פרשת במדבר - עיגול המספרים

אבי חי

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
כמדומה שבפרשת יתרו לגבי שרי עשרות, ואולי בפרשת במדבר. אם אתפנה, אבדוק.
אבי חי אמר:
קדמא ואזלא אמר:
האם תוכל לציין היכן המש"ח לענין מנין בני ישראל?
במאמר שציינת לעיל.
ואי"ז לשיטתו ממש, שבכ"מ מסביר טעם אחר, מ"מ הכיוון דומה.
בעל המשך חכמה בפרק ג' פסוק טז' התייחס לשאלה זו ואלה הם דבריו:
 
יתכן, דכתיב במספר ישראל מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא בישראל תפקדו אותם לצבאותם (לעיל א, ג) דלא נמנו רק עשיריות לא אחדים, לכן בכל המספר לא נזכר אחדים, והוא כי כל ראש מבני ישראל נתן מספר אנשיו, והיו שרי עשרות, ומכל מספר הקטן עשו מספר הכולל, ופחות מעשרה לא היה ראש עליהן בלבד לכן כתיב לצבאותם, שאין מחנה פחותה מעשרה.
 

שפרינגר

משתמש ותיק
קדמא ואזלא אמר:
ולכאו' תמוה, איך יצא בדיוק כך שהמלקוח שהצליחו לבזוז הכל היה במספרים עגולים?

אך כאן לא ניתן לבוא ולומר, שהתורה עיגלה את המספרים בקירוב, שהרי מבו' מיד שם שחילקו את המחצית ל500, ונתנו לאלעזר חלק אחד מ500, ומפורט שם שמן הצאן יצא חשבון המכס לד' 675, מן הבקר 72, חמורים 61, נפש אדם 32. הנה כאן הרי במספרים הבלתי עגולים אין חולק שהם בדוקא כך, וממילא מוכרח שגם המספרים העגולים של כלל המלקוח (שהם כפול 500) הם בדוקא, כי כך היה מעשה, ול"ש לו' שהתורה עיגלה בזה.

וחוזרת א"כ התמיהה, איך יצא בדיוק כך שבזזו מלקוח במספרים עגולים דוקא, ועכ"ר כי מסיבה כל שהיא כך אסתייעא מילתא משמיא

ראה לקוטי שיחות חי"ג ע' 110 ואילך
https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15826&st=&pgnum=119

המקים אמר:
איך מבינים שתמיד במניני השבטים המספר הוא מספר עגול?

ראה שם הערה 13
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
שפרינגר אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
ולכאו' תמוה, איך יצא בדיוק כך שהמלקוח שהצליחו לבזוז הכל היה במספרים עגולים?

אך כאן לא ניתן לבוא ולומר, שהתורה עיגלה את המספרים בקירוב, שהרי מבו' מיד שם שחילקו את המחצית ל500, ונתנו לאלעזר חלק אחד מ500, ומפורט שם שמן הצאן יצא חשבון המכס לד' 675, מן הבקר 72, חמורים 61, נפש אדם 32. הנה כאן הרי במספרים הבלתי עגולים אין חולק שהם בדוקא כך, וממילא מוכרח שגם המספרים העגולים של כלל המלקוח (שהם כפול 500) הם בדוקא, כי כך היה מעשה, ול"ש לו' שהתורה עיגלה בזה.

וחוזרת א"כ התמיהה, איך יצא בדיוק כך שבזזו מלקוח במספרים עגולים דוקא, ועכ"ר כי מסיבה כל שהיא כך אסתייעא מילתא משמיא

ראה לקוטי שיחות חי"ג ע' 110 ואילך
https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15826&st=&pgnum=119
המקים אמר:
איך מבינים שתמיד במניני השבטים המספר הוא מספר עגול?

ראה שם הערה 13
ציטטת בשמי. ואני קורא ומשתומם. לא זוכר שכתבתי על זה. ואני לא רגיל לכתוב בסגנון הזה. חיפשתי. וגם באשכול לא יופיע.

בקיצור. לא ממני יצאו הדברים. כנראה טעות סופר...
 
