הערות ברש"י פרשת בהר

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
א. דין שמור בשביעית.
רש"י הקדוש אמר:
נזירך. שהנזרת והפרשת בני אדם מהם ולא הפקרתם: לא תבצר. אותם אינך בוצר, אלא מן המופקר :

עי' רמב"ן שכתב דמדברי רש"י מבואר דהשומר פירותיו בשביעת אין פירותיו נאסרים, וציין דרש"י לשטתו יבמות קכב. סוכה לט:, ודעת ר"ת בתוס' בסוכה שם וביבמות שם דפירות שמורים נאסרים. והרמב"ן האריך ובעיקר הדבר מסכים לרש"י דאין הפירות נאסרים, אלא שחז"ל אסור לקנות מן המשומר, ורק לדעת ב"ש הפירות עצמן נאסרים.
וקצת צ"ב היכא מדויק ברש"י כאן דשמור אינו נאסר, הא שפיר יש לפרש אותם אי אתה בוצר אלא מן המופקר דהכונה דנאסר. ועי' רא"מ דמבואר דגריס ברש"י אלא מן ההפקר ולא אלא מן המופקר, ע"ש דמשמע שזהו גירסת רשי בת"כ ולכך דייק מזה רש"י שמהני גם אח"כ שיפקיר ע"ש.
וברמב"ן יבמות קכב. נראה דהיתה לו גירסא אחרת ברש"י דכתב שם שר"ת הביא ראיה מן הת"כ ששמור נאסר, וכתב על זה הרמב"ן "ואנו מצינו לרש"י ז"ל שפירשה יפה כדברי עצמו בפירוש התורה וכך כתב: 'ענבי נזירך- שהפרשת והנזרת אותם מבני אדם ולא הפקרת אותם, לא לא תבצור אותם כדרך הבציר אלא נהוג בהם הפקר' כלומר שלא בא הכתוב ליתן אלא לאו על המשמר כרמו ובוצר אותה ואינו מפקירה וכו' אלמא אין בהם משמעות בכתוב אלא שינהוג בהם הפקר ולא שיאסרו לגמרי". עכ"ל הרמב"ן ע"ש. ובעיקר הנדון דשמור בשביעית עי' דרך אמונה פ"ד משמיטה ויובל ס"ק קפ"ד
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
פותח הנושא
ב. אם גאולת קרובים במוכר שדה אחוזה היא לגואל או למוכר.
רש"י הקדוש אמר:
(יג) תשובו איש אל אחזתו. והרי כבר נאמר ושבתם איש אל אחזתו, אלא לרבות, המוכר שדהו ועמד בנו וגאלה, שחוזרת לאביו ביובל :
מלשון רש"י שכתב דהקרקע חוזרת לאב ביובל מבואר דעד היובל היתה הקרקע ברשות הבן ולא אמרי' דגאולת הבן היא להחזירה לאביו. והנה לענין גאולת עבד עברי פליגי תנאים בקידושין טו: אי גואלים לשחרור או לשעבוד, כלומר האם העבד משתחרר ע"י הגאולה הוא שהגואל זוכה בו. ודנו האחרונים לענין מוכר שדה אחוזה. ובספר מושב זקנים עה"ת (לבעלי התוס') כתב דכי היכי דפליגי תנאי לענין עבד עברי ה"ה לענין שדה אחוזה.
והנה מקורו של רש"י הוא מת"כ וע"ש בפירוש הר"ש משאנץ דפי' דהת"כ קאי על מהקדיש שדה אחוזה ולא על המוכר.
ועי' בזה שו"ת אבני נזר סי' תנט וסי' תס, עולת שלמה ערכין לא, משנת רבי אהרן זרעים סי' כה ובספר קנין פירות על מסכת עבדים לגרח"ק ע' קלב ובקצרה בדרך אמונה פי"א משמיטה ויובל סקצ"ג.
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
פותח הנושא
ג. גאולת קרובים בתוך שתי שנים.
רש"י הקדוש אמר:
(כד) ובכל ארץ אחזתכם. לרבות בתים, ועבד עברי, ודבר זה מפורש בקידושין בפרק א'. ולפי פשוטו, סמוך לפרשה שלאחריו, שהמוכר אחוזתו רשאי לגאלה לאחר שתי שנים, או הוא, או קרובו , ואין הלוקח יכול לעכב:
בדרך אמונה פי"א משמיטה צה"ל סקע"ח כתב דמדברי רש"י מדויק שגם קרובים אין יכולים לגאול בתוך שתי שנים. וכ"ה דעת החינוך מצוה שלט. אמנם הגרי"פ בפי' לרס"ג ח"ג מ' כתב בדעת החזקוני דקרובים יכולים לפדות בתוך שתי שנים.
ובדר"א שם הי"ח בבה"ל ד"ה ואם רצו כתב דאין הכרח לפרש כן דעת החזקוני אלא שהוקשה לו מ"ט כתבה התורה דין וחשב את שני ממכרו דווקא במוכר עצמו ולזה תירץ דאורחא דמילתא שלקרוב יש כסף מיד, משא"כ מי שהוצרך למכור אינו מצוי עד זמן מרובה. אבל לעולם גם קרוב אפשר דיצטרך לחכות שתי שנים. וע"ש מה שכתב דד"ז תלוי במה שנתבאר לעיל אם גאולת קרובים הוא למוכר או לקרובים. ע"ש
(ויש להוסיף דמקושיא זו בפשט הכתוב כתב ברש"ש בערכין ל. דין מחודש, דאין כלל דין גרעון שנים בקרובים, והוא תמוה)
 
חלק עליון תַחתִית