חידושו העצום של האבי עזרי שמותר לאכול חמץ עם קרבן פסח שני

אברך

משתמש ותיק
כתב רש"י בפרשת בהעלותך (ט, י) פסח שני מצה וחמץ עמו בבית ואין שם יום טוב ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו עכ"ל.
ובאבי עזרי (ח"ג הל' קרבן פסח פ"י הט"ו) כתב וז"ל
ברור שהכונה לא שיש איסור בשעת אכילת הפסח שיאכל גם חמץ אלא להיפך, ואין איסור חמץ כלל אלא עמו באכילתו מותר, דמנ"ל לחדש איסור לאכול חמץ ביחד עם בשר הפסח, וראיתי במנ"ח מצוה שפ"א שהבין בדעת רש"י שאסור לאכול חמץ ביחד עם הפסח, ותמה ג"כ מנ"ל לרש"י איסור זה, ואיני יודע מה הכריחו לפרש כן ברש"י ולהקשות, ובקל אפשר לפרש כמו שכתבתי. ובס' משך חכמה להגרמ"ש זצק"ל כתב ג"כ לפרש ברש"י כמו שכתב המנ"ח שיש איסור לאכול עם הפסח חמץ, שהכתוב על מצות ומרורים יאכלוהו הפירוש שיאכלו אותו רק עם מצות ולא עם חמץ ולאו הבא מכלל עשה הוא, וזהו שכתב רש"י ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו ע"ש, ואינו מובן הלא לא מחוייב לאכול פסח ומצה ומרור ביחד שקיי"ל דלא כהלל ולא צריכין כורך אלא אפילו בזה אחר זה, א"כ מה שאוכל חמץ ביחד עם הפסח אין כאן ביטול מצות אכילת מצה, שיכול לאכול מצה אח"כ, ומה שלא אכל מצה אח"כ אין זה ע"י שיאכל חמץ בשעת אכילת הפסח, ומה שייך לומר שאסור חמץ עמו באכילתו, והמחוור כמו שכתבתי בדעת רש"י, עכ"ל.
ודבריו חידוש עצום, ולא משמע כלל לכאו' כן ברש"י, וכמו שהביא בעצמו שהמנח"ח והמש"ח הבינו כפשטות לשון רש"י שאסור לאכול חמץ עם פסח שני.
ומעניין לראות שהיה כ"כ פשוט לי' כדבריו, עד שתמה על האחרונים מה הכריחם לפרש אחרת ברש"י.
 

תמים

משתמש רגיל
אדרבה דברי המנחת חינוך תמוהים
ופשט דברי רש"י כדברי האבי עזרי
 

אברך

משתמש ותיק
פותח הנושא
תמים אמר:
אדרבה דברי המנחת חינוך תמוהים
ופשט דברי רש"י כדברי האבי עזרי
אני לא יכול כ"כ להתווכח, כי סו"ס כך כתב האבי עזרי, אבל נראה לי שרוב מוחלט של הלומדים יאמר שזה נגד הפשטות, ויהיו שיאמרו תמוה ביותר.
 

יצחק

משתמש ותיק
תמים אמר:
אדרבה דברי המנחת חינוך תמוהים
ופשט דברי רש"י כדברי האבי עזרי
גם לדעתי אין הכרח בקריאה הפשוטה כמו המנחת חינוך (אם כי נראה לי שההשקפה הראשונה של כל אחד היא כמו המנ"ח ולא כמו האבי עזרי)
אבל מה שמוזר בדברי האבי עזרי הוא המבט על כל הענין
הרי גם האבי עזרי מודה שלפי הלל שצריך לאכול עם מצה אז אסור לאכול עם חמץ, (והיינו דאפילו אם יאכל מצה מרור פסח וגם יוסיף לחם, ג"כ יהיה אסור) כי ברור לנו שהמצה היא סתירה לחמץ, וא"כ מה אכפ"ל שלא פוסקים כהלל, הרי ודאי שגם לדידן הגדר שהפסח נאכל "על המצה" דהיינו על "סעודת מצה" ואיך אפשר להתיר לאכול חמץ עם הפסח באותה סעודה, הלא זהו דין "על מצות ומרורים יאכלוהו" שלא יאכלוהו על סעודת חמץ.
 