 

שפרינגר

משתמש ותיק
אכן, הדברים נכתבו ע"י קדמא ואזלא כאן https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=68315#p169553
ואיני יודע כיצד ועל שום מה אירעה תקלה זו בשם הכותב
ועמו הסליחה
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
ציטטת בשמי. ואני קורא ומשתומם. לא זוכר שכתבתי על זה. ואני לא רגיל לכתוב בסגנון הזה. חיפשתי. וגם באשכול לא יופיע.
שפרינגר אמר:
אכן, הדברים נכתבו ע"י קדמא ואזלא כאן viewtopic.php?p=68315#p169553
ואיני יודע כיצד ועל שום מה אירעה תקלה זו בשם הכותב
ועמו הסליחה
כבר נכתב כמה פעמים, שהרוצה לצטט ציטוט של א' המגיבים, הוא חייב להעתיק את זה מהמקום המקורי שכתבו כותב זה, כיון שאם הוא מעתיקו מתוך המשך הדברים, איפה שדברים אלו מצוטטים בתוך תגובה של מגיב אחר, הם יוצגו כדברי זה שמתוך תגובתו הועתקו, ולא כדברי הכותב הראשון שאמרו באמת.
וכנראה שזה מה שקרה גם במקרה זה.
 

עמק יזרעאל

משתמש ותיק
בפרשות האחרונות יש את ספירת עם ישראל והמספרים מפליאים תמיד זה עגול במאות והעניין צ"ת וראיתי היכן שהוא לא זוכר איפה שהגרח''ק אמר בשם אביו הסטייפלער שהתורה לא כתבה את המספרים המדויקין [והדבר בעיני תמוה ולכאו' זה מקום גדול לפשטנות בתורה] ואילו ר''ח בעצמו נקט שאם ככה כתוב אז זה מה שהיה ולכאו' כך יותר מסתבר אשמח להארות והבהרות בעניין 
 

במבי

משתמש ותיק
עצם העובדה שפעם בני לוי הם 22,000 ופעם 22,273 מראה שהתורה במספר 22,000 עיגלה.
 

אבי חי

משתמש ותיק
במבי אמר:
עצם העובדה שפעם בני לוי הם 22,000 ופעם 22,273 מראה שהתורה במספר 22,000 עיגלה.
כלפי לייא?

אפיך ותני:
אבי חי אמר:
מחשבון רע"ג הבכורות העודפים על הלוויים
נראה שמספר הלויים כ"ב אלף הוא מדוייק.

(כדאי להמשיך הדיון שם. @מנהל ב' @מנהל א' שליט"א, לתשומת לבכם)
 

כיסופים

משתמש חדש
במבי אמר:
עצם העובדה שפעם בני לוי הם 22,000 ופעם 22,273 מראה שהתורה במספר 22,000 עיגלה.
תמהני עליך דאשתמיטתיה גמ' ערוכה בבכורות ה' ב' ששאל קונטריקוס את ר"י שאלה זו. דו"ק ושתכח
 

נבשר

משתמש ותיק
במבי אמר:
עצם העובדה שפעם בני לוי הם 22,000 ופעם 22,273 מראה שהתורה במספר 22,000 עיגלה.
רש"י על אתר כתב שנחסרו 300 שהם היו בכורים,
ובכלל לפי החשבון שיש 300 בכורים לויים, א"כ יש 300 אימהות, ויוצא ש 300 אימהות ילדו 22300, היינו 74 ילדים כל אחת ילדה! ועוד קצת.
 

מ אלישע

משתמש ותיק
קושיה להיפך.
מה היה תפקידו של בן לוי שלא נשאר לו מה לעשות?

הגר"י אדלשטין זצ"ל הסביר (ע"פ גאון יעקב) שנולדו בדיוק לפי הצורך. ולכן נולדו לפי עיגול.

(אולי להעיר גם כשהגיעו הלויים בני שלושים לגיל חמישים, כבר ישבו בקדש עשרים שנה.)
 

אבי חי

משתמש ותיק
מ אלישע אמר:
קושיה להיפך.
מה היה תפקידו של בן לוי שלא נשאר לו מה לעשות?

הגר"י אדלשטין זצ"ל הסביר (ע"פ גאון יעקב) שנולדו בדיוק לפי הצורך. ולכן נולדו לפי עיגול.

