האם הלוואה ברבית בהיתר עיסקה מתאימה למטרת התורה ורצונה

לגופו של דבר

משתמש רגיל
בעקבות דברי הרש"ר הירש (ויקרא פרק כה פסוק לד) אודות מצות יובל, 
 
 "חזרת הקרקעות לבעליהם המקוריים או ליורשיהם, (בדרך כלל, למעט אותן ערים ספורות ש"הוקפו ולבסוף ישבו" מימות יהושע), תמנע ניגודי מעמדות; היא תגן על המשפחות מפני התרוששות גמורה, בצד צבירת נכסים מופרזת בידי מעטים. לעולם לא ייווצר מעמד של בעלי אחוזה עשירים, בקרב עניים מחוסרי קרקע התלויים בהם; שהרי אחת לחמישים שנה חוזרת כל הארץ לחלוקתה המקורית, וגם עשיר מופלג וגם דל שבדלים שבים לירושתם המקורית..."

אופייני הדבר, שהתורה נותנת אפשרות משפטית לעבור על האמור; ...שאפשר מבחינה משפטית למכור לתקופה העוברת את שנת היובל. כי התורה מסתפקת בהבעת התנגדותה, והיא סומכת על המצפון ועל דעת הקהל שידאגו בדרך כלל לקיום תקנותיה; וזה יעמוד לביקורת משפט דעת הקהל. 

עד כאן לשונו.

חשבתי אם ניתן לומר בדומה, לגבי הלוואה ברבית בהיתר עיסקה. שלמרות שהתורה נותנת בכך אפשרות משפטית להתיר ענין רבית, מכל מקום בעצם איסור רבית, ובכך שהיא מודיעה שמטרת האיסור היא "וחי אחיך עמך" - הרי זה בכלל דברי הרש"ר ש"התורה מסתפקת בהבעת התנגדותה, והיא סומכת על המצפון ועל דעת הקהל שידאגו בדרך כלל לקיום תקנותיה"

מה אומרים?
 

דניאלי

משתמש ותיק
בגמ' משמע בכמה מקומות שמוצאים כל מיני פתרונות כדי שיוכל 'לעקוף' כביכול את ההלכה
(ומצד שני נאסר הערמת ריבית ויל"ח)
 

אברהם נ. שפירא

משתמש ותיק
דניאלי אמר:
בגמ' משמע בכמה מקומות שמוצאים כל מיני פתרונות כדי שיוכל 'לעקוף' כביכול את ההלכה
(ומצד שני נאסר הערמת ריבית ויל"ח)

לכאורה זה סותר לדברי הרש"ר
אלא אם כן נאמר שדברי הגמרא נאמרו במקרים יוצאי דופן

 כדאי להביא את הדוגמאות ולדון בהם
 

אברהם נ. שפירא

משתמש ותיק
אם כוונתך לעיסקה ממש שכתוב בגמרא (לא "היתר עיסקה"), זהו באמת לא סותר ל"וחי אחיך עמך", כי אם מקבל העיסקה לא ירויח לא יתן להמלוה כלום
 
ממממממממ אמר:
ישראל אשר בך אתפאר אמר:
אפשר שזהו בכלל ד' הרמב"ן בתחלת פרשת קדושים, עיי"ש
עד כדי כך?

ולמה יפלא הדבר בעיניך , הלא אין כאן גזירת הכתוב בלא טעם, אלא מקרא מלא דבר הכתוב, מלתא בטעמא:

אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ. 

ופירש רש"י: 
נשך - רבית שהוא כנשיכת נחש, שנושך חבורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש, ופתאום הוא מבצבץ ונופח עד קדקדו, כך רבית, אינו מרגיש ואינו ניכר עד שהרבית עולה ומחסרו ממון הרבה.

וכי יש בכל זה נפקא מינה בין רבית רגילה לרבית בהת"ע?