 

אברך

משתמש ותיק
פותח הנושא
אודה על האמת, שלא חלמתי שיהיו כאלו שיאמרו שאפשר לומר בפשטות כמו האבי עזרי (מצד הלשון, ולא נכנסתי כ"כ לחשבון הדברים כמ"ש ר' @יצחק ) וחשבתי שהדוחק כמבואר. אבל לאור התגובות כאן, אבאר הדוחק.
לביאור האבי עזרי, הרי שרש"י היה צריך לכתוב "ואין איסור חמץ אפילו עמו באכילתו", או לשון דומה.
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
רש"י מסכת סוכה דף מז עמוד ב
ופנית בבקר - וסמיך ליה ששת ימים וגו' פסח שני אינו אסור בחמץ, אלא שטעון מצה למצוה, ואוכל חמץ מיד.


הערות הגרי"ש אלישיב מסכת פסחים דף צה עמוד א
משנה. והשני חמץ ומצה עמו בבית. ולשון רש"י על החומש פ' בהעלותך ט', י' ואין אסור חמץ אלא עמו באכילתו. ורבים תמהו על דברי רש"י אלו דמעולם לא שמענו איסור זה בפסח שני. (ויש בזה תי' דחוק). ועי' מנ"ח מצוה שפ"א שהק' דאחר שכבר אכל כזית ראשון ויצא ידי"ח למה לא יוכל לאכול השאר עם חמץ וברש"י משמע דאסור אף בכזית שני. ויתכן דכוונת רש"י אינו מצד ליתא דאיסור חמץ אלא מצד דמבטל טעם מצה. (וע"ע הערות חולין קי"ט ע"א מש"ש). ובאמת רש"י לא הוצרך להשמיענו דין זה דהרי לא גרע משאר דברים שמבטלין טעם מצה אלא רש"י כתב זה כדי ליישב לשון המשנה מפני מה לא נקט התנא חידוש גדול יותר דמצה וחמץ עמו באכילתו וע"ז פירש"י דזה אי אפשר משום טעם אחר שהרי אכילת רשות דחמץ אי אפשר בזה מאחר שמבטל טעם המצוה של מצה.
 

אברך

משתמש ותיק
פותח הנושא
אציין עוד מ"מ שנודעו לי כעת:
בספר אמבוהא דספרי (על הספרי זוטא בהעלותך ט' י"א, אות ל"ז) וכן בס' בית פנחס עה"ת (לבעל פתחא זוטא) כתבו בפשיטות כהאבי עזרי!
מאידך:
א. רש"י בסוכה הנ"ל שהביא ר' @בלדד השוחי דמשמע דלא כהאבי עזרי, אלא דרק אחר אכילת הפסח שני עם המצה, אוכל חמץ מיד (וראיתי באוצה"ח שרבים הביאו ראיה זו). וכ"כ בשו"ת עני בן פחמא סי' כ"ח בדעת רש"י בסוכה. וראיתי כמה יישובים דחוקים לראיה זו (יש שכתבו לפרש דאחר שאכל מצה עם הקרב"פ, מותר גם לאכול עמו חמץ).
ב. הפנ"י (קידושין לח. על תוד"ה דאקרוב) מבואר שלמד ברש"י כהמנח"ח והמש"ח.
וע"ע שו"ת אפרקסתא דעניא ח"ד ענינים שונים סי' שפ"ג, שכתב מקור לדברי רש"י דאסור לאכול חמץ עם קרבן פסח שני.
וכן בקובץ אור תורה תשנ"ג סימן קס"ג, הרב נאמ"ן ס"ט כתב דע"פ הדקדוק א"א לפרש ברש"י כהאבי עזרי.
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
אברך אמר:
אודה על האמת, שלא חלמתי שיהיו כאלו שיאמרו שאפשר לומר בפשטות כמו האבי עזרי (מצד הלשון, ולא נכנסתי כ"כ לחשבון הדברים כמ"ש ר' @יצחק ) וחשבתי שהדוחק כמבואר. אבל לאור התגובות כאן, אבאר הדוחק.
לביאור האבי עזרי, הרי שרש"י היה צריך לכתוב "ואין איסור חמץ אפילו עמו באכילתו", או לשון דומה.
ראה מה שכתבתי כאן בהערה יא ואף שמה שכתבתי שם לא מפורש באבי עזרי, ברור לי שזו כוונתו. ודו"ק.
הצג קובץ מצורף רשי פרשת בהעלותך.pdf
 

אברך

משתמש ותיק
פותח הנושא
יואל נהרי אמר:
בכלי חמדה
בכלי חמדה (על סה"מ ל"ת קכ"ה) כתב הפוך, לפרש דברי רש"י כהמנח"ח והמש"ח, לאסור אכילת חמץ עם קרב"פ. (ומ"מ ייש"כ על המ"מ).
 

