וזכרתי את בריתי יעקב - אף הוא מכלל התוכחה, ביאור מהשל"ה

רוצה לדעת

משתמש ותיק
כ' השל"ה: וזכרתי את בריתי יעקב כו' (ויקרא כו, מב). קשה זה הפסוק הוא של נחמה, ועדיין לא גמר הקללות ואיך הפסיק בפסוק של נחמה בתוך הקללות. וקבלתי כי אף זה הפסוק הוא מתוכחת מוסר, כי אינו דומה רשע בן רשע החוטא לרשע בן צדיק, כי הרשע בן צדיק עונשו מרובה, שראה אביו מתנהג בחסידות והוא אין מנהג אבותיו בידיו. וכן אין דומה מי שהוא דר במקום מכוער למי שהוא דר במקום תורה. על זה אמר אני אזכור לך אלו הדברים לכף חובה, שאתה מזרע אבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, וגם הארץ אזכור, כי נתתי לך ארץ ישראל, שאוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנח, ב), ועל כל זאת לא הלכת בדרך ישר. על כן כל איש ישים אל לבו, ובפרט מי שיש לו אבות שהיו יראי אלהים, וגם מי שיושב במקום חכמים לומדי תורה צריך לראות ביותר לילך בעקביהם, לתורה ולמעשים ולמדות, ולילך בדרכי החמודות, עכ"ל.
היינו שקרא ד"וזכרתי את בריתי יעקב וכו'" הוא תוכחה, היאך אנו מתנהגים הלא אנו מזרע אברהם יצחק ויעקב.
 

מטעים

משתמש רגיל
בקושיתו מבין השל"ה שעדין לא נסתיימו הקללות דהרי אחר כן מופיע הפסוק וְהָאָרֶץ֩ תֵּעָזֵ֨ב מֵהֶ֜ם וְתִ֣רֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶ֗יהָ בָּהְשַׁמָּה֙ מֵהֶ֔ם וְהֵ֖ם יִרְצ֣וּ אֶת־עֲוֹנָ֑ם יַ֣עַן וּבְיַ֔עַן בְּמִשְׁפָּטַ֣י מָאָ֔סוּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֖י גָּעֲלָ֥ה נַפְשָֽׁם: ולכך מפרש דאף הפסוק של "וזכרתי" אף הוא מהקללות.
אמנם היה אפ' לפרש שהפסוק של והארץ תעזב מהם וגו' אף הוא פסוק נחמה, דהגלות והיסורים שיגיעו אין הם כאיזו שהיא נקמה בעם ישראל, ודבר ללא תוחלת. אלא כל עניינם הוא לרצות על העוונות ועל ביטול השמיטה, ואחר הזמן של הרצוי נגמרת הגלות וחוזרים לארץ ישראל.
ולפי"ז באמת אפ' לפרש שמפסוק מ' (וְהִתְוַ֤דּוּ אֶת־עֲוֹנָם֙ וְאֶת־עֲוֹ֣ן אֲבֹתָ֔ם בְּמַעֲלָ֖ם אֲשֶׁ֣ר מָֽעֲלוּ־בִ֑י וְאַ֕ף אֲשֶׁר־הָֽלְכ֥וּ עִמִּ֖י בְּקֶֽרִי:) כבר הפסוקים אינם מדברים על הקקללות אלא על תוחלת הגלות והיסורים.
 
חלק עליון תַחתִית