ואגב מעודי תמהתי כשראיתי אנשים המדקדקים באבק דאבק רבית דרבנן, ואילו עיקר הדבר ד"וחי אחיך עמך" נשתכח מהם, ועלולים לדחוק את רעיהם עד כדי אבוד פרנסתם, ר"ל

ויה"ר שנעשה רצון ה' באמת תמיד
 

ממממממממ

משתמש ותיק
ישראל אשר בך אתפאר אמר:
ולמה יפלא הדבר בעיניך , הלא אין כאן גזירת הכתוב בלא טעם, אלא מקרא מלא דבר הכתוב, מלתא בטעמא:
עדיין עד כדי כך שייחשב נבל ברשות התורה?
 
 

ימג

משתמש רשום
יעויין במכתבי החזון איש שנדפס בסוף דרך אמונה חג שכתב שחלילה לפקפק בתקנת רבותינו
 
ימג אמר:
יעויין במכתבי החזון איש שנדפס בסוף דרך אמונה חג שכתב שחלילה לפקפק בתקנת רבותינו

אמת, חוזרני בי.

ואמנם לגופו של ענין הדבר צריך טעם ותלמוד
ואפשר שהוא כעין תיקון פרוזבול שראו שנמנעו מלהלוות ועוברים על לא תאמץ וגו' 
 
תהליך התגבשות היתר עיסקא עבד בצמוד לתהליכים כלכליים שונים שאפיינו את העם לאורך הדורות.
לא דומה עם חקלאי שפרנסתו מבוססת על קציר וחריש כתקופת בית ראשון,
שם הריבית עשויה רק לנשוך את הלוה, ובעצם בעלי ההון מנצלים את יכולתם הכספית כדי לנשוך מבעלי האדמה,
לעם סוחר, בו בלא ריבית נוצר מצב שהסוחרים מקבלים הון חינם ועושים עמו רווחים, ובעלי הכסף נעדרי חוש מסחר, מפסידים.

בגלות, ברוב המקומות, היה אסור להיות בעלי קרקע, וכל הפרנסה היתה ממסחר, ומכאן שריבית היא סבירה והגיונית,
וזהו כוחה של התורה, שקורא הדורות מראש הכליל באיסור ריבית את אופני ההיתר על ידי חכמי כל דור,
וכך נוצר היתר עיסקא, שנעשה אחד מהכלים הכלכליים הטובים של היהודים, ששלטו במסחר באירופה של ימי הביניים והרנסנס.
 

ממממממממ

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
וכך נוצר היתר עיסקא, שנעשה אחד מהכלים הכלכליים הטובים של היהודים, ששלטו במסחר באירופה של ימי הביניים והרנסנס.
בשביל להלוות לגויים בריבית הם לא היו צריכים היתר עיסקא?
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לגופו של דבר אמר:
בעקבות דברי הרש"ר הירש (ויקרא פרק כה פסוק לד) אודות מצות יובל, 
 
 "חזרת הקרקעות לבעליהם המקוריים או ליורשיהם, (בדרך כלל, למעט אותן ערים ספורות ש"הוקפו ולבסוף ישבו" מימות יהושע), תמנע ניגודי מעמדות; היא תגן על המשפחות מפני התרוששות גמורה, בצד צבירת נכסים מופרזת בידי מעטים. לעולם לא ייווצר מעמד של בעלי אחוזה עשירים, בקרב עניים מחוסרי קרקע התלויים בהם; שהרי אחת לחמישים שנה חוזרת כל הארץ לחלוקתה המקורית, וגם עשיר מופלג וגם דל שבדלים שבים לירושתם המקורית..."

אופייני הדבר, שהתורה נותנת אפשרות משפטית לעבור על האמור; ...שאפשר מבחינה משפטית למכור לתקופה העוברת את שנת היובל. כי התורה מסתפקת בהבעת התנגדותה, והיא סומכת על המצפון ועל דעת הקהל שידאגו בדרך כלל לקיום תקנותיה; וזה יעמוד לביקורת משפט דעת הקהל. 

עד כאן לשונו.

