הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין?!

בר לבב

משתמש רגיל
אמרו חז"ל "למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת נזיר, לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין"
וידוע להקשות שלכאורה אדרבא, מי שלא ראה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין אבל מי שראה לכאורה כבר אינו צריך.
וחשבתי לתרץ, שחידשו חז"ל שבאמת הדבר אינו כך, שלפעמים אדם חושב שהוא כבר הבין שהחטא הוא רע ומזיק ןממילא הוא כבר רחוק מן החטא.
אבל באמת הדבר אינו כך דאפי' חסיד שבחסידים אין ממנים אותו אפוטרופוס לעריות (ירושלמי פ"א כתובות). משום שמציאות החטא הוא קיים בתוך האדם.
ועל דרך האמור בגמ' (שבת קנב.)
אמר רב כהנא: מאי דכתיב כי הוא אמר ויהי - זו אשה.. תנא: אשה חמת מלא צואה, ופיה מלא דם - והכל רצין אחריה. 
ועוד יש בחינה דאדרבא כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו.
וזה מה שבאה התורה ללמדנו בסמיכות נזיר לסוטה, שאל יחשוב האדם שלאחר שרואה סוטה בקילקולה פטור הוא מלעשות הרחקות לחטא.

וכעין זה שמעתי פעם ביאור מעניין במה שאמרו חז"ל לקרא פר' עריות במנחה דיו"כ.
שלכאורה הוא תמוה, ברגעים כ"כ נעלים מזהירים בן אדם מאיסורים כ"כ חמורים?? והיה צריך לכאורה לקרא בפ' קדושים או בפ' מה ה' שואל מעימך..
וביארו בזה שאדרבא, חז"ל באו ללמדנו שאפי' ברגע כ"כ מרומם אדם צריך לשמור את עצמו מאיסורים אלו, ואיננו רחוק מן היצה"ר עד יום המיתה.

אשמח לשמוע דעות חו"ר הפורום בעניין
 

HaimL

משתמש ותיק
נראה לי לפרש בדרך אפשר (ובשונה מפירש"י), על עדי הסתירה שלה, שהם ראו בקלקולה, שנסתרה עם מי שקינא לה בעלה עליו, ולא היו עדי טומאה, ולכן דווקא מזה יש ללמוד להתרחק גם מדברים המותרים (שהרי אינה אסורה בסתירה מצד עצמה, רק מחמת קינוי הבעל).
 

אבוה דשמואל

משתמש רגיל
אני תמיד הבנתי פשט, שהרי הסוטה יושבת בעזרה פרועת ראש, ליבה מגולה, בגדיה קרועים וחבל מצרי תלוי למעלה מדדיה.
אמרו במשנה גם שכל הרוצה לראות בא לראות. (סוטה ז.)
כל כמה שהמחזה מזעזע, הוא מסוגל להרהור עבירה, לא?
 

בר לבב

משתמש רגיל
פותח הנושא
HaimL אמר:
נראה לי לפרש בדרך אפשר (ובשונה מפירש"י), על עדי הסתירה שלה, שהם ראו בקלקולה, שנסתרה עם מי שקינא לה בעלה עליו, ולא היו עדי טומאה, ולכן דווקא מזה יש ללמוד להתרחק גם מדברים המותרים (שהרי אינה אסורה בסתירה מצד עצמה, רק מחמת קינוי הבעל).

ייחוד הוא איסור בפ"ע.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
הביאור האמיתי והפשוט, שלא שייך לומר מי שלא רואה יזיר, אולי נאמר לכולם להיות נזירים ולהיות גדולי הדור? רק שהרואה מתעורר לבו ועל זה אמרו לו בשעת ההתעוררות תזיר עצמך, והוא באמת ישמע לעשות כן, אי נמי אמרו לו ראית תתעורר ותיקח מוסר.
 

