שנאת חנם קמצא ובר קמצא

בן יקר

משתמש חדש
במעשה של קמצא ובר קמצא [גיטין נה,ב] כתב במהרש"א (שם): "סיפר בזה שתחילת החורבן היה על דרך שנאת חנם כמ"ש בפ"ק דיומא במקדש שני שהיו עוסקין בתורה מפני מה חרב מפני שהיה בהם שנאת חנם". וצ"ע דילמא היה שונא לו מן הדין ע"ד שאמרו [פסחים קיג, ב] הרואה דבר ערוה בחבירו יחידי אע"פ שאינו רשאי להעיד מותר לשנאתו. וכיו"ב, וא"כ לא על חנם שנאו ?
 

יכילנא למימר

משתמש רגיל
עיין בעמק דבר בפתיחה לספר בראשית שבאמת שנאתם היתה לשם שמים, אלא שלא על פי דרך הישר, וכשאדם עבר עבירה קטנה כבר דנו אותו לאפיקורס וצדוקי, ועל זה גופא היתה התביעה, נגדם. [עיי"ש שביאר לפי"ז את מש"כ הצור תמים פעלו וכו' צדיק וישר הוא, ע"פ הנ"ל].
עיין כאן https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=185&t=12494 שהרחיבו הרבה בדברי העמק דבר.
 

בן יקר

משתמש חדש
פותח הנושא
כך כתב בהעמק דבר שם: "חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס" וכו'.
אני שאלתי אולי מדובר  בראה שעשה דבר עבירה ואז מן הדין מותר לשנאותו, ומה הועלתי לי בדברי העמ"ד המדבר על ענייני השקפה?
 

יכילנא למימר

משתמש רגיל
בן יקר אמר:
כך כתב בהעמק דבר שם: "חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס" וכו'.
אני שאלתי אולי מדובר  בראה שעשה דבר עבירה ואז מן הדין מותר לשנאותו, ומה הועלתי לי בדברי העמ"ד המדבר על ענייני השקפה?
לא כל כך הבנתי את דבריך.
העמק דבר אומר שזה מה שהיה שם, ששנאו לשם שמים אבל לא על פי דין.
מנין לו? אינני יודע. אבל זה מה שהוא כותב.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
בן יקר אמר:
במעשה של קמצא ובר קמצא [גיטין נה,ב] כתב במהרש"א (שם): "סיפר בזה שתחילת החורבן היה על דרך שנאת חנם כמ"ש בפ"ק דיומא במקדש שני שהיו עוסקין בתורה מפני מה חרב מפני שהיה בהם שנאת חנם". וצ"ע דילמא היה שונא לו מן הדין ע"ד שאמרו [פסחים קיג, ב] הרואה דבר ערוה בחבירו יחידי אע"פ שאינו רשאי להעיד מותר לשנאתו. וכיו"ב, וא"כ לא על חנם שנאו ?

חתם סופר גיטין נה:
מאי דכתיב אשרי אדם וכו'. שמעתי מפי הרב הגדול מו"ה יעקב וירמיז זצ"ל שהיה רב"ד ורב בביהמ"ד הגדול שבק"ק פפד"מ, אהא דאמר ר' יוחנן בשבת לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דיניהם על דין תורה ובפ"ק דיומא אמר ר' יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שנאת חנם אע"ג די"ל הא בבית ראשון והא בבית שני, מ"מ נ"ל עפ"י דברי ר' יוחנן דהכא דהכל אמת, דהא באמת צריך להבין מ"ט שתקו חכמי ישראל ולא מיחו שלא לבייש את בר קמצא, וי"ל בפסחים קי"ג ע"ב אמרי' הרואה דבר ערוה בחברו אסור להעיד עליו יחידי אבל מצוה לשנאתו והעלו שם תוס' מכל מקום לא יראה לפניו שנאה בפרהסיא משום כמים הפנים אל פנים ע"ש ונראה להרב הנ"ל דזהו בכלל לפנים משורת הדין, והנה בשעת כשלונם של ישראל נכשלו ההדיוטים בשנאת חנם, וחכמי ישראל נכשלו בהעמדת דיניהם על דין תורה, וע"כ זה היה לו שנאת חנם על בר קמצא אך חכמי ישראל דנו לזכות מסתמא ראה בו דבר ערוה שמצוה לשנאותו ואסור לו לגלות לנו ע"כ שתקו ולא מיחו, אמנם אי לאו דהעמידו דיניהם על דין תורה היו מוחין מטעם לפנים משורת הדין שלא להראות שנאה בפרהסיא אלא שהעמידו דיניהם על דין תורה ואתי שפיר ושפתים יושק:
 

משיב דבר

משתמש ותיק
בן יקר אמר:
וצ"ע דילמא היה שונא לו מן הדין 
על מי השאלה?
הרי בגמ' משמע שיש בזה משו' שנאת חינם וסימן שאינך צודק. מה שייך לשאול דילמא?!
 
 
חלק עליון תַחתִית