בהעלותך

י.א.ל

משתמש ותיק
- ותדבר מרים ואהרן וגו' האם נצטרע אהרן הכהן, ומדוע לא הזכירה התורה את זה?
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
רבינו בחיי כותב שאהרון נצטרע ומיד נתרפא. וראה שכותב איך מרומז קצת.
רבנו בחיי על ויקרא פרק יד פסוק ב
במרים ותדבר מרים ואהרן במשה (במדבר יב, א), מה היה עונשם, צרעת, דכתיב (שם, י) ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת וכתיב (שם, ט) ויחר אף ה' בם וילך, אהרן בכלל. מה כתיב (דברים כד, ט) זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך, והלא הדברים קל וחומר ומה מרים שלא דיברה אלא באחיה ושלא בפניו ושלא נתכוונה אלא להחזירו לאשתו כך, המספר לשון הרע בפני חבירו על אחת כמה וכמה. מה כתיב למעלה מן הענין השמר בנגע צרעת. ואף אהרן שהיה כהן נגעה בו ידו של הקב"ה שנאמר ויחר אף ה' בם וילך, בם באהרן ומרים, אלא שאהרן נתרפא מיד ומרים אחר שבעה ימים שנאמר (במדבר יב, טו) ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים:
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
וראה גם מש"כ השפתי כהן (במדבר יב, י) בשם המדרש בזה"ל-
ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת. היה לו לומר והיא מצורעת, במדרש (ילקוט רמז תשמ"א) מגיד שכל זמן שהיה רואה אותה היתה הצרעת פורחת בה, לפי שנסתכל אהרן בנגעו והלך לו, אמר אהרן אני עכשיו רואה ומסתכל בשל מרים והולך לו, לזה כל מה שהיה מסתכל בה היתה פורחת, לפי שהיא התחילה בדיבור וחטאה והחטיאה לאהרן:
 

אוריאל

משתמש ותיק
על פניו, נראה שהוא לא הצטרע, והטעם שרק היא לקתה בגלל שהיא פתחה בדיבור תחילה, כמ"ש רש"י, ולכן רק היא נענשה. ועיין דעת זקנים.
ובאבן עזרא ראיתי שכתב שבגלל שהוא הסכים עמה או החריש, גם הוא נענש.
שוב חיפשתי באוצה"ח, ו"גיליתי" שהוא תלמוד ערוך בשבת צז. דפליגי התם אם גם אהרן הצטרע, ויעויין בספרי שאהרן הצטרע ונרפא מיד, ומרים לא, והסיבה שלא נכתב אלא מרים כי היא התחילה בדבר.

דרך אגב, הספורנו אומר דבר מעניין, שמה שכתוב "ויחר אף ה' בם וילך וכו' והנה מרים מצורעת כשלג", כל זה היה מפני שכאשר ה' הוכיחם לא נכנעו מיד כמו שאמר דוד אל נתן הנביא מיד "חטאתי", ויש בביאורו הרבה מוסר השכל.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
אור החיים על במדבר פרק יב פסוק י
(י) והנה מצרעת לא היה צריך לומר הדבר אחר שכבר אמר והנה מרים מצורעת וגו', ולפי דבריהם ז"ל (ספרי) שאמרו שגם אהרן נצטרע, ירצה לומר הנה היא עדיין מצורעת ולא פרחה ממנה כאהרן:
ואמרו עוד חז"ל שדוקא כשהיה פונה היתה מצורעת, וכשהיה מחזיר פניו היתה פורחת ממנה, ולדבריהם צריך לומר כי משה לא היה מביט במרים לדעת מה היא, שאם לא כן ממה נפשך ד קשה, והבן:
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
תלמוד בבלי מסכת שבת דף צז/א
כיוצא בדבר אתה אומר ויחר אף ה' בם וילך מלמד שאף אהרן נצטרע דברי רבי עקיבא אמר לו רבי יהודה בן בתירא עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק ואלא הכתיב בם ההוא בנזיפה בעלמא תניא כמאן דאמר אף אהרן נצטרע דכתיב ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת תנא שפנה מצרעתו אמר ריש לקיש החושד בכשרים לוקה בגופו דכתיב והן לא יאמינו לי וגו' וגליא קמי קודשא בריך הוא דמהימני ישראל אמר לו הן מאמינים בני מאמינים ואתה אין סופך להאמין הן מאמינים דכתיב ויאמן העם בני מאמינים והאמין בה' אתה אין סופך להאמין שנאמר יען לא האמנתם בי וגו' ממאי דלקה דכתיב ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך וגו':
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
על הרמב"ן זה לא כ"כ פלא, פעמים רבות הוא נטה לפרש ד' הפסוקים שלא כד' המדרשות.
בפרט שדעת ריב"ב נוטה בזה כד'.
 