HaimL

משתמש ותיק
בר לבב אמר:
HaimL אמר:
נראה לי לפרש בדרך אפשר (ובשונה מפירש"י), על עדי הסתירה שלה, שהם ראו בקלקולה, שנסתרה עם מי שקינא לה בעלה עליו, ולא היו עדי טומאה, ולכן דווקא מזה יש ללמוד להתרחק גם מדברים המותרים (שהרי אינה אסורה בסתירה מצד עצמה, רק מחמת קינוי הבעל).

ייחוד הוא איסור בפ"ע.
אבל הוא איננו לאו דאורייתא אלא אסור מדרבנן. ועל כן, הרואה סוטה בקלקולה, היינו במה שמתייחדת עם ההוא גברא שקינא לה בעלה עליו, לא ילמד מזה לפרוש מן העבירות החמורות, אלא אדרבה, מדבר הגורם לעבירה.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
HaimL אמר:
נראה לי לפרש בדרך אפשר (ובשונה מפירש"י), על עדי הסתירה שלה, שהם ראו בקלקולה, שנסתרה עם מי שקינא לה בעלה עליו, ולא היו עדי טומאה, ולכן דווקא מזה יש ללמוד להתרחק גם מדברים המותרים (שהרי אינה אסורה בסתירה מצד עצמה, רק מחמת קינוי הבעל).
ובאמת קצת תמוה לי על פירש"י ז"ל, שאם היו אומרים חז"ל כל הרואה סוטה בקלקולה תזיר עצמה מן היין, ה"א לפרש על ניוולה של הסוטה, שלא תגיע גם היא לידי כך.
אבל בגברא, מה אכפ"ל. ואולי בדוחק יש לתרץ שכשם שהמים בודקים אותה כך המים בודקים אותו (אבל גם זה לא כפירש"י ז"ל). ואולי על שאר עבירות, כגון מלקות, דאיכא בהו ונקלה אחיך לעיניך.
 
 

תלמיד חכמים

משתמש רגיל
במחכ"ת, לא הבנתי את הקושיא מעיקרא
אין כאן ציווי למי שרואה סוטה בקלקולה להזיר עצמו מיין
יש כאן עצה טובה למי שרואה סוטה בקלקולה וזה גורם לו זעזוע 'איך לי זה לא יקרה' שיזיר עצמו מן היין וכך לא יבוא לידי כך.

(לדוגמא מי שהיה באסון מירון רח"ל כנראה מחפש עכשיו יותר עצות למצבי דוחק ממי שלא ראה אפילו שהוא כבר ראה ויודע שזה מסוכן..)
 

בר לבב

משתמש רגיל
פותח הנושא
תלמיד חכמים אמר:
במחכ"ת, לא הבנתי את הקושיא מעיקרא
אין כאן ציווי למי שרואה סוטה בקלקולה להזיר עצמו מיין
יש כאן עצה טובה למי שרואה סוטה בקלקולה וזה גורם לו זעזוע 'איך לי זה לא יקרה' שיזיר עצמו מן היין וכך לא יבוא לידי כך.

(לדוגמא מי שהיה באסון מירון רח"ל כנראה מחפש עכשיו יותר עצות למצבי דוחק ממי שלא ראה אפילו שהוא כבר ראה ויודע שזה מסוכן..)
לאחר מחילתי...
א. יש כאן ציווי (לפחות בפשטות)
ב. אינו דומה לדוגמה שהבאת. שמה העונש עונש כללי ובעצם עונש לכל א' וממילא אנו שואלים ממה להיזהר ובמה לחזור בתשובה
כאן העונש הוא עונש פרטי לחוטא שחטא ואדרבא אני לא צריך להתחזק...
 
 

אבוה דשמואל

משתמש רגיל
בר לבב אמר:
תלמיד חכמים אמר:
במחכ"ת, לא הבנתי את הקושיא מעיקרא
אין כאן ציווי למי שרואה סוטה בקלקולה להזיר עצמו מיין
יש כאן עצה טובה למי שרואה סוטה בקלקולה וזה גורם לו זעזוע 'איך לי זה לא יקרה' שיזיר עצמו מן היין וכך לא יבוא לידי כך.

