מי הלך ראשון?

בן ראם

משתמש ותיק
שמתי לב השנה לרש"י מחודש מאד (בעיני) המבוסס על הספרי. וז"ל הפסוק ורש"י-

(לג) וַיִּסְעוּ מֵהַר יְדֹוָד דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית יְדֹוָד נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה:
ורש"י-  וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים - (ספרי. ב"ב יד) זה הארון היוצא עמהם למלחמה ובו שברי לוחות מונחים ומקדים לפניהם דרך שלשת ימים לתקן להם מקום חנייה:
היינו שארון הלוחות (שהוא אחר מארון הברית שהיה בקודש הקודשים, היה נוסע  שלושה ימים לפני המחנה לתור להם מנוחה. בשבילי זה היה חידוש גדול, ועורר מספר שאלות- מי נשא ארון זה? האם היה ציווי מוקדם לאן נוסעים? מה עם מסעות קצרים שהיו בני יום אחד? אשמח את עזרת חו"ר הפורום. ייש"כ!!
 

נדיב לב

משתמש ותיק
בחזקוני הביא בשם יש מפרשים שמשה היה נושאו. ובאשר למסעות קצרים, י"ל עפ"י מה שיש לדקדק "דרך שלושת ימים" ולא "שלושת ימים", והיינו שהיה גומע דרך של ג' ימים, ביום אחד. שוב מצאתי בגור אריה שפירש כך וז"ל: מהלך שלשה ימים נסעו ביום אחד. דאם לא כן, 'ויסעו שלשת ימים' מיבעי ליה, מאי "דרך שלשת ימים", אלא שהלכו דרך שלשה ימים ביום אחד, ולכך אמר "דרך שלשת ימים" הוי, אבל הלכו ביום אחד:

ובעלי התוספות פירשו ז"ל: וארון ברית ה' נוסע לפניהם וגו' - ובכל הלילה הזה הענן שוכן על הארון שהרי לא היו יכולין לילך שלשה ימים רצופים לילה ויום דהא אמרינן האומר שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר ובבקר היה נוסע מעל הארון והלוים היו מתקנין נסיעותיהם קודם שיסעו המחנות וזהו נוסע לפניהם לפי פשוטו שהיתה נסיעה דארון באותן שלשה ימים עד שבאו למדבר פארן אבל כשבאו למדבר שלחו המרגלים כדכתיב וישלח אותם משה ממדבר פארן ואז נסעו בלא ארון כדכתיב ויעפילו לעלות וכו' וארון ברית ה' ומשה לא משו מתוך המחנה והיא היתה נסיעה ראשונה שעשו אחר אותן שלשה ימים. ומה שכתוב דרך שלשת ימים ר"ל בדרך ג' ימים כמו כי ששת ימים עשה ה' שפירושו בששת ימים:
והספורנו שם כתב דארון ברית ה' הנחה אותם בג' מסעות ותו לא. וז"ל: קברות התאוה וחצרות ורתמה כי ענין תבערה היה בדרך לא בעת חנייתם. וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים. באותם הג' ימים שהלכו באותן ג' מסעות דרך המדבר הגדול והנורא היה הארון נוסע לפניהם, להבטיח הדרך מן הנחשים והעקרבים וזולתם. אבל בשאר המסעות היה הארון נוסע בתוך המחנות כשאר משא בני קהת. לתור להם מנוחה. חניה בטוחה ב"מדבר הנורא":
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
אכן, רש"י שמקורו בספרי צריך ביאור.
כך גם רש"י בפסוק לה.  קומה ד': לפי שהיה וכו'. (מקורו מדרש תנחומא)
כך גם רש"י שבדיבור המתחיל קודם לכן, שמקורו ג"כ בספרי. דרך שלשת ימים: מהלך שלושת ימים הלכו ביום אחד.
רש"י כביכול נסתר מדברי עצמו בפסוק א בפרק יא'
רע באזני ד': ....אמרו אוי לנו כמה לובטנו בדרך הזה, שלשה ימים שלא נחנו מענוי הדרך. (מקורו, מדרש הגדה)

אך האבן עזרא מתייחס לשיטות אלו ברש"י, וכותב דעתו. ושולל לחלוטין את גישת רש"י. אבן עזרא בפסוק לא' בפרק י' "וטעם ויאמר אל נא" וכו'.
וכן הספורנו בפסוק לג' וארון ברית ד'...
וכן הרמב"ן בפסוק לג'.
וכן רשב"ם.