(אולי להעיר גם כשהגיעו הלויים בני שלושים לגיל חמישים, כבר ישבו בקדש עשרים שנה.)
לא הבנתי (לא את הקושיה לא את ההסבר ולא את ההערה)
אשמח אם יוכל מר לפרש דבריו
 
 

מ אלישע

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
מ אלישע אמר:
קושיה להיפך.
מה היה תפקידו של בן לוי שלא נשאר לו מה לעשות?
לא הבנתי (לא את הקושיה לא את ההסבר ולא את ההערה)
אשמח אם יוכל מר לפרש דבריו
אם לשאת את הקרשים ומשא בני מררי היה מספיק 2600 לויים. מה עשו הנותרים בשעת המסעות?
ולכן צ"ל שמספר הלויים היה מכוון כנגד המשא שעליהם לשאת.

ההערה הנ"ל
לאחר עשרים שנה יש דור חדש של לויים. מבן שלשים עד חמישים.
לומר שכל הדור השני מכוון במניינו כנגד הדור הראשון דחוק.
אומנם לאחר עשרים שנה ישבו בקדש 19 שנה ולא נשאו כלל בזמן זה את המשכן.
(ומ"מ קשה על זה מש"כ בתחילת דברי, שעד שישבו בקדש. היו לויים נוספים בשנים הבאות שלא נשאו.
וגם קשה איך למדו לפרק ולשאת את המשכן כשישבו בקדש)

 
 

במבי

משתמש ותיק
עמק יזרעאל אמר:
בפרשות האחרונות יש את ספירת עם ישראל והמספרים מפליאים תמיד זה עגול במאות והעניין צ"ת וראיתי היכן שהוא לא זוכר איפה שהגרח''ק אמר בשם אביו הסטייפלער שהתורה לא כתבה את המספרים המדויקין [והדבר בעיני תמוה ולכאו' זה מקום גדול לפשטנות בתורה] ואילו ר''ח בעצמו נקט שאם ככה כתוב אז זה מה שהיה ולכאו' כך יותר מסתבר אשמח להארות והבהרות בעניין 


אחזור שוב, כפי שכתבתי מספר פעמים במקום קדוש זה, רואים כסדר שדרך התורה לעגל מספרים
 
במבי אמר:
אנחנו בני אדם ולא רובוטים

בריש סוכה כתוב שהיקף העיגול שקוטרו אמה הוא ג' אמות, וכבר מעירים שמבחינה מתימטית היקף העיגול הוא 3.14 ואינו 3 וא"כ מדוע התורה מלמדת אותנו מים של שלמה שקוטר 10 מקיף אותו 30?
אך מבחינה מתימטית גם 3.14 אינו מדויק שהרי אין סוף למספר ה"פאי". (.....3.1415926535897932)
וא"כ התורה אומרת לנו שהיקף העיגול הוא 3 שזהו מספר עגול ונכון ומבחינה אנושית נח להשתמש איתו, וכן דרך האדם לעגל (עיינו תפארת ישראל ריש ערכין) שהרי אנו לא רובוטים.


(אמנם כל מקרה ונידון גשמי וגם הלכתי לגופו, שהרי יש מקרים שכן מדייקים, לדוג' ששואלים אותי לגבהו של פלוני ובמקום 1.80 אני אומר 2.00 מטר זה לא מקובל, ושמשהו קורא לי ואני עונה לו "דקה" אני לא מתכוון 60 שניות אלא עוד מעט, ומבחינה הלכתית מצאנו שאין צורך לחפש פגמים באתרוג עם זכוכית מגדלת אלא צריך להחזיקו ביד, ולהתבונן בו ממרחק ראיה, אך מה שתלוי בזמנים כגון כניסת שבת הוא כהרף עין)


(ואין זה סתירה לאפשרות  שנכון הדבר ומספר בני ישראל היה עגול)
 

מ אלישע

משתמש ותיק
לענין עיגול מספר במנין צ"ב איך התאים המניין של כל השבטים ולא הצטרפו הבודדים כלל למנין הסופי.

לענין צורת מדידה לומדים כאן חידוש שגם עיגול שאינו עגול לגמרי נקרא עיגול כי זה כח האדם הממוצע (בעיניו או בידיו)

לענין אתרוג
גם בבהמה למזבח. מום שאינו ניכר כ"כ אינו מום לכל הדינים.
(איני יכול להמשיך לחשוב בזה כעת)
 

הכהן

משתמש ותיק
מ אלישע אמר:
לאחר עשרים שנה יש דור חדש של לויים. מבן שלשים עד חמישים.
לומר שכל הדור השני מכוון במניינו כנגד הדור הראשון דחוק.
לא רק דחוק אלא מפורש לא כך!
בני מררי מבן חודש ומעלה היו ששת אלפים ומאתים, ומבן שלושים שנה ומעלה ועד בן חמישים שנה היו שלשת אלפים ומאתים!
 