אברך

משתמש ותיק
פותח הנושא
גבריאל פולארד אמר:
אברך אמר:
אודה על האמת, שלא חלמתי שיהיו כאלו שיאמרו שאפשר לומר בפשטות כמו האבי עזרי (מצד הלשון, ולא נכנסתי כ"כ לחשבון הדברים כמ"ש ר' @יצחק ) וחשבתי שהדוחק כמבואר. אבל לאור התגובות כאן, אבאר הדוחק.
לביאור האבי עזרי, הרי שרש"י היה צריך לכתוב "ואין איסור חמץ אפילו עמו באכילתו", או לשון דומה.
ראה מה שכתבתי כאן בהערה יא ואף שמה שכתבתי שם לא מפורש באבי עזרי, ברור לי שזו כוונתו. ודו"ק.
רשי פרשת בהעלותך.pdf
גם באמבוהא דספרי כתב לפרש דרש"י קאי על המשנה ומפרש לשון 'עמו' שכתובה במשנה. אבל סו"ס דחוק מאד מאד לפרש כן ברש"י.

רק אוסיף, שדבריי בעיקרם באו מהפן הלשוני ברש"י. אכן בשורש הדברים, באמת מחודש יותר לומר שרש"י בא להמציא איסור שלא מצאנו בשום מקום, וכמו שהעירו רבים, וביניהם המנח"ח. וגם לאחר תירוץ המש"ח דמקור רש"י מקרא דעל מצות ומרורים, דהוי לאו הבא מכלל עשה (שיש שתמהו עליו דאיצטריך לגופיה ואין כאן מקור ללאו), או תירוצים אחרים (עי' אפרקסתא דעניא שציינתי לעיל), עדיין קשה שלא מצינו במשנה ובגמ' איסור זה. 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אברך אמר:
וכ"כ בשו"ת עני בן פחמא סי' כ"ח בדעת רש"י
אכן כבר קדם לבעל אבי עזרי בספר "עני בן פחמא" (נדפס בשנת תרי"ח) או"ח סימן כח לפרש בדברי רש"י כמו האבי עזרי, אמנם דחה שא"א לפרש כן בדברי רש"י.

עיין שם:  היברו-בוקס ספר עני בן פחמא



 
 

אברך

משתמש ותיק
פותח הנושא
עוד קצת מכמה ספרים שהיה פשוט וברור להם שדוחק גדול לפרש כהאמבוהא דספרי והאבי עזרי (אינני יודע מה גדולת המחברים, אבל נהניתי מגודל פשיטות הדברים אצלם)
תחילת ספר מאמר מרדכי (לר' מרדכי צבי קוסובסקי, פיוטרקוב תרפ"ד)
מאמר מרדכי.jpg
ברכת אברהם (ר' אברהם מרדכי אלברט שליט"א) עה"ת במדבר עמ' מט [וכ"ה בספרו על פסח עמ' פ ואילך]
ברכת אברהם.jpg
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
אין הכרע בלשון,
אף שלשון עמו באכילתו איננו סגנון רש"י בכדי לומר שיכול לאכול חמץ עם הפסח.
 

אבי חי

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
אין הכרע בלשון,
אף שלשון עמו באכילתו איננו סגנון רש"י בכדי לומר שיכול לאכול חמץ עם הפסח.



לשון רש"י לקוחה מלשון המשנה מצה וחמץ עמו בבית,
אלא שרש"י שינה לכתוב עמו באכילתו,
וע"ז השאלה אם אין כאן שינוי חשוב כ"כ ונשאר המכוון כבמשנה,
או שבשינוי זה כונתו של רש"י להפוך המשמעות שבלשון המשנה,
וזה דחוק אם לא נאמר שכונת רש"י לדייק דין זה מל' המשנה דקתני עמו בבית ולא עמו ממש - באכילתו,

כ"ז בלי להכנס לנושא שבאמת אין מקור מרווח ל"דינו" של רש"י כמו שכבר הובא כאן,
ואדרבה פשטות הסוגיא לא כן,
וזה גם מיישב איך לא חשש רש"י למי שיפרש בדבריו כהבנת המנ"ח.


