אברך
משתמש ותיק
כתב רש"י בפרשת בהעלותך (ט, י) פסח שני מצה וחמץ עמו בבית ואין שם יום טוב ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו עכ"ל.
ובאבי עזרי (ח"ג הל' קרבן פסח פ"י הט"ו) כתב וז"ל
ומעניין לראות שהיה כ"כ פשוט לי' כדבריו, עד שתמה על האחרונים מה הכריחם לפרש אחרת ברש"י.
ובאבי עזרי (ח"ג הל' קרבן פסח פ"י הט"ו) כתב וז"ל
ודבריו חידוש עצום, ולא משמע כלל לכאו' כן ברש"י, וכמו שהביא בעצמו שהמנח"ח והמש"ח הבינו כפשטות לשון רש"י שאסור לאכול חמץ עם פסח שני.ברור שהכונה לא שיש איסור בשעת אכילת הפסח שיאכל גם חמץ אלא להיפך, ואין איסור חמץ כלל אלא עמו באכילתו מותר, דמנ"ל לחדש איסור לאכול חמץ ביחד עם בשר הפסח, וראיתי במנ"ח מצוה שפ"א שהבין בדעת רש"י שאסור לאכול חמץ ביחד עם הפסח, ותמה ג"כ מנ"ל לרש"י איסור זה, ואיני יודע מה הכריחו לפרש כן ברש"י ולהקשות, ובקל אפשר לפרש כמו שכתבתי. ובס' משך חכמה להגרמ"ש זצק"ל כתב ג"כ לפרש ברש"י כמו שכתב המנ"ח שיש איסור לאכול עם הפסח חמץ, שהכתוב על מצות ומרורים יאכלוהו הפירוש שיאכלו אותו רק עם מצות ולא עם חמץ ולאו הבא מכלל עשה הוא, וזהו שכתב רש"י ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו ע"ש, ואינו מובן הלא לא מחוייב לאכול פסח ומצה ומרור ביחד שקיי"ל דלא כהלל ולא צריכין כורך אלא אפילו בזה אחר זה, א"כ מה שאוכל חמץ ביחד עם הפסח אין כאן ביטול מצות אכילת מצה, שיכול לאכול מצה אח"כ, ומה שלא אכל מצה אח"כ אין זה ע"י שיאכל חמץ בשעת אכילת הפסח, ומה שייך לומר שאסור חמץ עמו באכילתו, והמחוור כמו שכתבתי בדעת רש"י, עכ"ל.
ומעניין לראות שהיה כ"כ פשוט לי' כדבריו, עד שתמה על האחרונים מה הכריחם לפרש אחרת ברש"י.