וקדשתו בכהן בעל מום

ביאור הדבר

משתמש ותיק
דין וקדשתו נאמר מחמת שמשרתים את ה' (לחם אלוקיך הוא מקריב) וא"כ נמצא שאין דין וקדשתו האם זה נכון
והאם לפי"ז מדוע יש לו דין לא לישא גרושה וכדו' הרי הוא אף מאותה סיבה שעובדי הקדש הם?
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
'וְהָיוּ קֹדֶשׁ' – לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין. (תו"כ אמור פרק א הלכה ו)
שֶׁלֹּא תֹּאמַר: אַחַר שֶׁלֹּא יֵאוֹת לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו, לָמָּה זֶה נִתֵּן לוֹ מַעֲלַת הַקְדָּמָה וְכָבוֹד? עַל כֵּן אָמְרוּ: וְהָיָה קֹדֶשׁ כָּל הַזֶּרַע הַנִּכְבָּד הַהוּא, תָּמִים וּבַעַל מוּם. (ספר המצוות להרמב"ם, עשה לב)
 

ביאור הדבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
'וְהָיוּ קֹדֶשׁ' – לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין. (תו"כ אמור פרק א הלכה ו)
שֶׁלֹּא תֹּאמַר: אַחַר שֶׁלֹּא יֵאוֹת לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו, לָמָּה זֶה נִתֵּן לוֹ מַעֲלַת הַקְדָּמָה וְכָבוֹד? עַל כֵּן אָמְרוּ: וְהָיָה קֹדֶשׁ כָּל הַזֶּרַע הַנִּכְבָּד הַהוּא, תָּמִים וּבַעַל מוּם. (ספר המצוות להרמב"ם, עשה לב)
זה נאמר על וקדשתו או על האיסור לישא גרושה חללה וכו'?
 
 

כפשוטו

משתמש ותיק
העולם החרדי אמר:
דין וקדשתו נאמר מחמת שמשרתים את ה' (לחם אלוקיך הוא מקריב) וא"כ נמצא שאין דין וקדשתו האם זה נכון
והאם לפי"ז מדוע יש לו דין לא לישא גרושה וכדו' הרי הוא אף מאותה סיבה שעובדי הקדש הם?
בסנהדרין (נא, ב) הוא מביא מחלוקת ר׳ ישמעאל ורע״ק מהיכן לומדים קדושת כהן בעל מום.
 

ביאור הדבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
כפשוטו אמר:
העולם החרדי אמר:
דין וקדשתו נאמר מחמת שמשרתים את ה' (לחם אלוקיך הוא מקריב) וא"כ נמצא שאין דין וקדשתו האם זה נכון
והאם לפי"ז מדוע יש לו דין לא לישא גרושה וכדו' הרי הוא אף מאותה סיבה שעובדי הקדש הם?
בסנהדרין (נא, ב) הוא מביא מחלוקת ר׳ ישמעאל ורע״ק מהיכן לומדים קדושת כהן בעל מום.
לגבי מה? לגבי איסור בגרושה וכו' או לגבי וקדשתו?
 
 

זוזו

משתמש ותיק
העולם החרדי אמר:
דין וקדשתו נאמר מחמת שמשרתים את ה' (לחם אלוקיך הוא מקריב) וא"כ נמצא שאין דין וקדשתו האם זה נכון
והאם לפי"ז מדוע יש לו דין לא לישא גרושה וכדו' הרי הוא אף מאותה סיבה שעובדי הקדש הם?
כהן בעל מום מפורש שנוהג בו וקדשתו עי' רע"א או"ח סי' רפב בשם הספרא הובא בשעה"צ שם סקט"ו.
ויש בזה נפ"מ לקטן, שהמג"א שם סק"ו כ' שאין וקדשתו לקטן כי אינו מקריב והרע"א שם העיר שגם בעל מום אינו מקריב ואפ"ה נוהג בו קדושה וא"כ ה"ה קטן (ולכאו' קטן עדיף שסופו להיות מקריב ובעל מום אם הוא קבוע אינו עתיד להיות ראוי להקרבה)
 
 

HaimL

משתמש ותיק
זוזו אמר:
העולם החרדי אמר:
דין וקדשתו נאמר מחמת שמשרתים את ה' (לחם אלוקיך הוא מקריב) וא"כ נמצא שאין דין וקדשתו האם זה נכון
והאם לפי"ז מדוע יש לו דין לא לישא גרושה וכדו' הרי הוא אף מאותה סיבה שעובדי הקדש הם?
כהן בעל מום מפורש שנוהג בו וקדשתו עי' רע"א או"ח סי' רפב בשם הספרא הובא בשעה"צ שם סקט"ו.
ויש בזה נפ"מ לקטן, שהמג"א שם סק"ו כ' שאין וקדשתו לקטן כי אינו מקריב והרע"א שם העיר שגם בעל מום אינו מקריב ואפ"ה נוהג בו קדושה וא"כ ה"ה קטן (ולכאו' קטן עדיף שסופו להיות מקריב ובעל מום אם הוא קבוע אינו עתיד להיות ראוי להקרבה)
בפשטות, טעמו של המג"א הוא מפני שיש במינו מקריב, היינו כהן תמים גדול. ואילו קטן אין במינו מקריב.
​​​​​
 
 

כפשוטו

משתמש ותיק
העולם החרדי אמר:
כפשוטו אמר:
העולם החרדי אמר:
דין וקדשתו נאמר מחמת שמשרתים את ה' (לחם אלוקיך הוא מקריב) וא"כ נמצא שאין דין וקדשתו האם זה נכון
והאם לפי"ז מדוע יש לו דין לא לישא גרושה וכדו' הרי הוא אף מאותה סיבה שעובדי הקדש הם?
בסנהדרין (נא, ב) הוא מביא מחלוקת ר׳ ישמעאל ורע״ק מהיכן לומדים קדושת כהן בעל מום.
לגבי מה? לגבי איסור בגרושה וכו' או לגבי וקדשתו?
הוא מדבר על עצם הקדושה שאין הבדל בינו לבין כהן רגיל, ומזה יסתעפו כל הדינים. (אמנם ברש"י שם הוא מזכיר רק טומאת מת, אך לכאורה זאת רק דוגמא.ועיין בפירוש תורה תמימה שגם משם עולה שמדבר על הקדושה בכלל.)
 
 
חלק עליון תַחתִית