[בענין כותרת האשכול, חידושו של האבי"ע הוא בפירוש דברי רש"י,
בעיקר הדבר לית מאן דפליג דרש"י דהמנ"ח הוא המחודש]
 

נחפשה דרכינו

משתמש ותיק
הנושא מאוד ברור: א. דבר מוסכם שדברי רש"י כפשוטם מאוד קשים ומחודשים. ב. דבר מוסכם שביאורו של האבי עזרי דחוק בלשון רש"י. והאבי עזרי העדיף את דוחק ב' מאשר דוחק א', ויש שיעדיפו הפוך. וכן שמעתי מתלמידו הג"ר ברוך דב דיסקין שליט"א ראש ישיבת ארחות תורה, שהאבי עזרי הוציא לשון רש"י מפשוטו כדי ליישב את דבריו הקשים.
 
נחפשה דרכינו אמר:
הנושא מאוד ברור: א. דבר מוסכם שדברי רש"י כפשוטם מאוד קשים ומחודשים. ב. דבר מוסכם שביאורו של האבי עזרי דחוק בלשון רש"י. והאבי עזרי העדיף את דוחק ב' מאשר דוחק א', ויש שיעדיפו הפוך. וכן שמעתי מתלמידו הג"ר ברוך דב דיסקין שליט"א ראש ישיבת ארחות תורה, שהאבי עזרי הוציא לשון רש"י מפשוטו כדי ליישב את דבריו הקשים.
לענ''ד מלשון האבי עזרי משמע שהיה ברור לו כשמש בצהרים שכך הוא הפשט הנכון בלא פקפוק, ואף נימת תמיהה בדבריו על המפרש אחרת.
 
 

אברך

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבי חי אמר:
לשון רש"י לקוחה מלשון המשנה מצה וחמץ עמו בבית,
אלא שרש"י שינה לכתוב עמו באכילתו,
רש"י בתחילת דבריו כתב כלשון המשנה, חמץ ומצה עמו בבית, ואח"כ הוסיף מדיליה וכתב 'ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו'.
 

נחפשה דרכינו

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
נחפשה דרכינו אמר:
הנושא מאוד ברור: א. דבר מוסכם שדברי רש"י כפשוטם מאוד קשים ומחודשים. ב. דבר מוסכם שביאורו של האבי עזרי דחוק בלשון רש"י. והאבי עזרי העדיף את דוחק ב' מאשר דוחק א', ויש שיעדיפו הפוך. וכן שמעתי מתלמידו הג"ר ברוך דב דיסקין שליט"א ראש ישיבת ארחות תורה, שהאבי עזרי הוציא לשון רש"י מפשוטו כדי ליישב את דבריו הקשים.
לענ''ד מלשון האבי עזרי משמע שהיה ברור לו כשמש בצהרים שכך הוא הפשט הנכון בלא פקפוק, ואף נימת תמיהה בדבריו על המפרש אחרת.
 

כי היה פשוט לו שדוחק א' יותר דחוק מאשר דוחק ב'
 

אוי טאטע זיסער

משתמש ותיק
קשה לי טובא על פירושו בדברי רש''י.
ובשלמא אם מפרש כן בגמרא, אז התמיהות קצת פחות קשים, אבל להעמיס את זה ברש''י?

ראשית, אם כדבריו, למה כתוב בגמרא חמץ ומצה עמו בבית? אם יכולים לומר חידוש גדול יותר, שחמץ עמו באכילתו.

ותו, דאי איתא, היה די לרש''י לומר, ציטוט הגמרא, חמץ ומצה עמו בבית, ואין שם יו''ט, ודיו. ומה זה שהמשיך (לפירושו) שאינו אסור... (חמץ), אלא עמו באכילתו (מותר לאכול חמץ), מהיכן משמע אחרת?

ועוד, לפי דבריו, היה לגמרא להשמיט לגמרי את המילה מצה, ודיו לומר 'חמץ עמו בבית', ומה עניין מצה לכאן? ואם משום שצריך להיות על מצות ומרורים, הרי שאינו עניין לעצם אכילת החמץ, ולמה כללם יחד?