קשישא

משתמש רגיל
פעמים רבות נגד גמ' מפורשת ?
יש לי רעיון לתשובה אבל מחכה לכם ...
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
זה דרשה שמובאת בגמ'.
הרמב"ן כותב במפורש שהוא בנה את פירושו, כמה שיותר צמוד לפשטות הדברים והמילים.
כאן בנידו"ז לא כתוב בתורה שאהרון נצטרע. וכך הוא פירש. (וזה גופא הערת ר' @י.א.ל)
אם המדרש מובא במדרש רבה או בגמ', בסופו של דבר זה מדרש.
כל מעיין ברמב"ן יודע שפירש את הפסוקים בחלק גדול בשונה מד' המדרש.
ובנוסף בגמ' מובא שדעת ריב"ב לא נוחה מפי' ר"ע. וידוע הגמ' במק"א שאמרו לר"ע כלך לך מהמדרשות.
ד"א בחיפוש פשוט תראה שהרמב"ן אחר שמביא מדרשי חז"ל, כותב לתמוה, ומסביר על דרך הפשט.
 

אוריאל

משתמש ותיק
באמת לשון הרמב"ן שם נוטה שלא יארע באהרן צרעת, ולכן, מפרש הרמב"ן שכתוב איש איש מזרע אהרן ולא מדובר על אהרן עצמו, וגם בסיום דבריו כותב הרמב"ן "כסתה התורה לכבודו, ולרמוז לנו שלא יארע לו כן".
וליישב את לשון הרמב"ן איני יודע, ואולי הוא כמו שכתב הרב @הפקדתי שומרים [איני מכיר את דרכו של הרמב"ן כדי לחוות דעה במחלוקת שלכם].
אבל לעיקר דברי הרמב"ן יש ליישב, כי הרי גם למ"ד שאהרן הצטרע מבואר בספרי שנתרפא מיד, וא"כ הפרשיות שעוסקות בדיני מצורע וזב אינם נוגעות למקרה של אהרן, ולכן נכתב שם איש איש מזרע אהרן. ואדרבה, אולי מה שרמזה לנו התורה שלא יארע לו כן, כמו שכתב הרמב"ן, יהיה הרמז שאף על פי שהצטרע יחד עם מרים כמו שהשוותו התורה לה וכתבה "ויחר אף ה' בם", מכל מקום נתרפא מייד.
 

קשישא

משתמש רגיל
לדעתי התירוץ על הרמב"ן דעניין צרעת אינו המראה בעצמותו אלא הטומאה שמחמת הצרעת ובאמת לא יתכן שאהרן הכהן היה טמא בצרעת מחמת היותו מלאך ד' ובאמת מיד נתרפא ולא מצינו בחז"ל שטימאוהו כמו מרים ואולי זה גם כוונת הרב אוריאל שציין שנתרפא מיד
ואף שברמב"ן שם כתב שלא יתכן באהרן שיהיה בו מום מ"מ נראה לומר שמום עובר שייך שיהיה גם באהרן הכהן
אשמח לתגובתכם!!!!
 

