גדר עבודת הכהונה והלוויה, וגדר שירה

דברי יושר

משתמש ותיק
התעורר לי ספק בגדר עבודת הלווים בשיר על הקרבן.

דלכאורה גדר השיר הוא כעין נסכים, שמבואר בגמ' שעניינם הוא שתייה הבאה עם האכילה, 
ולכאו' כעין זה הוא גם עניין השירה, כמו שאמרו על דוד המלך ע"ה שריווה לקב"ה בשירות ותשבחות, ונמצא שהשירה היא ממש חלק מהקרבת הקרבנות.

אמנם, לכאו' יש סתירה לזה, שהרי הלווים שרו כשהם עומדים על מדרגות העזרה, ופניהם לעזרת ישראל,
ומשמע שהשירה היא כלפי ישראל, וכעין שירת הלווים בשעת אמירת ההלל בהקרבת הפסח, וא"כ אין השירה כלפי הקרבת הקרבן, ואינה חלק מעצם העבודה.

והתעוררתי לזה, מתוך דברים שחשבתי בגדר החילוק שבין כהן ללוי.
שהנה, כל שבט לוי עניינם שהם מופרשים מעם ישראל הרגיל, ושייכים לקנאות ותביעת האמת והצדק.
דבר זה התחיל כבר כששמעון ולוי בשונה מכל השבטים, בחרו לקנא את קנאת הצדק של דינה בשכם, ואז יעקב הפרישם מכלל זרעו, ולא הסכים שייקרא שמו עליהם.
ובהמשך, כשהיו ישראל במדבר, הלווים השתמשו בכוח זה לטובה, והם היו היחידים שלא חטאו כמו כל ישראל, ולא עוד, אלא שקיימו בעצמם "את אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע", והרגו את אחיהם.
ואז בחר בהם הקב"ה לייצג את שמו בתוך עמו, והחליט לא לתת להם נחלה בתוך בנ"י, כי ה' הוא נחלתם (ועל זה אמרו כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני).

ולכן, הלווים הם הנושאים את המשכן, בונים אותו ומפרקים אותו, וגם שומרים שלא ייכנסו אליו זרים, כי הם מייצגים את מציאות הקב"ה בארץ, בתוך בנ"י, ואת ההבדלה שלו מבני האדם הרגילים שיש להם נחלה בארץ.

אבל, עדיין אין הלווים רשאים לעבוד עבודה, כי לזה זכה רק אהרן הכהן.
וכידוע מחז"ל, ייחודו של אהרן הוא בכך שהיה אוהב שלום ורודף שלום, הולך לזה ואומר לו כמה השני חפץ לראותו וכן להיפך וכו'. וכן סודו הגדול שרק הוא קיבל ממלאך המוות, ואפי' משה לא ידעו, הוא כיצד להקטיר קטורת ולפייס את הכעס של הקב"ה על עם ישראל.
הרי שעבודת ביהמ"ק תלויה בכוח עשיית השלום, וחיבור בין שני הצדדים של המתרס.
ונראה שזאת משום שהעבודה עניינה לחבר בין הקב"ה לעם ישראל, שהולך לישראל, ואומר להם אם חטאו וצריכים כפרה, וחוזר והולך לקב"ה ומביא לו את הקרבן, ומבקש ממנו שיתפייס להם.
והיינו, שהכהן עניינו שאין מייצג רק את תביעת הקב"ה, אלא גם את הצד של ישראל, שרוצים לעמוד בתביעה זו, ולהתקשר לקב"ה.
ואכן, כשפנחס שכבר היה לוי, זכה לכהונה, התורה קוראת לכך שקיבל את ברית השלום.
והמעיין שם בפסוקים, יראה שהטעם שזכה פנחס לכך, אינו בגלל שידע לקנא, כי את זה כל לוי יודע לעשות, ואינו שייך דווקא לכהונה, אלא בגלל שידע כיצד לקנא את הקנאה בפועל, ולהסירה מעל בנ"י, וכך הוא הציל את בנ"י (ולא כיליתי את בנ"י בקנאתי, לכן הנני וכו').