נבשר

משתמש ותיק
הכהן אמר:
בני מררי מבן חודש ומעלה היו ששת אלפים ומאתים, ומבן שלושים שנה ומעלה ועד בן חמישים שנה היו שלשת אלפים ומאתים!
שמתי לב לזה בשבת, והרי מררי הוא הקטן בשבט לוי, ומספרו הכי מועט מבן חודש ומעלה ואעפ"כ מבן ל' ומעלה היה הכי הרבה, והיינו שהיו אצלו יותר צעירים מאשר זקנים.
 

אבי חי

משתמש ותיק
מ אלישע אמר:
אבי חי אמר:
מ אלישע אמר:
קושיה להיפך.
מה היה תפקידו של בן לוי שלא נשאר לו מה לעשות?
לא הבנתי (לא את הקושיה לא את ההסבר ולא את ההערה)
אשמח אם יוכל מר לפרש דבריו
אם לשאת את הקרשים ומשא בני מררי היה מספיק 2600 לויים. מה עשו הנותרים בשעת המסעות?
ולכן צ"ל שמספר הלויים היה מכוון כנגד המשא שעליהם לשאת.

ההערה הנ"ל
לאחר עשרים שנה יש דור חדש של לויים. מבן שלשים עד חמישים.
לומר שכל הדור השני מכוון במניינו כנגד הדור הראשון דחוק.
אומנם לאחר עשרים שנה ישבו בקדש 19 שנה ולא נשאו כלל בזמן זה את המשכן.
(ומ"מ קשה על זה מש"כ בתחילת דברי, שעד שישבו בקדש. היו לויים נוספים בשנים הבאות שלא נשאו.
וגם קשה איך למדו לפרק ולשאת את המשכן כשישבו בקדש)

יש"כ

בפשטות אין הכרח שכל הלויים נשאו ברצף, אלא היתה חלוקת עבודה, כעין משמרות כהונה, וא"ש הכל.
(א"נ תמיד אפשר להוסיף נושאים שמסייעים לאחוז במוטות או לישא בכתף)
 

הכהן

משתמש ותיק
נבשר אמר:
והיינו שהיו אצלו יותר צעירים מאשר זקנים.
יותר צעירים מחמישים מאשר מבוגרים, אבל הרבה יותר מעל שלושים מאשר צעירים.

מ אלישע אמר:
אם לשאת את הקרשים ומשא בני מררי היה מספיק 2600 לויים.
למה צריך כל כך הרבה לארבע עגלות ושמונה בקר?
 

מ אלישע

משתמש ותיק
הכהן אמר:
מ אלישע אמר:
לאחר עשרים שנה יש דור חדש של לויים. מבן שלשים עד חמישים.
לומר שכל הדור השני מכוון במניינו כנגד הדור הראשון דחוק.
לא רק דחוק אלא מפורש לא כך!
בני מררי מבן חודש ומעלה היו ששת אלפים ומאתים, ומבן שלושים שנה ומעלה ועד בן חמישים שנה היו שלשת אלפים ומאתים!
לא מפורש מבן עשר עד שלושים
 
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
שמעתי מר ראובן לויכטר
בתוך דבריו

אנחנו קיבלנו

לא כמו האבן עזרא שהמספרים עגולים

אלא שהיה עניין במספר זה

ואף לעתל התולדה תהיה בדרך כזאת מושגחת לפי המניין
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
אבר כיונה אמר:
קדמא ואזלא אמר:
המלקוח שבזזו בנ"י ממדין הי' הכל במספר עגול, צאן 675000, בקר 72000, חמורים 61000, נפש אדם 32000.

ולכאו' תמוה, איך יצא בדיוק כך שהמלקוח שהצליחו לבזוז הכל היה במספרים עגולים?

