וְכֹה־תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל־כָּל־בְּשָׂרָם וגו'.
- Thread starter משה נפתלי
- תאריך התחלה
אה"נ ומכח החידוש הנ"ל למדו ישראל ק"ו בעת חנוכת בית המקדש ואכלו ושתו ושמחו אף שחל ביוה"כ !
עיין מועד קטן דף ט.
ובשפה ברורה לכל נער:
https://thetalmud.wordpress.com/2017/12/04/יוֹם-כִּפּוּר-הַיָּחִיד-בַּהִיסְטוֹ/
עיין מועד קטן דף ט.
ובשפה ברורה לכל נער:
https://thetalmud.wordpress.com/2017/12/04/יוֹם-כִּפּוּר-הַיָּחִיד-בַּהִיסְטוֹ/
גבריאל פולארד
משתמש ותיק
עי' חזו''א או''ח קכה סק"ח [וז''ל ועו"ק דז' ניסן היה יום השבת ואיך גלחו? וצ''ל דנדחה להן השבת לגילוחן כמו שנדחה לקרבנותיהן, יעויין מו''ק ט א וצ''ע]משה נפתלי אמר:
ועי' מלבי''ם בהעלותך
גבריאל פולארד
משתמש ותיק
מתוך גיליון חדוותא דאורייתא פרשת בהעלותך
גבריאל פולארד
משתמש ותיק
רחמנא ליצלן מדעתא דידך. שאבעס!!!!! :)משה נפתלי אמר:
יצחק אמר:
תורת כהנים ריש פרשת מצורע:
וכן הוא בפרק י"א מהלכות טומאת צרעת להרמב"ם, שמבאר כי מעשים אלו באנשים ולא בנשים.
ואגב אורחא: איתשיל בי מדרשא: ומצורעת? ופרקוה: לא היה הכהן מגלחהּ אלא את שתי השערות האחרונות. והוא כעין ישובו של מרן החת"ס (הובא למעלה) בענין תגלחת הלוים, שגילחו את שׂערם מע"ש עד שלא נשאר בו שיעור חיוב שבת, וביום השבת קיימו את מצות התגלחת בשׂער הנשאר.
עוד עיין כאן חזו"א או"ח סי' קכה' אות ח' שכתב שהיה להם דחיה ליום השבת. ולכאו' כוונתו עדל"ת.משה נפתלי אמר:
חזון איש אורח חיים סימן קכ"ה.
קדמא ואזלא
משתמש ותיק
שו"ת בית יצחק יורה דעה א סימן נוזאת נחמתי אמר:
ה' ואחריו מי ילך ר"מ הכונה דלכאורה יש להוכיח דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת מנשיאים ששבט אפרים הקריב בשבת וליכא לדחויי שכן כרת או תדיר או ישנו לפני הדיבור כמו דדחי ביבמות ה' מפסח ומילה ותמיד. וכבר תמהתי ע"ז וליכא למימר דורות משעה לא ילפינן דלמ"ד דורות משעה ילפינן במנחות י"ט ע"ב וע' בתוס' שם ושמואל ס"ל הכי בגמ' מאי איכא למימר. אך דאמרינן במדרש שאמר הקדוש ברוך הוא ליוסף אתה שמרת את השבת עד שלא ניתנה התורה שנאמר וטבוח טבח והכין וכתיב והי' ביום הששי והכינו וכו'. חייך שבן בנך יקריב בשבת אף שקרבן יחיד אינו דוחה שבת ע"ש. הה"ד מי הקדימני ואשלם וזה דוקא אם אותו היום נטל עשר עטרות והי' הראשון ביום ז'. אמנם ר"ע לא ס"ל דאותו יום נטל עשר עטרות דמקשינן בשבת פ"ז ע"ב אהא דיצאו ממצרים ביום ה' או ביום ו' והרי אותו היום נטל עשר עטרות ומדריש ירחא דניסן דהאי שתא חד בשבת דאישתקד בד' בשבת דאין בין עצרת לעצרת ובין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים בלבד ובשנה מעוברת ה' ומשני לר' יוסי ז' חסרים עביד לרבנן ח' חסרים עביד. אמנם לר"ע דס"ל בשבתו למעט דחלבי שבת אין קריבין ביו"כ ומקשה בסוכה נ"ד למ"ל מיעוט והלא מעברין שנה בשביל זה ומשני ר"ע ס"ל כאחרים דאין בין שנה לשנה אלא ד' ימים ואין מעברין שום חודש לצורך עיין שם ברש"י וליכא לתרץ לדידי' ז' חסרים או ח' חסרים עביד וע"כ לא ס"ל אותו היום נטל עשר עטרות וכן כ' בח"ס א"ח סי' קס"א. ובזה ישבתי דברי רש"י פ' נשא פסוק ויהי ביום כלות משה שכ' ובשביעי גלחו הלוים ואיך גלחו בשבת ומצאתי קו' זו בספר אחד. ואמנם אם יש תנא דלא ס"ל אותו יום נטל עשר עטרות ל"ק דרש"י קאי לאותו מ"ד. וע' מ"ש הב"י א"ח סי' תקכ"ט דהנשיאים התחילו להקריב ביום ב' דר"ח ותמהו עליו דהרי אותו יום נטל עשר עטרות ולהנ"ל ניחא דמס' סופרים יסבור כר"ע דלא ס"ל אותו יום נטל עשר עטרות וע' מ"ש לענין חג השבועות בתשו' לחתני. וכיון דר"ע לא ס"ל אותו היום נטל עשר עטרות ושבט אפרים לא הקריב בשבת א"כ הנשיאים באמת לא דחו שבת ואי אפשר ללמוד מנשיאים ומסברא אין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת על כן קאמר ואחריו מי ר"ע דר"ע ידחה סברת ב"ש משיטתי':
