שהקב"ה רחמן וברכתו מרובה מקללתו

מבשן אשיב

משתמש ותיק
ב''ב פ''ח ע''ב - ואמר רבי לוי בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם הקב"ה ברך ישראל בעשרים ושתים וקללן בשמנה ברכן בעשרים ושתים (ויקרא כו, ג) מאם בחקותי עד קוממיות וקללן בשמונה (ויקרא כו, טו) מואם בחקותי תמאסו עד ואת חקותי געלה נפשם ואילו משה רבינו ברכן בשמונה וקללן בעשרים ושתים
וברשב''ם-שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם - שהקב"ה רחמן וברכתו מרובה מקללתו אבל אדם קללתו מרובה מברכתו
ואילו לגבי איכות הקללות אי' ברש''י עה''ת-ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה" - זו קשה משל משה ששם הוא אומר (דברים כח) והיו שמיך אשר על ראשך נחשת וגו' שיהיו השמים מזיעין כדרך שהנחשת מזיעה והארץ אינה מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע והיא משמרת פירותיה אבל כאן השמים לא יהיו מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע ויהא חורב בעולם והארץ תהא מזיעה כדרך שהנחשת מזיעה והיא מאבדת פירותיה
אשמח לישוב
 
 

אור זורח

משתמש ותיק
נבהל להשיב אמר:
אשמח לישוב
השאלה טובה
טובה מאוד
מצויינת
אולי יש לומר לא קשיא הא בכמות הא באיכות
אך לא ברור לי הסברא לחלק בזה
ועדיין הקושיה עומדת ונצבה
אך לא קשה מאוד מאוד
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
נבהל להשיב אמר:
ב''ב פ''ח ע''ב - ואמר רבי לוי בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם הקב"ה ברך ישראל בעשרים ושתים וקללן בשמנה ברכן בעשרים ושתים (ויקרא כו, ג) מאם בחקותי עד קוממיות וקללן בשמונה (ויקרא כו, טו) מואם בחקותי תמאסו עד ואת חקותי געלה נפשם ואילו משה רבינו ברכן בשמונה וקללן בעשרים ושתים
וברשב''ם-שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם - שהקב"ה רחמן וברכתו מרובה מקללתו אבל אדם קללתו מרובה מברכתו
ואילו לגבי איכות הקללות אי' ברש''י עה''ת-ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה" - זו קשה משל משה ששם הוא אומר (דברים כח) והיו שמיך אשר על ראשך נחשת וגו' שיהיו השמים מזיעין כדרך שהנחשת מזיעה והארץ אינה מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע והיא משמרת פירותיה אבל כאן השמים לא יהיו מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע ויהא חורב בעולם והארץ תהא מזיעה כדרך שהנחשת מזיעה והיא מאבדת פירותיה
אשמח לישוב
הלימוד למידת הקב''ה היא לא ממה שעשה הקב''ה בפועל כשקילל ובירך, אלא הוא רק סימן הרמוז בפסוק שהקב''ה ברכתו מרובה וכ''ת אדרבה נילף מנוסח הברכה שהזכרת, י''ל דמ''מ הריבוי של הקללות הרבה יותר משמעותי, וכל זה רק כדי ליישב את צורת הדרש, אבל העיקרון הוא שזה לא נלמד ישירות ממעשה הקב''ה דהא אפשר לדחות שיש אנשים יותר טובים ממשה שלא יקללו בכלל, וזה רק סימן ורמז הרמוז בפסוק ללמד על הקב''ה בכללותו, דהיינו שאף אם תמצא פירכות ודחיות זה לא יעזור כי אין אנו לומדים מהמקרה הזה שלפנינו אלא הוא רמז ודרש הרמוז בפסוק ללמד על הקב''ה כי התורה נדרשת בהרבה פנים, וכך הם כללי הדרש.
 
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
יש ליישב, שלא נאמר שהקב"ה מקלל פחות ממשה, אלא שברכתו שלו מרובה מקללתו שלו, אך בו"ד קללתו מרובה מברכתו. ובו"ד מברך מעט, ומקלל יותר מזה (בכמות ברכותיו של הקב"ה), והקב"ה מקלל כמו ברכותיו של בו"ד, ומברך יותר מזה.
ומה שהקב"ה קילל קשה יותר משל משה, י"ל דאדרבה, מתוך זה אתה רואה גם בברכות שיהיו בצורה מוחלטת וגמורה יותר, שהרי מידה טובה מרובה ממידת פורענות.

וראיתי גם במהר"ל בגו"א דברים כ"ח כ"ג שכתב לתלות את הכמות והאיכות זב"ז, שכתב
ואם תאמר, כל שכן יקשה, כיון דמכות שבמשנה תורה אין כל כך, אם כן למה הם הרבה יותר, שהרי במשנה התורה הם צ"ח, ובהר סיני הם מ"ט (רש"י להלן כט, יב). ועוד, שהרי כתיב כאן "גם כל חלי וכל מכה וגו'". ואין זה קשיא, דהא בהא תליא, דכאשר המכה גדולה בעצמה מאוד - שקולה נגד כמה וכמה מכות, והרי היה מעט הכמות ורב האיכות. 
ולפי"ז ג"כ מיושב, שאדרבה, מפני שהקללות הם מועטות בכמות הן מרובות באיכותן. 
 
חלק עליון תַחתִית