 
 

טעות גוררת טעות. קיצור הימים המועטים לא מוריד משבע ימים
נחל אשכול שם קטפו המרגלים את הפירות, מקומו בחברון, ודאי לא בקצה ארץ ישראל
 
מענה לשון אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
מענה לשון אמר:
טעות, מהלך ארץ ישראל 10 ימים
מן הסתם עדיין לא הגעת ב'שנים מקרא' לרש"י יג כה.
לתועלת הלומדים אצרף כאן את לשונו (באדיבות בר אילן)
(כה) וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום - והלא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה היא, ומהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום, הרי מהלך ארבעים יום מן המזרח למערב והם הלכו ארכה ורחבה, אלא שגלוי לפני הקדוש ברוך הוא שיגזור עליהם יום לשנה, קצר לפניהם את הדרך: 

טעות גוררת טעות. קיצור הימים המועטים לא מוריד משבע ימים
נחל אשכול שם קטפו המרגלים את הפירות, מקומו בחברון, ודאי לא בקצה ארץ ישראל
איני יודע מי גילה לך רז זה מקומו של נחל אשכול, אבל גם המרחק בין חברון לישראל היה פחות משבע ימים, ונסתמך בזה על דברי הרמב"ם קידוש החודש ה י (באדיבות בר אילן) שאין בין ירושלם ומצרים על דרך אשקלון אלא מהלך שמנה ימים או פחות. 
 
 

למה זה תשאל לשמי

משתמש ותיק
פותח הנושא
מענה לשון אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
 
והנה יש לומר דהוה פיקו"נ דהלא מצו למיקטלינהו ולהכי שרי להו לשאת זה. ונאמר ולקחתם מפרי הארץ והיינו דהכי שליחותייהו.​

לא הבנתי אם מדין שלחותייהו מדוע צריך לפיקו"נ

והנה מצינו לגבי שבת (או"ח רמח ומשנ"ב סק"ח) דמותר לעלות לספינה יותר מג' ימים קודם השבת אע"פ שוודאי יעבור בחילול שבת בהיותו שם. וא"כ הכא יצאו בהיתר. אבל זה אינו דהא הכא החילול אינו שייך להפיקו"נ.

לא הבנתי כונתך, אם אפשר להרחיב

ואף דאינו דומה להא דסימן שיח גבי המבשל לחולה שלא ירבה בשבילו והוי איסור דאורייתא גם כשנתן הכל קודם שהדליק האש כיון דאיכא צורך קצת שצוו בכך מ"מ מיהא אין בכך צורך לחילול.

לא הבנתי כונתך, אם אפשר להרחיב

והנה יש לומר שהיה צורך לנשיאת דברים אחרים ואיתא בתוס' שם בשם הרשולמי שמונה לאשכול ארבעה לתאנים ורימונים ולנושאי כלים חזינן דהוו להו כלים ומחמת זה היו צריכין לטלטל בלא"ה. אבל אכתי חמיר טפי ממבשל בשבת דמעשה העברה הוא

לא הבנתי כונתך, אם אפשר להרחיב



לגבי הקושיא משליחותייהו, הערתו נכונה.

לגבי העלייה לספינה, כל מה שהותר הוא כשהחילול הוא תוצאה מהנסיעה, אך כאן החילול שעושים אינו מחוייב מחמת הנסיעה, ודמי לנוסע בספינה שיצית סיגריה בשבת.


לגבי ההערה מהכלים, כוונתי הייתה שבלא''ה טלטלו המרגלים משום הכלים שלהם, וע''ז הערתי דמ''מ ע''י הפירות טלטלו כולם, ובלא הפירות לא היו צריכים כולם לטלטל אלא חלקם.
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
כמה הערות מקופיא.

א. "המעתיק" שם באהבת יונתן כתב במסוגר להעיר וז"ל: אמר המעתיק מ"ש הרב הגאון שבעת ההוא לא היה איסור תחומין עיין במסכת שבת דף פ"ז ע"ב בתו' ד"ה אתחומין לא איקפוד וכו' ומ"ש לכך כתיב בשנים שיהא הוצאה ע"י שנים ופטורים צ"ל שהרב מפרש הפסוק לפי פשוטו ולא לפי דרש רז"ל כמו שפירש"י כמה פעמים המקראות והדרש ידרוש דלפי דרש חז"ל במסכת סוטה דף ל"ד ע"א אחד נטל רמון ואחד נטל תאנה ותקשי איך עברו על הוצאת משא ואף לפי הירושלמי שהביא התוספות שם בד"ה טורטני וכו' דלדעת ר"י היה שמונה בתאנים ורימונים ונושאי כלים מ"מ הא מוכח דבשנים לא אתא לארויי שנשאו שני בני אדם להיות פטורים רק במוט בשנים בשני מוטות ונשאוהו שמונה בני אדם וע"כ צ"ל דהרב מפרש פשטא דקרא לדעת עצמו עכ"ל.