אוריאל

משתמש ותיק
לכאורה אעפ"י שנתרפא מיד מ"מ היה מצורע לזמן מה, אבל אולי משום שכתוב שעד שהכהן אינו מחליט על הנגע שהוא טמא עדיין לא הוי טמא, אז צודקים דבריך שאהרן לא נטמא כלל.
ואהרן עצמו לא יכל לטמא עצמו, לא רק משום שאולי היה זה כהרף עין, אלא גם כי אין אדם רואה נגעי עצמו.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
קשישא אמר:
לדעתי התירוץ על הרמב"ן דעניין צרעת אינו המראה בעצמותו אלא הטומאה שמחמת הצרעת ובאמת לא יתכן שאהרן הכהן היה טמא בצרעת מחמת היותו מלאך ד' ובאמת מיד נתרפא ולא מצינו בחז"ל שטימאוהו כמו מרים ואולי זה גם כוונת הרב אוריאל שציין שנתרפא מיד
ואף שברמב"ן שם כתב שלא יתכן באהרן שיהיה בו מום מ"מ נראה לומר שמום עובר שייך שיהיה גם באהרן הכהן
אשמח לתגובתכם!!!!
ר' @קשישא קשה לקבל את התירוץ אחר שאהרון נצטרע בפועל. מה שנתרפא מיד, אינו מסיר ממנו את שם הטומאה והדק"ל. ובפרט שאם נסתמך על ד' המדרש המובא בגמ' בשם ר"ע (שמכוחו טענת) שלד' אין מובן כ"כ מה טען לו ריב"ב.
 

קשישא

משתמש רגיל
הפקדתי שומרים אמר:
קשישא אמר:
לדעתי התירוץ על הרמב"ן דעניין צרעת אינו המראה בעצמותו אלא הטומאה שמחמת הצרעת ובאמת לא יתכן שאהרן הכהן היה טמא בצרעת מחמת היותו מלאך ד' ובאמת מיד נתרפא ולא מצינו בחז"ל שטימאוהו כמו מרים ואולי זה גם כוונת הרב אוריאל שציין שנתרפא מיד
ואף שברמב"ן שם כתב שלא יתכן באהרן שיהיה בו מום מ"מ נראה לומר שמום עובר שייך שיהיה גם באהרן הכהן
אשמח לתגובתכם!!!!
ר' @קשישא קשה לקבל את התירוץ אחר שאהרון נצטרע בפועל. מה שנתרפא מיד, אינו מסיר ממנו את שם הטומאה והדק"ל. ובפרט שאם נסתמך על ד' המדרש המובא בגמ' בשם ר"ע (שמכוחו טענת) שלד' אין מובן כ"כ מה טען לו ריב"ב.
כנראה מדבריך לא הבנת כוונתי
כידוע בצרעת עד שהכהן אינו מטמא את המנוגע אין כאן כלל טומאה
ולא העניין הוא מה שנתרפא מיד, אלא מה שבאמת לא טמאוהו כלל !!!!!!
ורק הבאתי שנתרפא מיד ולא טמאוהו וממילא זה יתכן שיהיה גם באהרן הכהן
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
קשישא אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
קשישא אמר:
לדעתי התירוץ על הרמב"ן דעניין צרעת אינו המראה בעצמותו אלא הטומאה שמחמת הצרעת ובאמת לא יתכן שאהרן הכהן היה טמא בצרעת מחמת היותו מלאך ד' ובאמת מיד נתרפא ולא מצינו בחז"ל שטימאוהו כמו מרים ואולי זה גם כוונת הרב אוריאל שציין שנתרפא מיד
ואף שברמב"ן שם כתב שלא יתכן באהרן שיהיה בו מום מ"מ נראה לומר שמום עובר שייך שיהיה גם באהרן הכהן
אשמח לתגובתכם!!!!
ר' @קשישא קשה לקבל את התירוץ אחר שאהרון נצטרע בפועל. מה שנתרפא מיד, אינו מסיר ממנו את שם הטומאה והדק"ל. ובפרט שאם נסתמך על ד' המדרש המובא בגמ' בשם ר"ע (שמכוחו טענת) שלד' אין מובן כ"כ מה טען לו ריב"ב.
כנראה מדבריך לא הבנת כוונתי
כידוע בצרעת עד שהכהן אינו מטמא את המנוגע אין כאן כלל טומאה
ולא העניין הוא מה שנתרפא מיד, אלא מה שבאמת לא טמאוהו כלל !!!!!!
ורק הבאתי שנתרפא מיד ולא טמאוהו וממילא זה יתכן שיהיה גם באהרן הכהן
הבנתי כוונתך ובכו"א הערתי עמש"כ שהרי הרמב"ן שהבאת כותב בזה"ל "כי לא יארע דבר זה בגופו כי מלאך ד' צבקות הוא" ועל כן קשה לחלק בין נתרפא מיד או לא.
נ.ב אם כדבריך לא מובן כ"כ הע' ריב"ב לר"ע.
 