חשבתי אם ניתן לומר בדומה, לגבי הלוואה ברבית בהיתר עיסקה. שלמרות שהתורה נותנת בכך אפשרות משפטית להתיר ענין רבית, מכל מקום בעצם איסור רבית, ובכך שהיא מודיעה שמטרת האיסור היא "וחי אחיך עמך" - הרי זה בכלל דברי הרש"ר ש"התורה מסתפקת בהבעת התנגדותה, והיא סומכת על המצפון ועל דעת הקהל שידאגו בדרך כלל לקיום תקנותיה"

מה אומרים?
אדרבה, יש לתמוה היאך אסרה התורה ריבית במציאות הפיננסית דהאידנא, שכל הכלכלה מבוססת על הלוואות, ואם לא ילוו בריבית אף אחד שאינו עשיר לא יוכל להשיג משכנתא והלוואות עסקיות וכו', ונמצא שהריבית (המוגבלת) דווקא מסייעת לעניים. והתירוץ לזה לענ"ד הוא שבאמת התורה לא אסרה באופן עקרוני ריבית שמועילה לעניים אלא רק ריבית נשכנית שמעשירה את העשירים על חשבון העניים ("נשך ותרבית"), אלא שקשה מאד להגדיר את זה, ולכן אסרה תורה ריבית בדרך הלוואה והתירה בדרך עיסקא, ולכן המלווה בהיתר עיסקא באופן שכדאי לציבור אינו עובר על כוונת התורה אלא אדרבה מסתדר עם זה מצויין.

שו"ר שכעי"ז כתב הרב פינחס רוזצוייג וברוך שכיוונתי לדבריו.
 
 

דניאלי

משתמש ותיק
אברהם נ. שפירא אמר:
דניאלי אמר:
בגמ' משמע בכמה מקומות שמוצאים כל מיני פתרונות כדי שיוכל 'לעקוף' כביכול את ההלכה
(ומצד שני נאסר הערמת ריבית ויל"ח)

לכאורה זה סותר לדברי הרש"ר
אלא אם כן נאמר שדברי הגמרא נאמרו במקרים יוצאי דופן

 כדאי להביא את הדוגמאות ולדון בהם
האיסור בגמ' בד"כ משמע רק במקום שמחזי כריבית, ואף בהערמת ריבית מוגדר בגמ' (סג) מחזי כריבית, סאה בסאה הותר ביש לו היתר לכתחילה, ובצורת מכירה אף לכתחילה ביש לו אף כשהריבית היא קצוצה ממש כיון שמחזיר לו דבר אחר (עי' בהדיא תוס' ב"מ מ"ו וכן יוצא בכמה מקומות באיזהו נשך). 
עי' גם משנה במע"ש עצות איך להפטר מחומש ע"י הקנאות הלו"ש (מובא גם בב"מ בהזהב) עי"ש משמע דזה ממש לכתחילה.
אכן עי' ברכות לה: - מה בין דורות הראשונים וכו' , אכן אינו מוכרח דזה אינו לכתחילה דיתכן דהראשונים היו מחמירים על עצמם וכמו ראשונים דמסרו נפשם על קדושת השם (ברכות כ).
איני בסוגיא עכשיו ובאמת זה נושא מענין צריך לשאול את הידענים יתכן דיש בזה דברים יותר מפורשים
 
דניאלי אמר:
אברהם נ. שפירא אמר:
דניאלי אמר:
בגמ' משמע בכמה מקומות שמוצאים כל מיני פתרונות כדי שיוכל 'לעקוף' כביכול את ההלכה
(ומצד שני נאסר הערמת ריבית ויל"ח)

לכאורה זה סותר לדברי הרש"ר
אלא אם כן נאמר שדברי הגמרא נאמרו במקרים יוצאי דופן

 כדאי להביא את הדוגמאות ולדון בהם
האיסור בגמ' בד"כ משמע רק במקום שמחזי כריבית, ואף בהערמת ריבית מוגדר בגמ' (סג) מחזי כריבית, סאה בסאה הותר ביש לו היתר לכתחילה, ובצורת מכירה אף לכתחילה ביש לו אף כשהריבית היא קצוצה ממש כיון שמחזיר לו דבר אחר (עי' בהדיא תוס' ב"מ מ"ו וכן יוצא בכמה מקומות באיזהו נשך). 
שם מיירי ביש לו ואינו אלא למעט בטורח ובאמת הוי כמכירה ואינו אגר נטר ולא שייך טעם האיסור
 