בספר העמק דבר שם פסוק כג כתב: וישאהו במוט בשנים. כמשמעו המה השנים נשאוהו עד אשר נתקבצו כל האנשים. ומשם נשאו את האשכול עד מדבר פארן. ואז נשאו שמנה אנשים כדאי' בסוטה. ואי לא כתיב בשנים ה"א דפירוש וישאוהו במוט. כל אחד מהם נשא מקצת הדרך. מש"ה פירש הכתוב דשניהם הניחו המוט על הכתף ביחד עכ"ל.
ולפי דבריו עולה שאף שניים יכלו לשאת האשכול, ולפ"ז נדחה מה שכתב הגר"א גנחובסקי זצ"ל ליישב עפ"י רעק"א והזרע אמת וי"ל. כמו"כ לפי פרשנותו של העמק דבר מבואר לא כמו שכתבו באשכול, שהם נטלו את הפירות בסוף אותם 40 יום.

במה שדנו @מענה לשון @פנחס רוזנצוויג לכאורה הרי כדי להקיף את א"י לארכה ולרחבה צריך לכה"פ שמונים יום, עשר פרסאות כל יום כמבואר ברש"י ובמדרש, וזאת מלבד המרחק בין א"י למקום ששהו במדבר, ולאחר שחז"ל גילו לנו שבדרך נס התקצר לפחות ממחצית, הרי אין סיבה להניחו שהלכו בשבת כדי להספיק הילוכם בתוך מ' יום, אלא כשם שנעשה הנס לגבי ארבעים יום הנוספים כך נעשה לגבי שש ימי השבת שחלו במ' יום.

כמו"כ י"ל בדרך פלפול שקיצור הדרך הרי הוא כעין קיפול הארץ בדרך נס, ולא חשיב הוצאה מרשות לרשות, שי"ל שנתקפל רשות על רשות, אמנם לא מיישב בהעברה ד' אמות, ושמא כל רה"ר נתקפלה...

מה שכתב ליישב שהיה פיקו"נ דהלא מצו למיקטלינהו ולהכי שרי להו לשאת זה. ונאמר ולקחתם מפרי הארץ והיינו דהכי שליחותייהו ע"כ. ולכאורה אינו מובן שממ"נ אם מדין השליחות והוראת גבוה, מה טעם נצרך לדין פיקוח נפש, שו"ר שכבר העירו. מלבד זאת יש להעיר שבמדרש משמע שלאחר מפגש תלמי ל"ה פיקו"נ זה לשון מדרש ילקוט שמעוני במדבר - פרק יג - המשך רמז תשמב - וישלח אותם משה. א"ל לא תכנסו כגנבים, ואם יאמרו לכם על מה באתם עלינו תאמרו להם על ה' תאנים ועל ה' רמונים ועל אשכול אחד של ענבים, אם יאמרו לכם שמא לעקור אילני ע"ז ולקוץ אשרה באתם עלינו תאמרו להן לאו, נכנסו כשלוחים ויצאו כחמורים, הגיעו לחברון נטלו משם ה' תאנים וה' רמונים ואשכול אחד של ענבים, צווח בהם תלמי צוחה אחת ונפלו על פניהם ארצה, התחילו מנפחים בפיהם ומנשבים באפס עד שנתישבה דעתם עליהם, אח"כ אמרו להם על מה באתם (עליהם) [עלינו] [שמא להכרית אילנות ואשרה של ע"ז באתם עלינו] והלא כל העולם כלו של אלהיכם הוא ולמי שהוא רוצה נותנו [א"ל לאו]. שגרום בשלום ולא הרגום, ובשכר זה שייר מהם הקב"ה עד גלות הבית האחרון ע"כ.

בחכמת שלמה מס' פאה פרק ו' ובבן יהודיע בסוגיא שם סוטה לד. כתבו שהרמת האשכולות במשקל של ק"ך סאין הייתה דרך נס, שהלא משא אדם פחות בהרבה כמבואר שם ברש"י, ולפ"ז יש ליישב גם לגבי התאנה והרימון שנטלו כל אחד שהיה בדרך נס. ולפ"ז יש לפלפל אם הנס התבטא בעצם ההרמה כל רגע, או בתוספת כח, וכן אם כח עליון חשיב כזה אינו יכול וזה יכול.

מה שהעירו על נחל אשכול, ראה במכלול שהביא בזיהוי נחל אשכול את שיטת רבי יהוסף שוורץ, בעל "תבואות הארץ", הסבור כי נחל אשכול הוא נחל שורק והוא כותב: "למערב חברון ואדי אזראר, ולפי דעתי הוא נחל אשכול, והוא נחל שורק הנזכר בשמשון שלקחו האשכול ממקומו". ומאידך ר' אשתורי הפרחי, בספרו "כפתור ופרח", כותב: "ונחל אשכול לצפון ההר, ששם היה חברון ומערת האבות הקדושים".
מלבד זאת במדרש ילקוט שמעוני הנ"ל מבואר להדיא שנחל אשכול היה בחברון וז"ל: הגיעו לחברון נטלו משם ה' תאנים וה' רמונים ואשכול אחד של ענבים עיי"ש.