(לדוגמא מי שהיה באסון מירון רח"ל כנראה מחפש עכשיו יותר עצות למצבי דוחק ממי שלא ראה אפילו שהוא כבר ראה ויודע שזה מסוכן..)
לאחר מחילתי...
א. יש כאן ציווי (לפחות בפשטות)
ב. אינו דומה לדוגמה שהבאת. שמה העונש עונש כללי ובעצם עונש לכל א' וממילא אנו שואלים ממה להיזהר ובמה לחזור בתשובה
כאן העונש הוא עונש פרטי לחוטא שחטא ואדרבא אני לא צריך להתחזק...
 

נראה לי שיש כאן ויכוח סמוי מה פירוש "בקלקולה".
לפי הרב בר לבב וחיימל, הכוונה בחטאה.
לפי הרב תלמיד חכמים, הכוונה בבושתה ובניוולה, ואולי גם בעונשה.
 

תלמיד חכמים

משתמש רגיל
בר לבב אמר:
תלמיד חכמים אמר:
במחכ"ת, לא הבנתי את הקושיא מעיקרא
אין כאן ציווי למי שרואה סוטה בקלקולה להזיר עצמו מיין
יש כאן עצה טובה למי שרואה סוטה בקלקולה וזה גורם לו זעזוע 'איך לי זה לא יקרה' שיזיר עצמו מן היין וכך לא יבוא לידי כך.

(לדוגמא מי שהיה באסון מירון רח"ל כנראה מחפש עכשיו יותר עצות למצבי דוחק ממי שלא ראה אפילו שהוא כבר ראה ויודע שזה מסוכן..)
לאחר מחילתי...
א. יש כאן ציווי (לפחות בפשטות)
ב. אינו דומה לדוגמה שהבאת. שמה העונש עונש כללי ובעצם עונש לכל א' וממילא אנו שואלים ממה להיזהר ובמה לחזור בתשובה
כאן העונש הוא עונש פרטי לחוטא שחטא ואדרבא אני לא צריך להתחזק...

א. מניין? 
​​​​​​ בכלל פלא לומר שיש מצבים של חיוב בנזירות שכל עניינה נדיבות.
ב. הבאתי דוג' מהתגובה הטבעית של הגוף ולא מהלקוח הרוחני ולא התכוונתי כלל להיכנס לדיון מי ומה הלקח שצריך להיות מהאסוןאתה יכול לחפש באשכולים אחרים את דעתי בנושא..
 

בר לבב

משתמש רגיל
פותח הנושא
תלמיד חכמים אמר:
א. מניין? 
​​​​​​ בכלל פלא לומר שיש מצבים של חיוב בנזירות שכל עניינה נדיבות.
ב. הבאתי דוג' מהתגובה הטבעית של הגוף ולא מהלקוח הרוחני ולא התכוונתי כלל להיכנס לדיון מי ומה הלקח שצריך להיות מהאסוןאתה יכול לחפש באשכולים אחרים את דעתי בנושא..

א. עכשיו הבנתי שאתה מתכוון ציווי כמו ציצית. אם כך אתה צודק ודאי שזה לא ציווי גמור אלא הנהגה נכונה.
ובכל אופן השאלה נותרה בעינה, מדוע אני צריך להתחזק ולהישמר יותר כשאחר חטא וקיבל על כך עונש, אדרבא אני כבר שמור בכך שאני רואה שלא כדאי לחטוא.

ב. לא חשבתי שאתה מתכוון לדוגמא כנושא אלא כדוגמא...
 