דניאלי אמר:
עי' גם משנה במע"ש עצות איך להפטר מחומש ע"י הקנאות הלו"ש (מובא גם בב"מ בהזהב) עי"ש משמע דזה ממש לכתחילה.
חומש הוא מצוה וחובת ממון שהוטל על האדם בתנאים מסוימים ואין לך בו אלא חידושו,
משא"כ רבית שהתורה נתנה טעם לדבריה והקפידה מאוד על העוולה שבדבר, 
וצ"ע
 
פינחס רוזנצוויג אמר:
 עם חקלאי שפרנסתו מבוססת על קציר וחריש כתקופת בית ראשון,
שם הריבית עשויה רק לנשוך את הלוה, ובעצם בעלי ההון מנצלים את יכולתם הכספית כדי לנשוך מבעלי האדמה,
לא כ"כ הבנתי אם אדם לווה כדי לזרוע אדמתו ולהצמיחה למה הריבית עשויה רק לנשוך את הלוה
פינחס רוזנצוויג אמר:
בגלות, ברוב המקומות, היה אסור להיות בעלי קרקע, וכל הפרנסה היתה ממסחר, ומכאן שריבית היא סבירה והגיונית,
וזהו כוחה של התורה, שקורא הדורות מראש הכליל באיסור ריבית את אופני ההיתר על ידי חכמי כל דור,
וכך נוצר היתר עיסקא, שנעשה אחד מהכלים הכלכליים הטובים של היהודים, ששלטו במסחר באירופה של ימי הביניים והרנסנס.
שאלתי אינה על עיסקה אלא על היתר עיסקה, בה אדם משלם גם אם לא הרויח
ואגב היתר עיסקה נוצר הרבה הרבה אחר חורבן בית ראשון.
 
מבקש אמת אמר:
אדרבה, יש לתמוה היאך אסרה התורה ריבית במציאות הפיננסית דהאידנא, שכל הכלכלה מבוססת על הלוואות, ואם לא ילוו בריבית אף אחד שאינו עשיר לא יוכל להשיג משכנתא והלוואות עסקיות וכו', ונמצא שהריבית (המוגבלת) דווקא מסייעת לעניים. והתירוץ לזה לענ"ד הוא שבאמת התורה לא אסרה באופן עקרוני ריבית שמועילה לעניים אלא רק ריבית נשכנית שמעשירה את העשירים על חשבון העניים ("נשך ותרבית"), אלא שקשה מאד להגדיר את זה, ולכן אסרה תורה ריבית בדרך הלוואה והתירה בדרך עיסקא, ולכן המלווה בהיתר עיסקא באופן שכדאי לציבור אינו עובר על כוונת התורה 
מה מגדיר "באופן שכדאי לציבור"? 
שוב, אינני מדבר על עסקא אמיתית אלא על היתר עיסקה, המאפשר לדוגמא לקחת מהלווה 20 אחוז רבית גם אם לא הרויח כלום
 
ממממממממ אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
וכך נוצר היתר עיסקא, שנעשה אחד מהכלים הכלכליים הטובים של היהודים, ששלטו במסחר באירופה של ימי הביניים והרנסנס.
בשביל להלוות לגויים בריבית הם לא היו צריכים היתר עיסקא?
(סימן השאלה בסוף דבריך נשתרבב בטעות)
 
 
ממממממממ אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
וכך נוצר היתר עיסקא, שנעשה אחד מהכלים הכלכליים הטובים של היהודים, ששלטו במסחר באירופה של ימי הביניים והרנסנס.
בשביל להלוות לגויים בריבית הם לא היו צריכים היתר עיסקא?
 
לא.
א. אבל פרנסת היבודים לא היתה מורכבת רק מהלואות בריבית אלא גם ממיני מסחר שונים של קניה בזול ומכירה ביוקר.
ב. גם המלוים בריבית לא היה להם כסף משלהם והם היו מקבלים כספים מיהודים אחרים שהיו מלוים להם בריבית נמוכה בהתר עיסקא.
 