כמו כן יש ליישב עפ"י המדרש שם וז"ל: ויבאו עד נחל אשכול. לא רצו ליטול מפירות ארץ ישראל אילולי כלב ששלף את הזיין ורץ לפניהם ואמר להם אם אין אתם נוטלין או אתם הורגים אותי או אני הורג אתכם" ע"כ.
ואפשר ליישב עפ"ז שהיו אנוסים, אבל א"כ הדק"ל מדוע לא חש כלב וכו'. ונדחה.

מה שכתב ליישב "מנ"ל שעברו באיסור הוצאה דהוה דומה לדגלי מדבר. דהלא הלכו בחצרות". אבל אם נתפוס לשון רש"י כפשוטו, שהלכו לאורכו ולרחבו, הרי שאין ספק שחצו בדרכם רשויות רבות. גם מטבע הדברים לא ימלט שאת כל דרכם הארוכה עשו בחצרות, גגות וקרפיפות...

בענין ההוראה על פי הדיבור. יש להעיר דברי רש"י שם שכתב שלח לך, מדעתך, אני איני מצוה אם תרצה שלח עיין שם. וכן כתבו המפרשים קדמאי ובתראי שלא היה מדעתו של הקב"ה.

בענין שליחת המרגלים ראה בחזקוני שם כתב לבאר הטעם שלא שלח משה, מרגלים משבט לוי משום שאין להם חלק בארץ. ולכאורה מבואר ששליחת המרגלים היה חלק מתהליך כיבוש הארץ דקי"ל דמחללים עליה שבת.
וברד"ק יהושע פרק ו כתב הטעם שהרגו ושרפו בשבת את אנשי יריחו משום "מי שצוה על השבת צוה לחלל שבת בכבישת יריחו וכן בשאר עיירות שהיו ישראל צרים עליהן ואמרו בקבלה עד רדתה ואפילו בשבת וכמו שצוה גם כן להעלות עולות בשבת" עיי"ש.

לגבי היקף ארץ ישראל כתב בשו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן קכז וזת"ד: ובאמת שכל א"י אינה גדולה לארכה ולרחבה (דירושלם היא בקצה המזרח של עבר הירדן המערבי רחוק יום א' מן הירדן כדתנן במס' מ"ש. ותנא דט"ו יום המרחק הגדול שבא"י נקט) יותר ממהלך ט"ו יום כדאי' במתני' דתענית. וזה בבית ראשון (כדאי' בפ"ב דמציעא) שהי' לה גבול רחב ביותר, ואף על גב דאמרינן בעלמא א"י ד"מ פרסה עד"מ פרסה (ובס' חס"ל מצאתי שבזמן הזה שנתקפלה א"י היא ק' על ק' חלק חצי שמינית דת' פרסה (ובס' כו"פ העיד שהיא במ"פ) ונ"ל דהיינו דאי' במדרש גבי מרגלים שקיצר לפניהם הדרך ששבו מקץ מ' יום. ולמה דווקא העמידן על מ' יום לא פחות ולא יתר, ועפ"ז החשבון מכוון לפי שבזמן קפולה עומדת על ק' שהוא מהלך י' ימים. והקיפו לד' רוחות במ' יום. והם שגרמו בכיה לדורות בחורבן הארץ וכיווצה. והרי זה נכון מאד אולי משם יצא לו לבעל חס"ל שאמר כך כמשה מפי הגבורה.
 

למה זה תשאל לשמי

משתמש ותיק
פותח הנושא
יישר כח עצום בכלל, ועל דברי המדרש בפרט.

אולי לא הזכרתי באשכול, ואי''ז נוגע ישירות, אבל ישנה דעה בירושלמי דכ''ד מרגלים הוו.
 

בן עזאי

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
וכתב בתפארת יהונתן (למוהר"ר יהונתן אייבשיץ זצללה"ה) וז"ל נראה לבאר למה נשאוהו בשנים דהרי הלכו ארבעים יום וסבבו כל ארץ ישראל והוכרחו ללכת גם בשבת, ותיקשי היאך נשאו האשכול, הרי בשבת איכא מלאכת הוצאה, [ולענין איסור תחומין, נימא דבעת ההיא לא היה איסור תחומין], אלא הא קיימא לן (שבת צב:) דשנים שעשו מלאכה פטורין, לכך וישאוהו במווט בשנים, שלא יתחייבו אחד מהן. עכ"ד.
מקופיא יש להעיר עוד דהרי מסתמא היה האשכול לכה"פ בגובה עשרה [ואולי גם רוחב ששה], וליפטר משום איגוד למקום פטור, או כדין כוורת. אמנם לכאו' הוי כמו משא בני קהת, [ותליא בד' הראשונים].
 
חלק עליון תַחתִית