קשישא

משתמש רגיל
ועדיין אי"ז כבוד שיהיה לאהרן הכהן צרעת ולכן ראוי שהכתוב יסתירו וזה טענת ריב"ב
 

סלע

משתמש ותיק
גם אם לא באמת נטמא בטומאת צרעת רק שהופיעה רגע ונעלם, עדיין יש בזה בזיון. גם לשון הרמב"ן לא נראה כך. לא ברור.
 

נתן10

משתמש רגיל
מענין לציין בנושא שהבע"ט אומר על הפסוק והנה נער בוכה שהלא משה עדיין לא היה נער וראה רש"י מה שביאר בזה מחז"ל, אך בבע"ט מבאר שהכוונה היא על אהרן, ולכאורה לפי זה יוצא שגם אהרן התייצב לדעה מה יעשה בו ומדוע לא פרסמו הכתוב כפי שפרסם את מרים ? ולי הנכתב לעיל שגם אהרן לקה בצרעת אלא שלא פרסמו הכתוב, ולמרים חלק המקום כבוד לפי שהיא התייצבה הכל יבוא על נכון
מפי השמועה
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
קשישא אמר:
פעמים רבות נגד גמ' מפורשת?!
אכן! ואחת מהן בפרשתנו, כדלהלן:​
גמרא פרק הניזקין: אָמַר רַבִּי לֵוִי: שְׁמֹנֶה פָּרָשִׁיּוֹת נֶאֶמְרוּ בַּיּוֹם שֶׁהוּקַם בּוֹ הַמִּשְׁכָּן, אֵלּוּ הֵן: פָּרָשַׁת כֹּהֲנִים וּפָרָשַׁת לְוִיִּם וכו'. [וכן אמרו בספרי (נשא מד, מובא ברש"י בפסוק 'ביום כלות משה'), כי בשביעי בניסן גילחו הלוים.]​
רמב"ן ראש פרשת לוים: אַחַר שֶׁנִּמְנוּ הַלְוִיִּם וְהַבְּכוֹרוֹת (בחודש אייר) וְנִצְטַוּוּ הַלְוִיִּם בַּעֲבוֹדָתָם וּמִשְׁמַרְתָּם, הֻצְרַךְ לְטַהֵר אוֹתָם וּלְכַפֵּר עֲלֵיהֶם.​
מן הרשום בפנקסי: שיטת רבינו, דלאסבורי קראי במילי דמאי דהוו הוו ליתנן כייפין להו לרבנן קדמאי. כדאשכחן בענין המוספין שכתב רבינו (בפרשת אמור ובפרשת פינחס) כי במדבר לא הקריבו המוספין, ופליג אדרבי שמעון דאמר בפרק התכלת 'כָּל הָאָמוּר בְּחֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים קָרַב בַּמִּדְבָּר', ולית מאן דפליג עליה התם.
 
 
חלק עליון תַחתִית