בר לבב

משתמש רגיל
פותח הנושא
אבוה דשמואל אמר:
נראה לי שיש כאן ויכוח סמוי מה פירוש "בקלקולה".
לפי הרב בר לבב וחיימל, הכוונה בחטאה.
לפי הרב תלמיד חכמים, הכוונה בבושתה ובניוולה, ואולי גם בעונשה.
גם לענ"ד יתכן לבאר בקלקולה היינו בניוולה, אלא שזה מקשה את השאלה עוד יותר
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
ב'פרי הארץ' ביאר ע''פ מחז''ל כל שחכמתו מרובה ממעשיו כאילן וכו' והופכתו ע''פ א''כ קודם שראה סוטה עדיין חסר חכמה זאת אך אחר שראה סוטה בקילקולה 'וניוסרו הנשים' וכו' הרי למד מזה חכמה ומוסר לכך צריך להוסיף בעבודת ה' שמעשיו יהיו מרובים מחכמתו
נ.ב. כעת עיינתי שוב בדבריו הקדושים, שמא כוונתו שצריך ע''כ להוסיף שמירה
 

תלמיד חכמים

משתמש רגיל
בר לבב אמר:
תלמיד חכמים אמר:
א. מניין? 
​​​​​​ בכלל פלא לומר שיש מצבים של חיוב בנזירות שכל עניינה נדיבות.
ב. הבאתי דוג' מהתגובה הטבעית של הגוף ולא מהלקוח הרוחני ולא התכוונתי כלל להיכנס לדיון מי ומה הלקח שצריך להיות מהאסוןאתה יכול לחפש באשכולים אחרים את דעתי בנושא..

א. עכשיו הבנתי שאתה מתכוון ציווי כמו ציצית. אם כך אתה צודק ודאי שזה לא ציווי גמור אלא הנהגה נכונה.
ובכל אופן השאלה נותרה בעינה, מדוע אני צריך להתחזק ולהישמר יותר כשאחר חטא וקיבל על כך עונש, אדרבא אני כבר שמור בכך שאני רואה שלא כדאי לחטוא.

ב. לא חשבתי שאתה מתכוון לדוגמא כנושא אלא כדוגמא...
א. ילמדנו רבינו מה ההבדל בין עצה טובה שכתבתי להנהגה נכונה שהתכוון מר.
ב. כיוון שאין נפק"מ לגמ' לא ניכנס לזה
 
 

אבוה דשמואל

משתמש רגיל
בר לבב אמר:
אבוה דשמואל אמר:
נראה לי שיש כאן ויכוח סמוי מה פירוש "בקלקולה".
לפי הרב בר לבב וחיימל, הכוונה בחטאה.
לפי הרב תלמיד חכמים, הכוונה בבושתה ובניוולה, ואולי גם בעונשה.
גם לענ"ד יתכן לבאר בקלקולה היינו בניוולה, אלא שזה מקשה את השאלה עוד יותר

ועל כך כתבתי לעיל. עיי"ש.
 

nls

משתמש ותיק
מחילה מכבוד הרבנים הצדיקים פה, נראה לי שנטיתם לחלוטין מהפשט הפשוט. נכתבו כאן דברים מאוד יפים ומחכימים אבל לענ"ד הם ברובד הדרש בלבד.
הפשט הפשוט הוא כיוון שאדם נזדמן לראות דבר מזעזע כ"כ התורה אומרת לו תעשה משהו עם הזעזוע הזה! אל תישאר אדיש למציאות! לענ"ד זה הדיבור של הקב"ה במעמד הזה. כעין מה שיש דין לקרוע כשרואים אדם מת או ירושלים בחורבנה, הדבר הכי גרוע הוא להישאר אדיש למציאויות רעות בעולם כי זה בסוף הופך את האדם לאכזרי
 

תלמיד חכמים

משתמש רגיל
בר לבב אמר:
ובכל אופן השאלה נותרה בעינה, מדוע אני צריך להתחזק ולהישמר יותר כשאחר חטא וקיבל על כך עונש, אדרבא אני כבר שמור בכך שאני רואה שלא כדאי לחטוא

הרעיון הוא לא שאתה צריך אלא שאתה רוצה​​​ 

כפי שאתה אומר מי​​ שרואה סוטה בקלקולה זה גורם לו רגש חזק של רצון להישמר מהעבירה
וכעת הוא צריך עצה איך יצליח להתגבר על יצרו הרע ולהישמר מהעבירה? 
והעצה של חז"ל היא שיזיר עצמו מן היין כי יין מרגיל לערווה (כמבואר בהרבה מקומות בחז"ל).
 

