'הוו מתונים בדין', לא בדיני ממונות ?

בלדד השוחי

משתמש ותיק
תרגום יונתן - במדבר פרק טו פסוק לד:
בְּדִינֵי מָמוֹנָא הֲוָה משֶׁה זָרִיז וּבְדִינֵי נַפְשָׁתָא הֲוָה משֶׁה מָתוּן וכו' לְמַלְפָא רֵישֵׁי סַנְהֶדְרֵי דַעֲתִידִין לְמֵיקוּם דִיהֱווֹן זְרִיזִין בְּדִינֵי מָמוֹנָא וּמְתוּנִין בְּדִינֵי נַפְשָׁתָא

האם מה שאמרו אנשי כנה"ג (אבות א,א): 'הוו מתונים בדין' לא נאמר על דיני ממונות ?
 

רק מה'

משתמש רגיל
מה פי' מתון, אם הוא להקל, הרי בממונות אין להקל שנמצאת מחמיר על שכנגדו,
אלא רק בדיני נפשות יש אפשרות להיות מתון שלא הורגים כל כמה שיש צד זכות.
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
פותח הנושא
במפרשי המשנה שם באבות פירשו 'הוו מתונים לדין' לדיני ממונות, ובכ"א לא מצינו למי שפי' רק בנפשות, ומהי א"כ הכוונה בת"י להיות זריזין בדיני ממונות?
 

דוד משה

משתמש רשום
רק מה' אמר:
מה פי' מתון, אם הוא להקל, הרי בממונות אין להקל שנמצאת מחמיר על שכנגדו,
אלא רק בדיני נפשות יש אפשרות להיות מתון שלא הורגים כל כמה שיש צד זכות.


עיין בר"ע מברטנורא במסכת אבות שכותב הוו מתונים בדין שאם בא דין לפניך פעם פעמים ושלוש לא תאמר דין זה כבר בא לפני ושניתי ושלשתי בו אלא הוו מתונים כלומר ממתינים קודם שתפסקו הדין
 
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
פותח הנושא
שולחן ערוך חושן משפט הלכות דיינים סימן י
צריך הדיין להיות מתון בדין, שלא יפסקנו עד שיחמיצנו וישא ויתן בו ויהיה ברור לו כשמש. והגס לבו בהוראה וקופץ ופוסק הדין קודם שיחקרנו היטב בינו לבין עצמו עד שיהיה ברור לו כשמש, הרי זה שוטה, רשע וגס רוח.
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
אולי הכוונה, שבדיני ממונות אי"צ הלנה כמו בדיני נפשות, וזוהי הזריזות, אבל בעי' מתון שיהא הדין ברור כשמש.

ועי' שו"ת שואל ונשאל (חלק ה - אבן העזר סימן י) שכ' כנ"ל:
תשובה. כתב מרן ז"ל בחו"מ סי' יוד דצריך הדיין להיות מתון בדין שלא יפסקנו עד שיחמיצנו וישא ויתן בו וגו' ע"ש. והוא לשון הטור. וכתב ע"ז בב"י דבריש מסכת אבות אמרינן הוו מתונים בדין. ובפרק דיני ממונות דף ל"ה אמרינן אשרו חמוץ אשרו דיין שמחמיץ את דינו. ופירש רש"י שמשהה את דינו ומלינו כדי להוציאו לאמתו ע"ש. ונראה מדברי מרן ז"ל דגם בדיני ממונות בעינן הלנה וממקרא הנז'. וקשה דהרי משנה ערוכה שם דיני ממונות גומרין בו ביום וא"כ הגמ' הנז' דאשרו חמוץ לא קאי רק בדיני נפשות. ושו"ר להב"ח ז"ל שכתב בקצרה ע"ד הטור דמה שאמרינן בפרק דיני ממונות אשרו חמוץ וגו' אינו אלא בדיני נפשות ולמימרא דבעי הלנה. וכן פירש"י ז"ל שם להדיא ומשו"ה לא הביא רבינו מקרא דאשרו חמוץ ע"ש. ולא העיר על מרן הב"י ז"ל. ונראה לענ"ד בכוונת מרן ז"ל דבדיני נפשות אף אם ברור לו הדבר כשמש בצהרים בעינן חמוץ ומינה דבדיני ממונות אם אין הדבר ברור לו כשמש בעינן חימוץ דהיינו הלנה. וזהו לשון הטור עד שיחמיצנו וישא ויתן בו ויהיה ברור לו כשמש מכלל דעד השתא אינו ברור לו כשמש אבל אם ברור לו כשמש אינו צריך להחמיצו. וכן יש להוכיח מסוגיא דגמ' שם דקמייתי ראיה לדיני נפשות מאשרו חמוץ אשרו המחמיץ וגו'. וקשה והלא לא נזכר כלל דיני נפשות ומהיכא תיתי לומר בדיני נפשות ולפטור בדיני ממונות. ולפי האמור א"ש דודאי קרא קאי גם בדיני ממונות דאי לא נתברר אצלו כשמש צריכים הלנה. ומ"מ בנפשות יש להחמיר יותר שאף אם יתברר כשמש והדבר פשוט אצלו עדיין יש להסתפק פן ואולי יש עוד איזה צד ולכן לא מקרי בכה"ג נתברר כל צרכו ולכן אפ"ה בעי הלנה דעי"ז יתברר ויתלבן יותר וא"כ שפיר מייתו מרן ז"ל והגמ' מחד קרא וכנז"ל. ועוד נראה לי דמעיקרא תרתי משמע דיני ממונות ודיני נפשות ומ"מ כדי שלא תנעול דלת תקנו רבנן בממון דלא בעי הלנה. וטעמא דהלנה ודאי כדי לברר יותר וא"כ נפ"מ דעכ"פ אם לא נתברר בעי הלנה ולכן מרן ז"ל מייתי נמי מהאי קרא.
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
פותח הנושא
יואל נהרי אמר:
אולי הכוונה, שבדיני ממונות אי"צ הלנה כמו בדיני נפשות, וזוהי הזריזות, אבל בעי' מתון שיהא הדין ברור כשמש.

