איך עשו גורל הוגן לברור את הבכורים ואת הזקנים

אבוה דשמואל

משתמש רגיל
בפרשת במדבר ובפרשת בהעלותך חוזר על עצמו בווריאציה שונה, מצב דומה.
בפרשת במדבר פדו 22,000 לווים את 22,000 הבכורים שהיו נגדם. 273 בכורים יתרים נאלצו לשלם חמישה שקלים לגולגולת לכהנים.
אמרו חז"ל במס' סנהדרין יז., והביאם רש"י:
אמר (-משה): כיצד אעשה? בכור שאומר לו תן חמשת שקלים, יאמר לי אני מפדויי הלוויים. מה עשה, הביא שנים ועשרים אלף פתקין, וכתב עליהם 'בן לוי', ומאתיים ושבעים ושלושה פתקין כתב עליהם 'חמשת שקלים'. בללן ונתנן בקלפי, אמר להם: בואו וטלו פתקיהם לפי הגורל.
וכך הביא בפרשת בהעלותך את הגמ' לגבי השבעים איש שיתנבאו, שבחלוקה לשבטים אם יביא כל שבט שישה אנשים יהיו 72, והקב"ה ציווה 70. עשו איפוא גורל לדעת מי הם השניים אשר בהם לא חפץ ה'.
ובשני הגורלות שאלו המפרשים את קושיית רבי נחמיה במד"ר ובסנהדרין ירושלמי: הרי המוציא את פתקו ראשון מהקלפי, נהנה מקלפי שבה יותר מ- 98% הם פתקים "טובים" דהיינו בן-לוי, או זקן. ואילו ככל שמתאחרים, ובפרט עשרות האחרונים יכולים לטעון: שמא אין כבר פתקים טובים. אולי כל הפתקים הם רעים. וגם אם אין הסתברות שהלכו כל הפתקים הטובים כולם, ודאי שחל איזון מסוים, וכעת יש אולי 60-40 לטובת הטובים, אבל ודאי לא כמו הפתקים הראשונים.
על כן סבור רבי נחמיה שמשה רבנו הטיל לקלפי פתקים "טובים" כמנין כולם, דהיינו 22,273 בן-לוי, ו-273 פתקי חמשת שקלים. כעת אין חשש שהסתלקו כל הפתקים הטובים, כי בכל שלב יש מספיק לכולם. אמנם יש לטעון כאמור שההסתברות השתנתה, והאריכו על כך המפרשים.
הגדיל לעשות הט"ז בספרו 'דברי-דוד' על התורה, כשטען שהכלל של "כל קבוע כמחצה על מחצה" תקף גם כאן, וברגע שברור לפי שיטת רבי נחמיה שיש פתקים טובים, לא אכפת לנו היחס, בגלל קבוע. לענ"ד זה פלא, כי ברור שכל הטענה היא להשקיט טענותיהם, וקשה לי להאמין שאדם סביר יסכים לשלם על השתתפות בהגרלה שבה לכל משתתף אחר יהיו 250 פתקים עם שמו, ולו עצמו רק פתק אחד. "קבוע" לא ממש ישכנע אותו...
נקודה נוספת: בשיטת רבי נחמיה אנו מסתכנים שלכולם יעלו פתקים טובים. ועל כך תירצו מפרשים רבים: מעשה ניסים. היה כאן נס שעלו 273 חמשת שקלים, ושהם לא עלו בסוף כך שיוכלו לטעון "אילו העלינו ראשונים", אלא עלו לסירוגין מההתחלה.
לשיטה זו קשה לי: אם כן מה צריך כ"כ הרבה פתקים? יכתבו פתק לבן-לוי ופתק לחמשת שקלים, יעלו כל אחד בתורו ויחזיר פתקו, ומעשה ניסים יעשה שלא יותר מ-22,000 יעלו לבן-לוי?!
ואמנם במעשה הזקנים, שאלו המפרשים למה עשו גורל בין הזקנים. יעשו גורל בין השבטים, עם 12 פתקים, על 10 יכתבו ששה זקנים, על שניים חמישה, ויעלו נשיאי השבטים. ותירצו שרצו שכל זקן יתקדש על ידי פתק נפרד, אי נמי שהיה מעמד וסדר פנימי בתוכם, זקן א' זקן ב'. ואם כן לא די היה בשני פתקים כפי שהצענו. אבל בבן לוי, מה רע בכך?
(הערת שוליים למי שהגיע עד לכאן. שאלה נוספת: מהי הצעת המפרשים במעשה הזקנים לגורל בין השבטים. הרי כלל לא ברור שיהיו עשרה שבטים עם שישה ושניים עם חמישה, שכן שמא רצון ה' הוא באחד עשר עם שישה ושבט אחד עם ארבעה?!)
 
חלק עליון תַחתִית