ישראל אשר בך אתפאר אמר:
ואגב היתר עיסקה נוצר הרבה הרבה אחר חורבן בית ראשון.
הדגשתי רק את שני הצדדים הקיצוניים, עם חקלאי לגמרי מצד אחד, ועם קפיטליסטי לגמרי מצד שני.
עקרונות עיסקא (לא התר עיסקא) החלו כבר בזמן המשנה, התר עיסקא דומני שהחל רק ברנסנס.
 

אברהם נ. שפירא

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
ישראל אשר בך אתפאר אמר:
ואגב היתר עיסקה נוצר הרבה הרבה אחר חורבן בית ראשון.
הדגשתי רק את שני הצדדים הקיצוניים, עם חקלאי לגמרי מצד אחד, ועם קפיטליסטי לגמרי מצד שני.
עקרונות עיסקא (לא התר עיסקא) החלו כבר בזמן המשנה, התר עיסקא דומני שהחל רק ברנסנס.
עקרונות עיסקא מובנים מאוד, זה אכן עיסקה כעין שותפות וחולקים ברווחים
כל השאלה על "היתר עיסקה" שבו אין רווחים
(והאמת שרבו הפוסקים שמפקפקים על היתר עיסקה באופן זה )
 
אברהם נ. שפירא אמר:
(והאמת שרבו הפוסקים שמפקפקים על היתר עיסקה באופן זה )
חלילה!!
היתר עיסקא הוא מקובל על כל הפוסקים.
הבעיה שהעלו הפוסקים הם בהלואות שלא לצורך עיסקא, עם התר עיסקא.
 

אברהם נ. שפירא

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
אברהם נ. שפירא אמר:
(והאמת שרבו הפוסקים שמפקפקים על היתר עיסקה באופן זה )
חלילה!!
היתר עיסקא הוא מקובל על כל הפוסקים.
הבעיה שהעלו הפוסקים הם בהלואות שלא לצורך עיסקא, עם התר עיסקא.

זה מה שכתבתי "באופן זה" היינו באופן שאין רווחים
(ואגב - האם מבורר לך השמועה בשם הגר"א בענין זה?)
 
אברהם נ. שפירא אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
אברהם נ. שפירא אמר:
(והאמת שרבו הפוסקים שמפקפקים על היתר עיסקה באופן זה )
חלילה!!
היתר עיסקא הוא מקובל על כל הפוסקים.
הבעיה שהעלו הפוסקים הם בהלואות שלא לצורך עיסקא, עם התר עיסקא.
זה מה שכתבתי "באופן זה" היינו באופן שאין רווחים
(ואגב - האם מבורר לך השמועה בשם הגר"א בענין זה?)
חשבתי ש'באופן זה' הכוונה שהרווחים מובטחים, ולזה יש היתר מבורר אם מתנה נאמנות וכו',
מה שחשש הגר"א להערמה הוא בגוונא שאכן יש הערמה, שאינו נותן את הכסף לעיסקא כלל, וכל שכן אם אין לו עסקאות כלל.
מה שאין כן אם יש למקבל עיסקאות, והכסף נתון לכל העיסקאות שלו, ומוטלת עליו שבועה להוכיח שהפסיד, וכדי להיפטר מהשבועה הוא נותן רווח, זה היתר מבורר וכך נהג הגר"ח מוולז'ין כידוע.
 