אך כאן לא ניתן לבוא ולומר, שהתורה עיגלה את המספרים בקירוב, שהרי מבו' מיד שם שחילקו את המחצית ל500, ונתנו לאלעזר חלק אחד מ500, ומפורט שם שמן הצאן יצא חשבון המכס לד' 675, מן הבקר 72, חמורים 61, נפש אדם 32. הנה כאן הרי במספרים הבלתי עגולים אין חולק שהם בדוקא כך, וממילא מוכרח שגם המספרים העגולים של כלל המלקוח (שהם כפול 500) הם בדוקא, כי כך היה מעשה, ול"ש לו' שהתורה עיגלה בזה.

למה אי אפשר לומר כאן שזה עיגול?
למשל שהבקר היה 71983 והתורה עיגלה ל-72000, וכשנתנו 1/500 מהמחצית נתנו כמובן בהמות שלמות, אז במקום לתת 71.983 בהמות נתנו לו 72 וכן על זה הדרך בשאר
לכאו' גם לפי הצד שהתורה עיגלה מספרים, מסתבר שזה רק בעיגול כלפי מטה, שעכ''פ הוא אמת שהיו כך וכך, ורק שאת היחידים היתרים וכדו' לא מנתה, [וכ''ה גם במשך חכמה שהבאת בהמשך], אבל עיגול כלפי מעלה לא מסתבר, שהרי לספר שהיו 72000 בזמן שהיו רק 71983 זה אינו אמת [גם אם הסיבה שכתבת מוצדקת].
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
לכאו' גם לפי הצד שהתורה עיגלה מספרים, מסתבר שזה רק בעיגול כלפי מטה, שעכ''פ הוא אמת שהיו כך וכך, ורק שאת היחידים היתרים וכדו' לא מנתה,
אבל ברא"ש כתוב טעם זה גם בשבעים נפש שירדו למצרים, שבאמת היו פחות, כתב התורה שבעים, וכן בארבעים ותשע ימי ספירת העומר כתבה התורה חמישים, מפני טעם זה, וכן ב39 מלקות שכתוב בתורה ארבעים יכנו, וכל אלה הם עיגול למעלה.
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
יואל נהרי אמר:
לכאו' גם לפי הצד שהתורה עיגלה מספרים, מסתבר שזה רק בעיגול כלפי מטה, שעכ''פ הוא אמת שהיו כך וכך, ורק שאת היחידים היתרים וכדו' לא מנתה,
אבל ברא"ש כתוב טעם זה גם בשבעים נפש שירדו למצרים, שבאמת היו פחות, כתב התורה שבעים, וכן בארבעים ותשע ימי ספירת העומר כתבה התורה חמישים, מפני טעם זה, וכן ב39 מלקות שכתוב בתורה ארבעים יכנו, וכל אלה הם עיגול למעלה.
אתה צודק. למרות שמשמע בל' הרא''ש שמדבר דוקא בשחסר אחד, שאז זה אינו נחשב, וזה באמת נקרא ארבעים [או חמישים ושבעים], ובחסר שניים לא מצאנו בדבריו, ולכאו' בודאי שאין ראי' מדבריו למאות וכדו' ששם זה יותר חידוש בעיגול כלפי מעלה לומר שכך זה נקרא.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
יושב אוהלים אמר:
יואל נהרי אמר:
לכאו' גם לפי הצד שהתורה עיגלה מספרים, מסתבר שזה רק בעיגול כלפי מטה, שעכ''פ הוא אמת שהיו כך וכך, ורק שאת היחידים היתרים וכדו' לא מנתה,
אבל ברא"ש כתוב טעם זה גם בשבעים נפש שירדו למצרים, שבאמת היו פחות, כתב התורה שבעים, וכן בארבעים ותשע ימי ספירת העומר כתבה התורה חמישים, מפני טעם זה, וכן ב39 מלקות שכתוב בתורה ארבעים יכנו, וכל אלה הם עיגול למעלה.
אתה צודק. למרות שמשמע בל' הרא''ש שמדבר דוקא בשחסר אחד, שאז זה אינו נחשב, וזה באמת נקרא ארבעים [או חמישים ושבעים], ובחסר שניים לא מצאנו בדבריו, ולכאו' בודאי שאין ראי' מדבריו למאות וכדו' ששם זה יותר חידוש בעיגול כלפי מעלה לומר שכך זה נקרא.
אכן, אמנם לגבי סברתך שלא יכתוב התורה דבר שאינו אמת, הרי "אמת מינוס/פלוס אחד", זה לא יותר אמת מ- "אמת מינוס/פלוס אלף ומאתיים".
 
