יש אומרים, שהטעם דאין עונשין מן הדין, הוא כיון שאדם דן ק"ו מעצמו, ויש לחוש שמא באמת יש פירכא לק"ו זה [גינת ורדים כלל א בשם קרבן אהרן ועוד].
ומסתברא דזו כוונת רש"י סנהדרין עג, א דה היקשא הוא, שחילק בדין זה בין ק"ו שאין עונשין ממנו להיקש שכן עונשין, משום שק"ו אדם דן מעצמו והיקש לא.
ממילא, במקרה של מרים, הקב"ה הוא זה שאמר את הק"ו ובודאי אין חשש פירכא, ולכן שפיר אפשר לענוש מכחו.