גבריאל פולארד
משתמש ותיק
א. דין שמור בשביעית.
עי' רמב"ן שכתב דמדברי רש"י מבואר דהשומר פירותיו בשביעת אין פירותיו נאסרים, וציין דרש"י לשטתו יבמות קכב. סוכה לט:, ודעת ר"ת בתוס' בסוכה שם וביבמות שם דפירות שמורים נאסרים. והרמב"ן האריך ובעיקר הדבר מסכים לרש"י דאין הפירות נאסרים, אלא שחז"ל אסור לקנות מן המשומר, ורק לדעת ב"ש הפירות עצמן נאסרים.
וקצת צ"ב היכא מדויק ברש"י כאן דשמור אינו נאסר, הא שפיר יש לפרש אותם אי אתה בוצר אלא מן המופקר דהכונה דנאסר. ועי' רא"מ דמבואר דגריס ברש"י אלא מן ההפקר ולא אלא מן המופקר, ע"ש דמשמע שזהו גירסת רשי בת"כ ולכך דייק מזה רש"י שמהני גם אח"כ שיפקיר ע"ש.
וברמב"ן יבמות קכב. נראה דהיתה לו גירסא אחרת ברש"י דכתב שם שר"ת הביא ראיה מן הת"כ ששמור נאסר, וכתב על זה הרמב"ן "ואנו מצינו לרש"י ז"ל שפירשה יפה כדברי עצמו בפירוש התורה וכך כתב: 'ענבי נזירך- שהפרשת והנזרת אותם מבני אדם ולא הפקרת אותם, לא לא תבצור אותם כדרך הבציר אלא נהוג בהם הפקר' כלומר שלא בא הכתוב ליתן אלא לאו על המשמר כרמו ובוצר אותה ואינו מפקירה וכו' אלמא אין בהם משמעות בכתוב אלא שינהוג בהם הפקר ולא שיאסרו לגמרי". עכ"ל הרמב"ן ע"ש. ובעיקר הנדון דשמור בשביעית עי' דרך אמונה פ"ד משמיטה ויובל ס"ק קפ"ד
רש"י הקדוש אמר:נזירך. שהנזרת והפרשת בני אדם מהם ולא הפקרתם: לא תבצר. אותם אינך בוצר, אלא מן המופקר :
עי' רמב"ן שכתב דמדברי רש"י מבואר דהשומר פירותיו בשביעת אין פירותיו נאסרים, וציין דרש"י לשטתו יבמות קכב. סוכה לט:, ודעת ר"ת בתוס' בסוכה שם וביבמות שם דפירות שמורים נאסרים. והרמב"ן האריך ובעיקר הדבר מסכים לרש"י דאין הפירות נאסרים, אלא שחז"ל אסור לקנות מן המשומר, ורק לדעת ב"ש הפירות עצמן נאסרים.
וקצת צ"ב היכא מדויק ברש"י כאן דשמור אינו נאסר, הא שפיר יש לפרש אותם אי אתה בוצר אלא מן המופקר דהכונה דנאסר. ועי' רא"מ דמבואר דגריס ברש"י אלא מן ההפקר ולא אלא מן המופקר, ע"ש דמשמע שזהו גירסת רשי בת"כ ולכך דייק מזה רש"י שמהני גם אח"כ שיפקיר ע"ש.
וברמב"ן יבמות קכב. נראה דהיתה לו גירסא אחרת ברש"י דכתב שם שר"ת הביא ראיה מן הת"כ ששמור נאסר, וכתב על זה הרמב"ן "ואנו מצינו לרש"י ז"ל שפירשה יפה כדברי עצמו בפירוש התורה וכך כתב: 'ענבי נזירך- שהפרשת והנזרת אותם מבני אדם ולא הפקרת אותם, לא לא תבצור אותם כדרך הבציר אלא נהוג בהם הפקר' כלומר שלא בא הכתוב ליתן אלא לאו על המשמר כרמו ובוצר אותה ואינו מפקירה וכו' אלמא אין בהם משמעות בכתוב אלא שינהוג בהם הפקר ולא שיאסרו לגמרי". עכ"ל הרמב"ן ע"ש. ובעיקר הנדון דשמור בשביעית עי' דרך אמונה פ"ד משמיטה ויובל ס"ק קפ"ד