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
יואל נהרי אמר:
יושב אוהלים אמר:
אבל ברא"ש כתוב טעם זה גם בשבעים נפש שירדו למצרים, שבאמת היו פחות, כתב התורה שבעים, וכן בארבעים ותשע ימי ספירת העומר כתבה התורה חמישים, מפני טעם זה, וכן ב39 מלקות שכתוב בתורה ארבעים יכנו, וכל אלה הם עיגול למעלה.
אתה צודק. למרות שמשמע בל' הרא''ש שמדבר דוקא בשחסר אחד, שאז זה אינו נחשב, וזה באמת נקרא ארבעים [או חמישים ושבעים], ובחסר שניים לא מצאנו בדבריו, ולכאו' בודאי שאין ראי' מדבריו למאות וכדו' ששם זה יותר חידוש בעיגול כלפי מעלה לומר שכך זה נקרא.
אכן, אמנם לגבי סברתך שלא יכתוב התורה דבר שאינו אמת, הרי "אמת מינוס אחד", זה לא יותר אמת מ- "אמת מינוס אלף ומאתיים".
יש סברא להבין, ש39 אכן נקרא באמת ארבעים, לפחות בל' התורה [כמדו' שהגר''ל מינצברג זצ''ל ב'תורת המספרים' שלו מסביר את המספר 9 כעשר מצומצם או משהו כזה, אולי יש כאן מי מתלמידיו שיואיל להרחיב יותר], אבל לא אכנס לזה, כי זה באמת ענין של סברא.

ועכ''ר לו' כן להרא''ש, כדי להסביר מ''ש חסר אחד או חסר שניים.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
יושב אוהלים אמר:
יואל נהרי אמר:
אתה צודק. למרות שמשמע בל' הרא''ש שמדבר דוקא בשחסר אחד, שאז זה אינו נחשב, וזה באמת נקרא ארבעים [או חמישים ושבעים], ובחסר שניים לא מצאנו בדבריו, ולכאו' בודאי שאין ראי' מדבריו למאות וכדו' ששם זה יותר חידוש בעיגול כלפי מעלה לומר שכך זה נקרא.
אכן, אמנם לגבי סברתך שלא יכתוב התורה דבר שאינו אמת, הרי "אמת מינוס אחד", זה לא יותר אמת מ- "אמת מינוס אלף ומאתיים".
יש סברא להבין, ש39 אכן נקרא באמת ארבעים, לפחות בל' התורה [כמדו' שהגר''ל מינצברג זצ''ל ב'תורת המספרים' שלו מסביר את המספר 9 כעשר מצומצם או משהו כזה, אולי יש כאן מי מתלמידיו שיואיל להרחיב יותר], אבל לא אכנס לזה, כי זה באמת ענין של סברא.
לכאורה קצת לא משמע שזה הפשט בלשון הרא"ש שכתב "ואינו משגיח על חסרון האחד" שלכאורה לפי דבריך אין כאן "אינו משגיח על חסרון אחד", אלא שזה גם נקרא עשר. אבל זה לא מורח לגמרי ויתכן שאפשר ללמוד כך גם ברא"ש.
 
 

מקנא לציון

משתמש רגיל
במספר בנ"י, לא קשה מידי, שכתוב בתורה שנמנו כל יוצאי צבא בלבד, ובפשוטו [וכן כתבו להדיא חלק מהראשונים] הכוונה שמי שאינו ראוי לצאת לקרב אינו נספר, כגון חולים וזקנים וחלשים, [וזה הבסיס למדרש שלא נמנו אלא עד גיל 60, ואינו סותר לפשוטו של מקרא], ולכן אם היה מספר לא עגול, מכיון שגם ביוצאים למלחמה זה לא נח, שחררו את מי שהכי פחות מתאים, וממילא נשאר מספר עגול,

בלווים זה בהכרח מדוייק, מפני שהבכורים הישראלים היתרים על הלווים הם מדוייקים, אלא שיש לי דברים לומר שלא כל הלווים נמנו מחמת קושיות אחרות, ואינו ברור, וצ"ע.

בשבי מדיין, ברור כשמש שעיגלו, אולי זרקו לפח את היתרות על העיגול.....
 
חלק עליון תַחתִית