תלמיד חכמים

משתמש רגיל
אבוה דשמואל אמר:
אני תמיד הבנתי פשט, שהרי הסוטה יושבת בעזרה פרועת ראש, ליבה מגולה, בגדיה קרועים וחבל מצרי תלוי למעלה מדדיה.
אמרו במשנה גם שכל הרוצה לראות בא לראות. (סוטה ז.)
כל כמה שהמחזה מזעזע, הוא מסוגל להרהור עבירה, לא?

הגמ' (בדף ח) שוללת את האפשרות הזאת שאין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות. עיי"ש.
 

תלמיד חכמים

משתמש רגיל
אבוה דשמואל אמר:
נראה לי שיש כאן ויכוח סמוי מה פירוש "בקלקולה".
לפי הרב בר לבב וחיימל, הכוונה בחטאה.
לפי הרב תלמיד חכמים, הכוונה בבושתה ובניוולה, ואולי גם בעונשה.
בקלקולה - בניוולה ובבשתה שמנוולין אותה כדקתני מתני' (לקמן סוטה דף ז:) קושר חבל למעלה מדדיה: (רש"י)
 

איינס

משתמש חדש
פרי הארץ פרשת נשא

מה שאין כן כשירבה המדרש והחכמה לדעת ולא המעשה, יהיה חכמתו מרובה ממעשיו, ולא די שלא יתקן אלא אדרבא והופכתו על פניו כנזכר, וכמאמר כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, ולא דרך כלל נאמר אלא אפי' אם ירבה לדעת תוכחות ומוסר חכמה ודעת, איך להינצל מאותו תאוה ולא ירבה במצות אותו אבר המיוחד לאותו תאוה ג"כ מזיק יותר, והוא מאמר הנזכר לעיל, למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת נזיר, שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. מה שאין כן אם אינו רואה סוטה בקלקולה ואינו חכמה ודעת להווסר כל כך אין צריך להזיר עצמו מן היין. ולכאורה הוא להיפך, אדרבא כי בראותו נווסרו כל הנשים ואין להזיר, והוא דברינו הנ"ל, כ בראייתו הוא נוזר ומבין יותר באמת שלא לעשותו, להשתמש בתאוה זו ומאז צריך שימור יותר ויותר, כי אין לו עדיין מעשה להגן עליו שלא תתהפך הידיעה על פניו.
 
בר לבב אמר:
אמרו חז"ל "למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת נזיר, לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין"
וידוע להקשות שלכאורה אדרבא, מי שלא ראה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין אבל מי שראה לכאורה כבר אינו צריך.
וחשבתי לתרץ, שחידשו חז"ל שבאמת הדבר אינו כך, שלפעמים אדם חושב שהוא כבר הבין שהחטא הוא רע ומזיק ןממילא הוא כבר רחוק מן החטא.
אבל באמת הדבר אינו כך דאפי' חסיד שבחסידים אין ממנים אותו אפוטרופוס לעריות (ירושלמי פ"א כתובות). משום שמציאות החטא הוא קיים בתוך האדם.
ועל דרך האמור בגמ' (שבת קנב.)
אמר רב כהנא: מאי דכתיב כי הוא אמר ויהי - זו אשה.. תנא: אשה חמת מלא צואה, ופיה מלא דם - והכל רצין אחריה. 
ועוד יש בחינה דאדרבא כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו.
וזה מה שבאה התורה ללמדנו בסמיכות נזיר לסוטה, שאל יחשוב האדם שלאחר שרואה סוטה בקילקולה פטור הוא מלעשות הרחקות לחטא.

וכעין זה שמעתי פעם ביאור מעניין במה שאמרו חז"ל לקרא פר' עריות במנחה דיו"כ.
שלכאורה הוא תמוה, ברגעים כ"כ נעלים מזהירים בן אדם מאיסורים כ"כ חמורים?? והיה צריך לכאורה לקרא בפ' קדושים או בפ' מה ה' שואל מעימך..
וביארו בזה שאדרבא, חז"ל באו ללמדנו שאפי' ברגע כ"כ מרומם אדם צריך לשמור את עצמו מאיסורים אלו, ואיננו רחוק מן היצה"ר עד יום המיתה.