אלא, שזה הסתדר לי טוב עם כל עבודות הלווים, חוץ מעבודת השיר, שלכאורה עניינה הוא נתינה מעם ישראל לקב"ה, ולכאורה היא צריכה להיות עבודת הכהנים.
ולכן אשמח אם מישהו יוכל לתת לי מקורות או הסברים מתקבלים בעניין, וליישב לי את השאלה.
 

שפת הים

משתמש ותיק
מצד שני יש היבט על שבט לוי כמתלווה ומסייע.
בקריאת שמו - הפעם ילווה אלי אישי, לשון ליווי [גם לווי - טפל].
תמיד נתפס לי שבט לוי כמסייעים לכהנים בעבודתם
נושאי הארון יתכן שאי"ז שייך בדוקא אליהם ולא היה יכול להתקיים בכהנים
אלא שהכהנים עבדו בכלים בפועל והלווים סייעו להם בסחיבה.
וכמו"כ י"ל בשיר שאינם עומדים בתפקיד זה אלא כעוזרים ונטפלים לכהנים.
 

שפת הים

משתמש ותיק
כעת אני רואה שזה פסוקים מפורשים פ' במדבר פ"ג מפס' ה' עד פס' י'. [ויעויין גם ברש"י].
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
מ.ה. אמר:
התעורר לי ספק בגדר עבודת הלווים בשיר על הקרבן.

דלכאורה גדר השיר הוא כעין נסכים, שמבואר בגמ' שעניינם הוא שתייה הבאה עם האכילה, 
ולכאו' כעין זה הוא גם עניין השירה, כמו שאמרו על דוד המלך ע"ה שריווה לקב"ה בשירות ותשבחות, ונמצא שהשירה היא ממש חלק מהקרבת הקרבנות.

אמנם, לכאו' יש סתירה לזה, שהרי הלווים שרו כשהם עומדים על מדרגות העזרה, ופניהם לעזרת ישראל,
ומשמע שהשירה היא כלפי ישראל, וכעין שירת הלווים בשעת אמירת ההלל בהקרבת הפסח, וא"כ אין השירה כלפי הקרבת הקרבן, ואינה חלק מעצם העבודה.
טעות גדולה.
בשמחת בית השואבה על מדרגות העזרה, אבל בקרבנות אצל המזבח, כדכתב רש''י בסוכה נא: ד''ה שעליהן, וכ''כ הרא''ש במדות.
 
 

דברי יושר

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
מ.ה. אמר:
הלווים שרו כשהם עומדים על מדרגות העזרה, ופניהם לעזרת ישראל,
טעות גדולה.
בשמחת בית השואבה על מדרגות העזרה, אבל בקרבנות אצל המזבח, כדכתב רש''י בסוכה נא: ד''ה שעליהן, וכ''כ הרא''ש במדות.
טעות בינונית.
בשמחת בית השואבה, הלווים עמדו על המדרגות שבין עזרת ישראל לעזרת נשים, ופניהם לעזרת הנשים ששם הייתה השמחה,
ובקרבנות, הלווים עמדו בין עזרת כהנים לעזרת ישראל.
 

דברי יושר

משתמש ותיק
פותח הנושא
לבי במערב אמר:
לעיקר האשכול - ראה תניא פ"נ.
ראיתי שכתב שם שהלווים כנגד השלהבת, שהיא האש האלוקית שבנפש,
ולכן הם משוררים, שעניין השירה הוא כלות הנפש,
ואילו הכהנים, רמז שהם כנגד הפתילה והעצים שנכספים אל האש הנאחזת בהם.

ובזה אכן יתבאר משה"ק לעיל,
שתפקיד הכהנים הוא לתת את העצים והקרבנות, שזוהי פעולת החיבור בין עם ישראל והעוה"ז לקב"ה,
ואילו הלויים נותנים ומבטלים את עצמותם לקב"ה, שזהו התגלות של הקב"ה עצמו כביכול, ולא של חיבור לעם ישראל כולו.