ועי' שו"ת שואל ונשאל (חלק ה - אבן העזר סימן י) שכ' כנ"ל:
תשובה. כתב מרן ז"ל בחו"מ סי' יוד דצריך הדיין להיות מתון בדין שלא יפסקנו עד שיחמיצנו וישא ויתן בו וגו' ע"ש. והוא לשון הטור. וכתב ע"ז בב"י דבריש מסכת אבות אמרינן הוו מתונים בדין. ובפרק דיני ממונות דף ל"ה אמרינן אשרו חמוץ אשרו דיין שמחמיץ את דינו. ופירש רש"י שמשהה את דינו ומלינו כדי להוציאו לאמתו ע"ש. ונראה מדברי מרן ז"ל דגם בדיני ממונות בעינן הלנה וממקרא הנז'. וקשה דהרי משנה ערוכה שם דיני ממונות גומרין בו ביום וא"כ הגמ' הנז' דאשרו חמוץ לא קאי רק בדיני נפשות. ושו"ר להב"ח ז"ל שכתב בקצרה ע"ד הטור דמה שאמרינן בפרק דיני ממונות אשרו חמוץ וגו' אינו אלא בדיני נפשות ולמימרא דבעי הלנה. וכן פירש"י ז"ל שם להדיא ומשו"ה לא הביא רבינו מקרא דאשרו חמוץ ע"ש. ולא העיר על מרן הב"י ז"ל. ונראה לענ"ד בכוונת מרן ז"ל דבדיני נפשות אף אם ברור לו הדבר כשמש בצהרים בעינן חמוץ ומינה דבדיני ממונות אם אין הדבר ברור לו כשמש בעינן חימוץ דהיינו הלנה. וזהו לשון הטור עד שיחמיצנו וישא ויתן בו ויהיה ברור לו כשמש מכלל דעד השתא אינו ברור לו כשמש אבל אם ברור לו כשמש אינו צריך להחמיצו. וכן יש להוכיח מסוגיא דגמ' שם דקמייתי ראיה לדיני נפשות מאשרו חמוץ אשרו המחמיץ וגו'. וקשה והלא לא נזכר כלל דיני נפשות ומהיכא תיתי לומר בדיני נפשות ולפטור בדיני ממונות. ולפי האמור א"ש דודאי קרא קאי גם בדיני ממונות דאי לא נתברר אצלו כשמש צריכים הלנה. ומ"מ בנפשות יש להחמיר יותר שאף אם יתברר כשמש והדבר פשוט אצלו עדיין יש להסתפק פן ואולי יש עוד איזה צד ולכן לא מקרי בכה"ג נתברר כל צרכו ולכן אפ"ה בעי הלנה דעי"ז יתברר ויתלבן יותר וא"כ שפיר מייתו מרן ז"ל והגמ' מחד קרא וכנז"ל. ועוד נראה לי דמעיקרא תרתי משמע דיני ממונות ודיני נפשות ומ"מ כדי שלא תנעול דלת תקנו רבנן בממון דלא בעי הלנה. וטעמא דהלנה ודאי כדי לברר יותר וא"כ נפ"מ דעכ"פ אם לא נתברר בעי הלנה ולכן מרן ז"ל מייתי נמי מהאי קרא.

עדיין יש להקשות בתרתי.
א. הסברת רק למה אין צריך הלנה, כלומר מעלת ההלנה, אבל בת"י משמע שבממונות צריך בדוקא בלא הלנה, ויש ענין בזריזות, וזאת למה?
ב. בדברי השו"ת הנ"ל מבו' דבדיני ממונות אי"צ להחמיצו, והיינו לפי' רש"י שהובא שם להלינו, אך הרי בל' השו"ע שהבאתי לעיל מבו' שני הדברים, גם שצריך להחמיצו (דהיינו הלנה כנ"ל לכאו') וגם ברור כשמש.
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
ב. כמדו' שהוא מתייחס שם לזה, אמנם דבריו דחוקין, אבל הוא כותב שכוונת הב"י שצריך להחמיצו אם אינו ברור כשמש, משא"כ אם ברור כשמש, אבל בד"נ גם אם ברור כשמש צריך להחמיצו, עי"ש.
 
חלק עליון תַחתִית