אשמח לשמוע דעות חו"ר הפורום בעניין

ביאור מעניין ונחמד מי בעל השמועה?
 

לא ממושמע

משתמש חדש
לכאורה הפשט הוא שכיון שרואה אדם את הסוטה ככה ונכנסת בו התעוררות אומרים לו לגדור את עצמו כעת.
וכן כיון שסוף כך\ל סוף יצר הרע דעריות גדול הוא לפיכך אומרים לו לאדם גדור עצמך
 

בן עמינדב

משתמש ותיק
כמדומני בשם הבעש"ט
שכל חיסרון שאדם רואה בחבירו זה אומר שיש לו שייכות לעניין זה
ומבאר ע"ז הרבי מליובאוויטש שכיוון שלא ברא הקב"ה דבר אחד לבטלה וגם כל מאורע שקורה ליהודי זה לא לבטלה אלא כדי שילמד מזה לקח בעבודת ה' וזה שהראו לו חיסרון על חבירו אינו אלא כדי שימצא את זה בדקות עכ"פ אצלו ויתקנו (ואם יש לו אפשרות לתקן את חבירו וודאי שגם זה הכוונה מלמעלה אך אז לא היה מרגיש זאת כחיסרון מורגש וזה שהוא מרגיש בחסרון הוא כדי שיתקן ענין זה אצלו)
ולכן הרואה סוטה בקלקולה צריך להרחיק עצמו ביתר שאת מהחומריות והתאוות כיוון שזוהי הסיבה שהראו לו את זה מן השמים להראות לו החיסרון שבו שדורש הרחקה יתרה
 

הבוחר בטוב

משתמש רשום
בגמ' שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. צ''ב מ''ט נקט בקלקולה וכמו שפרש''י בניוולה ובבשתה, אטו הרואה סוטה בבי''ד אינו צריך ללמוד מוסר ולהתרחק מיין?
ועוד צ''ב קושיית העולם, אדרבה הרואה סוטה בקלקולה כבר ראה חומר הדבר, ורק מי שלא ראה יש לו לשמור יותר.
במדרש רבה מבואר דאינו חיוב רק גופא דעובדא הכי הוה, כשחזרו האנשים ונשים לביתם אמרו לעצמם מי גרם להם? היין, וממילא פירשו עצמם מן היין. אבל הכא משמע דהוא חיוב / עצה טובה.
רש''י עה''ת כתב (במדבר י''ג ב') פ' שלח ד''ה שלח לך אנשים, למה נסמכה פרשת מרגלים לפ' מרים לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר, ע''כ. הרי לנו דכשאדם רואה מישהו נענש על חטאיו עליו ליקח מוסר לעצמו עכ''פ באותו ענין. ולפי''ז מובן מ''ט נקט בקלקולה, שהרי בנוולה ובבשתה היתה הכל עונשים מדה כנגד מדה כמבואר בגמרא בהמשך הפרק.
ובס' (עבודת ישראל?) עפ''י מאמרם כל שחכמתו מרובה ממעשיו וכו', עיי''ש.
ובדרך דרוש היה נ''ל לבאר עפ''י המבואר לקמן ח: אלא אמר רבא כל הרוצה לראות בה רואה לא שנא גברי ולא שנא נשי ונשים חייבות לראותה שנאמר ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה. וע''ז אומר רבי שכל ''הרואה'' סוטה ''בקלקולה'' וכמש''כ רש''י בניוולה ובבשתה, אע''פ שמותר הדבר, מ''מ כיון התורה לא חייב אותו להסתכל, רק לבו דחפו, ידע ויתן אל לבו שיצרו יוכל להשיאו אח''כ מן ההיתר אל האיסור, והיום אומר לו עשה כך ומחר וכו', ויזיר עצמו מן היין כדי להינצל מזה.
 
חלק עליון תַחתִית