הדעה המקובלת היום היא ההומניות השמאלנית השלטת, שקובעת שכל החלש יותר טוב יותר,
והאומלל יותר הוא המוצלח יותר, והעני הוא הטוב והעשיר הוא המושחת,
וביסוד הדבר מונח בזה רעיון טוב, לעזור לכולם ולאפשר לכולם להיות שווים וחלק.
אבל הצורה בה זה הפך להיות חזות הכל, והשוויון הפך להיות דת ששוללת שקילת שיקולים נוספים,
זו דת חדשה לגמרי, דת הומנית, נעדרת שם ה'.
וכדרכם, הכל שקר אחד גדול,
כי אף אדם אינו רוצה שבנו יהיה נכה או מוגבל שכלית, וכל אדם מבין שיש בזה פחיתות,
וכל אותם הומאניים יעשו כל מאמץ כדי להיות עשירים, ויפילו את עוברם אם יראו כי הוא אינו מושלם.
אבל המאמין, זה שמקור טובו הוא באמונה, ששם ה' מנחה אותו, מבין שהשלימות היא מעלה גדולה,
ושאדם הראשון שנברא בצלם היה שלם בכוחותיו ובמראהו, ושזו הצורה השלימה של אדם.
וטוב הבריאה אינו דבר פחות אלא דבר מעולה כי היא כולה טובה ויסודה בצדק.
אלא שהוא צריך לחוס על אשר לא זכה לכל זה ובוודאי אם הוא אדם בעל צלם,
ואף על בעלי חיים, ועל כל הנזקק לחסד.
ולכן וודאי שמום הוא העדר שלמות, והוא פחיתות במראה, ומלך ביפיו תחזינה עינך, ושאול מלכינו הראשון שובח
בכך שמשכמו ומעלה גבוה מכל העם, וכאשר אנו מעמידים בית לשם ה' הוא ומשרתיו צריכים להיות פסגת השלימות
וסמל היופי.
שקר ההומאניים יבחן בכך, שבמקדשם, יכהנו נכים ובעלי מוגבלויות, אבל בביתם לא יסכימו לשום נכות.