אמנם, לא הבנתי מדוע כתב שם שהכהנים הם ממידת חסד, ואילו הלווים הם מגבורות עליונות,
שהרי מידת משה היא נצח ומידת אהרן היא הוד.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
כללות הכהנים והלוים מתחלקים לחסד וגבורה כנ"ל.
בזה גופא - מצד ההתכללות שבקדושה - אפשר שיהיו בחינות פרטיות, כל חד וחד לפום שיעורא דילי'.
 
זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת נשא דף קכא עמוד ב
מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה כל הבא לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא באהל מועד, פקודא דא להיות הלוים משוררים במקדש ואף על גב דאוקימנא לעילא הכא צריך לחדש מלין דהא כהן איהו מקריב קרבנא ואיהו מיכאל, לוי איהו גבריאל, איהו צריך לנגנא, ורזא דמלה (תהלים מב) יומם יצוה יי' חסדו דא חסד כהנא רבא, דמיכאל איהו כהן הדיוט לגבי מאריה ועם כל דא דהדיוט איהו אצל מאריה, מלך דחיות הקדש איהו וברכת הדיוט אל תהי קלה בעיניך והאי איהו יומם יצוה יי' חסדו, ובלילה שירה עמי דא גבורה, שירה (דברים לג) בכור שורו הדר לו (יחזקאל א) ופני שור מהשמאל, וגבריאל שלוחיה וצריך לשורר ולנגן בחדוה בחמרא דאורייתא
 

ובכן

משתמש ותיק
מ.ה. אמר:
אמנם, לא הבנתי מדוע כתב שם שהכהנים הם ממידת חסד, ואילו הלווים הם מגבורות עליונות,
שהרי מידת משה היא נצח ומידת אהרן היא הוד.
והנה אנו מוצאים קושיא א' בדברי רז"ל כי פעם א' מצינו בדבריהם שמשה בנצח ואהרן הוא בהוד, וכמו שסידר בעל ההושענות של יום הושענא רבא, והרי אנו רואים שמשה הוא לוי שהוא בשמאל שהוא קו ההוד, ואהרן הוא כהן בימין שהוא קו הנצח. אבל ספק זה יתבאר כנ"ל... וז"ס מ"ש בזוהר פרשת וארא (כ"ו ב') על פסוק הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן לומר ששניהם שקולים לאכללא אשא במיא ומיא באשא והבן זה. (אוצרות חיים שער הארות זו"ן).
 
באמת צריך לדעת אם משה הוא 'לוי',
עבודות הלויה היו לבני גרשון קהת ומררי, ומשה לא עבד באחת מהן,
ואם כבר - משה כהן גדול היה (זבחים קא), והפסוק אומר 'וּמֹשֶׁ֖ה אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים בָּנָ֕יו יִקָּרְא֖וּ עַל־שֵׁ֥בֶט הַלֵּוִֽי', ולא הוא עצמו

(ולנידון דידן, אולי יש משמעות כלשהי ל'אהרן אחיך הלוי', אמנם במדרש שם כ' שחרון אף זה עשה רושם וכו', וצ"ת)
 

דברי יושר

משתמש ותיק
פותח הנושא
לבי במערב אמר:
כללות הכהנים והלוים מתחלקים לחסד וגבורה כנ"ל.
בזה גופא - מצד ההתכללות שבקדושה - אפשר שיהיו בחינות פרטיות, כל חד וחד לפום שיעורא דילי'.
לגבי מרע"ה, שפיר אפשר להבין כמו שאמרו הרבנים כאן,
שהוא אינו שייך למידת נצח בגלל היותו לוי, אלא בגלל השבי שהוא לקח במרום, שהוריד לנו חמדה יקרה,
ואולי באמת אף לא היה לו תפקיד של לוי, כמו שכתב הרב @יושב בשבת תחכמוני.