אברהם נ. שפירא

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
אברהם נ. שפירא אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
חלילה!!
היתר עיסקא הוא מקובל על כל הפוסקים.
הבעיה שהעלו הפוסקים הם בהלואות שלא לצורך עיסקא, עם התר עיסקא.
זה מה שכתבתי "באופן זה" היינו באופן שאין רווחים
(ואגב - האם מבורר לך השמועה בשם הגר"א בענין זה?)
חשבתי ש'באופן זה' הכוונה שהרווחים מובטחים, ולזה יש היתר מבורר אם מתנה נאמנות וכו',
מה שחשש הגר"א להערמה הוא בגוונא שאכן יש הערמה, שאינו נותן את הכסף לעיסקא 

(עכ"פ לכאורה יש גבול שבו גובל בביטול עשה דוחי אחיך עמך, ואע"פ שאין הגבול מבורר, כן הוא ג"כ בכל מ"ע כללית וכעין ד' הרמב"ן שצויינו)



ובענין ד' הגר"א עי' במצו"ב,


שו"ת להורות נתן חלק יא סימן צב
ובגוף הענין שהגר"א ז"ל פקפק על היתר עיסקא, הנה בס' מעשה רב (סימן ק"ח) כתב בשם הגר"א כי "אין היתר ברווחים כלל רק בקניות שטר חוב", אבל לא הביא מקור דבר זה בתורתו של הגר"א ז"ל. ובביאור הגר"א יו"ד (סי' קס"ז סק"א) חלק על דינו של המחבר שם דבתחלת פקדון ולבסוף הלואה מותר - והוא היתרו של מהר"ם וכמבואר בנחלת שבעה הנ"ל - וכתב דאינו מותר אלא בנותן לו בעיסקא אבל בהלואה אסור עיין שם, הרי דגם להגר"א ז"ל יש מציאות להיתר עיסקא. אלא דנראה דכונת הגר"א ז"ל לעיסקא המבוארת בגמרא ובשו"ע (סי' קע"ז ס"ב), אבל לא בתוספת התנאים שהוסיפו האחרונים ז"ל. והיות והוא ענין עמוק ואין הזמן גרמא להעמיק חקר אסתגר בזה.


 כתב עת הישר והטוב ח, תשס"ט, רעו - רצא​
וכיון שכיום אין נהוג להישבע, יש בעשיית היתר עיסקא משום חשש הערמה [עי' סי' ג' אות ב'] והערמה בדאורייתא אסור ובדרבנן מותר. ועוד, שהגר"א לא הסכים להיתר עיסקא אלא כשכוונתו באמת להשתתף בהפסדים,
 

דניאלי

משתמש ותיק
ישראל אשר בך אתפאר אמר:
דניאלי אמר:
אברהם נ. שפירא אמר:
לכאורה זה סותר לדברי הרש"ר
אלא אם כן נאמר שדברי הגמרא נאמרו במקרים יוצאי דופן

 כדאי להביא את הדוגמאות ולדון בהם
האיסור בגמ' בד"כ משמע רק במקום שמחזי כריבית, ואף בהערמת ריבית מוגדר בגמ' (סג) מחזי כריבית, סאה בסאה הותר ביש לו היתר לכתחילה, ובצורת מכירה אף לכתחילה ביש לו אף כשהריבית היא קצוצה ממש כיון שמחזיר לו דבר אחר (עי' בהדיא תוס' ב"מ מ"ו וכן יוצא בכמה מקומות באיזהו נשך). 
שם מיירי ביש לו ואינו אלא למעט בטורח ובאמת הוי כמכירה ואינו אגר נטר ולא שייך טעם האיסור
 
דניאלי אמר:
עי' גם משנה במע"ש עצות איך להפטר מחומש ע"י הקנאות הלו"ש (מובא גם בב"מ בהזהב) עי"ש משמע דזה ממש לכתחילה.
חומש הוא מצוה וחובת ממון שהוטל על האדם בתנאים מסוימים ואין לך בו אלא חידושו,
משא"כ רבית שהתורה נתנה טעם לדבריה והקפידה מאוד על העוולה שבדבר, 
וצ"ע
סאה בסאה הוי הלוואה, וגם במכירה זה אגר נטר אלא דבצורת מכירה לא אסרה תורה

חומש זה ראיה כללית לנושא ואינו פרה אדומה 
 
דניאלי אמר:
סאה בסאה הוי הלוואה, וגם במכירה זה אגר נטר אלא דבצורת מכירה לא אסרה תורה
לענ"ד אינו כן אלא שם מיירי בעד שיבא בני דלא הוי אגר נטר 
דניאלי אמר:
חומש זה ראיה כללית לנושא ואינו פרה אדומה 
אפשר שחומש הוא ענין כבוד ההקדש באופנים מסוימים, וכשעושה באופנים אחרים אין בכך פגם