עכ''פ, כפי שכבר צוטט כאן מפי הרב הנאמ''ן ס''ט, שבתוך דברי רש''י מאוד דחוק עד בלתי אפשרי להכניס פירוש כזה.

ומה שהקשה מהלל וכורך, לא הבנתי מה קשה משם, דהרי כל העניין שאין פוסקים כהלל, הוא רק שאין 'חובה' לאכול פסח מצה ומרור ביחד.
אבל לגבי אי אכילת חמץ ביחד עמו, זה לכאורה ברור שאסור, וכנ''ל.

ומאוד מעניין אם נמצא לו חבר, בראשונים ואחרונים על הש''ס פסחים צ''ה.

אשמח להבין.
 

שינובה

משתמש ותיק
תלוי כנראה בשנת ושעת השינון ,אתמול קראתי את רש"י כדברי האב"א
 

אוי טאטע זיסער

משתמש ותיק
אברך אמר:
כתב רש"י בפרשת בהעלותך (ט, י) פסח שני מצה וחמץ עמו בבית ואין שם יום טוב ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו עכ"ל.
ובאבי עזרי (ח"ג הל' קרבן פסח פ"י הט"ו) כתב וז"ל
ברור שהכונה לא שיש איסור בשעת אכילת הפסח שיאכל גם חמץ אלא להיפך, ואין איסור חמץ כלל אלא עמו באכילתו מותר, דמנ"ל לחדש איסור לאכול חמץ ביחד עם בשר הפסח, וראיתי במנ"ח מצוה שפ"א שהבין בדעת רש"י שאסור לאכול חמץ ביחד עם הפסח, ותמה ג"כ מנ"ל לרש"י איסור זה, ואיני יודע מה הכריחו לפרש כן ברש"י ולהקשות, ובקל אפשר לפרש כמו שכתבתי. ובס' משך חכמה להגרמ"ש זצק"ל כתב ג"כ לפרש ברש"י כמו שכתב המנ"ח שיש איסור לאכול עם הפסח חמץ, שהכתוב על מצות ומרורים יאכלוהו הפירוש שיאכלו אותו רק עם מצות ולא עם חמץ ולאו הבא מכלל עשה הוא, וזהו שכתב רש"י ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו ע"ש, ואינו מובן הלא לא מחוייב לאכול פסח ומצה ומרור ביחד שקיי"ל דלא כהלל ולא צריכין כורך אלא אפילו בזה אחר זה, א"כ מה שאוכל חמץ ביחד עם הפסח אין כאן ביטול מצות אכילת מצה, שיכול לאכול מצה אח"כ, ומה שלא אכל מצה אח"כ אין זה ע"י שיאכל חמץ בשעת אכילת הפסח, ומה שייך לומר שאסור חמץ עמו באכילתו, והמחוור כמו שכתבתי בדעת רש"י, עכ"ל.
ודבריו חידוש עצום, ולא משמע כלל לכאו' כן ברש"י, וכמו שהביא בעצמו שהמנח"ח והמש"ח הבינו כפשטות לשון רש"י שאסור לאכול חמץ עם פסח שני.
ומעניין לראות שהיה כ"כ פשוט לי' כדבריו, עד שתמה על האחרונים מה הכריחם לפרש אחרת ברש"י.
לגבי הראיה מכורך, אפשר ליישב בקל.
כי בפסח ראשון הרי המצה והמרור באים גם אם אין פסי, והיינו שיש להם עניין מיוחד גם בפני עצמו.
ולכן אפשר לאכול המצה והמרור בזה אחר זה אחר הפסח.
אבל בפסח שני, אין שום עניין למצה ומרור בפני עצמם, אלא כחלק מקרבן הפסח (השני), ואם כן ייתכן שבפסח שני יודו כו''ע להלל שצריך לאכול כולם בבת אחת.
ואף אם אין חיוב לאכול אותם בבת אחת, עכ''פ יש עניין שיהא בלי הפסק בינתיים. וודאי שיש מקום שאכילת חמץ יהא נגד ה'על מצות ומרורים'.
כך שהדוחק הוא להוציא דברי רש''י מפשטן.
ועוד צריך לזכור, שרש''י כתב את פירושו כדי שיהא מובן לבן חמש למקרא וכמש''כ בהקדמתו.
ופשוט שילד בן חמש לא ילמד באופן מסובך כל כך.
 
 
חלק עליון תַחתִית