(ומעניין לציין, שמרע"ה הוא היחיד בתורה שמתנצח עם הקב"ה פעמים רבות. הוא מתחנן מאות פעמים רצוף עד שהקב"ה צריך לבקש ממנו להרפות שאל"כ הוא כביכול יהיה "חייב" להיענות לו, וגם טוען טענות כגון למה יאמרו הגויים, ואפי' "מאיים" כביכול ואם אין מחני נא מספרך וכהנה רבות, ומצינו גם פעמים שהקב"ה הודה לטענותיו. מה שלא מצינו בצדיקים שלפניו, שלכל היותר ביקשו רחמים בעדינות כמו אברהם בסדום. וכל זה לכאורה משום שהתורה נמצאת בידיו בשבי, והקב"ה כביכול מחויב להנהיג את העולם ע"פ ראייתו של מרע"ה, שאל"כ כבר אין כאן תורת משה, ויש למחות את שמו מן הסיפור. וכל זאת, למרות, וכנראה אף בגלל, שהוא היה עניו יותר מכל אדם)

אלא שלגבי אהרן הכהן, עדיין לא זכיתי להבין,
משום שלכאורה כל תפקידו ומהותו היא להיות כהן,
ואם כן, אם הכהונה היא מסיטרא דימינא, כיצד הוא משתייך למידת הוד?

ואולי יש לו תפקיד נוסף  בנבואת משה, כמש"כ ואהרן אחיך יהיה נביאך,
אלא שצ"ע מהו תפקיד זה, והיכן אנחנו מוצאים את אהרן משמש בו באופן משמעותי, מלבד עבודת הכהונה.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
מה אינו מובן במש"כ? כללות בחינתו הו"ע החסד, אך בזה גופא - באופן פרטי - ענינו הוא הוד שבחסד.
 

דברי יושר

משתמש ותיק
פותח הנושא
לבי במערב אמר:
מה אינו מובן במש"כ? כללות בחינתו הו"ע החסד, אך בזה גופא - באופן פרטי - ענינו הוא הוד שבחסד.
אהרן הכהן אינו שייך למידת ההוד באופן פרטי,
הוא המגלם מידה זו במהלך של עם ישראל כולו,
וממנו נמשך למהלך של עם ישראל כולו מידת ההוד.
לכן, אני מחפש למצוא איזה תפקיד היה לו בכללות עם ישראל, שבו הוא מייצג את מידת ההוד,
ולא שזה היה איזה עניין פרטי שלא תופס מקום במהלך מסירת התורה.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
עדיין איני רואה כאן שום קושי.

ענינו ככהן הוא בבחי' החסד, וענינו כ'אהרן' הוא מדת ההוד.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
שושבינא דמטרוניתא, למשל.
פשוט שסוכ"ס גם ענין זה שייך הוא - במדה מסוימת - לבחי' הכהונה, ומשו"ה תרווייהו איתנהו בי' דוקא, אך אי"ז חלק הכלול ממש בענין כהונתו.

מחילתו אבקש על איחור המענה.
 

דברי יושר

משתמש ותיק
פותח הנושא
לבי במערב אמר:
שושבינא דמטרוניתא, למשל.
פשוט שסוכ"ס גם ענין זה שייך הוא - במדה מסוימת - לבחי' הכהונה, ומשו"ה תרווייהו איתנהו בי' דוקא, אך אי"ז חלק הכלול ממש בענין כהונתו.

מחילתו אבקש על איחור המענה.
אכן, לפי מה שאני כתבתי בראש האשכול, נמצא ששושבינא דמלכא הוא מתפקידי שבט הלוי שאינו כהן,
וכל עניין הכהונה הוא להיות בנוסף לזה גם שושבינא דמטרוניתא, וזו מהותו של אהרן שהיה הולך לזה ומקרבו אצל השני, וחוזר אצל השני ומקרבו אצל הראשון, וכן הוא עושה בעבודת כהונתו, שהולך אצל הישראל ונוטל ממנו הקרבן לה', וחוזר אצל הקב"ה ומתוודה לפניו על עברות עם ישראל.
וא"כ הדק"ל, כיצד אותה המידה נדרשת לשני פנים.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
שושבינא דמטרוניתא - בכללות - ענינו העלאה, קו הגבורות.
אין קושיא במה שנכלל באותה המדה, שהרי הו"ע 'הוד שבחסד' (וכנ"ל).
 
חלק עליון תַחתִית