אך ביונתן בן עוזיאל פסוק לג', ועל פי פירוש יונתן באות כג', ניתן ליישב את שאלתו של האבן עזרא. שמשה רבינו הלך עם הארון מרחק של שלושים פרסאות מעם ישראל.
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
ואם כבר.
בהמשך לתגובתי לעיל.
אציין גם את דברי הכלי יקר שמוציא מוסר השכל מהפסוק שלנו פסוק לג'.

ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים.
דרשו רז"ל  אותו היום סרו מאחרי ה' וברחו מהר ה' כתינוק הבורח מבית הספר לכך ברחו להם מיראה פן יוסיף להם מצות, ואמר הכתוב ראה כמה הם כפויי טובה כי אף בזמן המרד הזה, ארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך ג' ימים לתור להם מנוחה. המה מרדו במספר ג' ימים וארון ברית ה' מיטיב עמהם במספר ג' ימים. ד"א לפי שכתוב במגלת סתרים אם תעזבני יום יומים אעזבך  משל לשנים שהולכין זה מזה זה הולך מיל למזרח וזה למערב נמצא שהם רחוקים זה מזה ב' מילין,
כך אמר הכתוב כי המה נסעו מאחרי ה' ונזורו אחור דרך ג' ימים מן השכינה ולעומת זה גם ארון ברית ה' נוסע לפניהם להתרחק מהם דרך ג' ימים נמצא ריחוק דרך ו' ימים ביניהם כדי לתור להם מנוחה מן המצות אשר מאסו בהם.
וקרוב לשמוע שזהו סוד נו"ן הפוכה. שבין תיבת המחנה. ובין ויהי בנסוע הארון. כי נו"ן הפוכה אחרונה מרמזת על תלונתם זכרנו את הדגה כי נו"ן היינו דג אבל נו"ן ראשונה רמז שישראל נמשלו לדגים שעיקר חיותם במים ע"כ כל דג פונה פניו לשוט לתוך המים למקום חיותיה אבל אינו הופך פניו אל שפת הים כי זה נקרא פורש ממקום חיותיה. כך ישראל נאמר בהם  וידגו לרוב. שיהיו כדגים הללו כי עיקר חיותם בתורה שנמשל למים וכמשל שהביא ר"ע לפפוס בן יהודה כו' במס' ובזמן שישראל בורחין מהר ה' כתינוק הבורח מבית הספר הרי הם כנו"ן דג הפוך הפורש ממקום חיותו ופונה פניו אל השפה ולחוץ כך ישראל פנו פניהם מן ארון ברית ה' ממקום חיותם, וע"כ הנו"ן הפוכה כי הפכה פניה מן פסוק ויהי בנסוע הארון ופניה אל תיבת המחנה רמז אל הזמן שישראל נסוגו אחור מן ארון ברית ה' ופניהם אל המחנה היינו אל העם, כי לאהבת עניני העה"ז אשר בני המחנה מסגלים בהם, וכדי למצוא חן בעיני המחנה הוא פונה עורף אל השכינה ופונה כל מגמת מעשיו כדי שיהיה אדם חשוב במחנה או שר ונגיד עליהם.
וזהו עיקר החטא בינינו המסבב אריכות הגלות, כי ברובם כן פנו פניהם מן ארון ברית ה' אל המחנה עד שאפילו כל כשרון המעשה מתורה ומצות אינן עושין לשמה כ"א כדי להתהדר בהם בפני הבריות למצוא חן בעיניהם ונטורי קרתא כאלו הם הם חרובי קרתא
והכל יודעין שכן הוא ואין אומר השב עד אשר ישקיף ה' וירא ויסיר רוח זנונים מקרבינו ואין להאריך בזה.

 
 
חלק עליון תַחתִית