 
 
אברהם נ. שפירא אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
אברהם נ. שפירא אמר:
זה מה שכתבתי "באופן זה" היינו באופן שאין רווחים
(ואגב - האם מבורר לך השמועה בשם הגר"א בענין זה?)
חשבתי ש'באופן זה' הכוונה שהרווחים מובטחים, ולזה יש היתר מבורר אם מתנה נאמנות וכו',
מה שחשש הגר"א להערמה הוא בגוונא שאכן יש הערמה, שאינו נותן את הכסף לעיסקא 

(עכ"פ לכאורה יש גבול שבו גובל בביטול עשה דוחי אחיך עמך, ואע"פ שאין הגבול מבורר, כן הוא ג"כ בכל מ"ע כללית וכעין ד' הרמב"ן שצויינו)



ובענין ד' הגר"א עי' במצו"ב,


שו"ת להורות נתן חלק יא סימן צב
ובגוף הענין שהגר"א ז"ל פקפק על היתר עיסקא, הנה בס' מעשה רב (סימן ק"ח) כתב בשם הגר"א כי "אין היתר ברווחים כלל רק בקניות שטר חוב", אבל לא הביא מקור דבר זה בתורתו של הגר"א ז"ל. ובביאור הגר"א יו"ד (סי' קס"ז סק"א) חלק על דינו של המחבר שם דבתחלת פקדון ולבסוף הלואה מותר - והוא היתרו של מהר"ם וכמבואר בנחלת שבעה הנ"ל - וכתב דאינו מותר אלא בנותן לו בעיסקא אבל בהלואה אסור עיין שם, הרי דגם להגר"א ז"ל יש מציאות להיתר עיסקא. אלא דנראה דכונת הגר"א ז"ל לעיסקא המבוארת בגמרא ובשו"ע (סי' קע"ז ס"ב), אבל לא בתוספת התנאים שהוסיפו האחרונים ז"ל. והיות והוא ענין עמוק ואין הזמן גרמא להעמיק חקר אסתגר בזה.


 כתב עת הישר והטוב ח, תשס"ט, רעו - רצא​
וכיון שכיום אין נהוג להישבע, יש בעשיית היתר עיסקא משום חשש הערמה [עי' סי' ג' אות ב'] והערמה בדאורייתא אסור ובדרבנן מותר. ועוד, שהגר"א לא הסכים להיתר עיסקא אלא כשכוונתו באמת להשתתף בהפסדים,
והוא ממש כדברים שכתבנו, שההתר טוב גם להגר"א במתנאים מסויימים (לא תחילתו הלואה וסופו פיקדון, אלא ההיתר המקובל עם תנאי שבועה או השמש והרב)
והטענה שהיום בלאו הכי לא נשבעים זה הערמה, את זה הגר"א לא טען, אבל במקום שבועה אפשר לכתוב תנאים אחרים כגון שיוכיח במסמכי בנק מלאים ורשמיים עם אשורים נוטוריוניים וכיוצא בזה, דברים שאפשר לעשותם בקושי רב ורחוק שאכן הלוה יעשה אותם, ואז זה יועיל לכולי עלמא.
 
דניאלי אמר:
ישראל אשר בך אתפאר אמר:
דניאלי אמר:
סאה בסאה הוי הלוואה, וגם במכירה זה אגר נטר אלא דבצורת מכירה לא אסרה תורה
לענ"ד אינו כן אלא שם מיירי בעד שיבא בני דלא הוי אגר נטר 
הוי כעד שיבא בני
לכא' משום דמיירי בכה"ג שהיו חמריו ופועליו תובעין אותו בשוק, ואמר לשולחני תן לי  ואני אעלה לך  ממעות שיש לי בביתי, ואינו אגר נטר
ועיין חוו"ד סק"ט, ולא עיינתי בזה
 
 
חלק עליון תַחתִית