"לא יטמא בעל בעמיו להחלו" ורש"י פירש עפ"י תו"כ וגמ' ביבמות כב' ע"ב שאיירי באשה פסולה לו שאינו נטמא לה.
א. וצ"ב שא"כ למה לא נילף מהכא שקידושין תופסין בחייבי לאוין, שהרי הפסוק בא לאסור לאיש זה להיטמא, שס"ד שיטמא לו שהיא בכלל "שארו הקרובה אליו" והיא אשתו והוא בעלה, וא"כ מבואר אע"ג שהיא פסולה הוא בעלה א"כ קידושין תופסין בחייבי לאוין. ושמא בדוחק קאי על אשתו שזינתה שהיא פסולה לו שאינו מיטמא לה, וכמבואר בגמ' יבמות צ' ע"ב שאיירי לענין עדים שהעידו על אשתו שמתה והלכה ונישאת וחזר בעלה שאין מיטמא לה שהיא פסולה לו, ולא איירי בנתקדשה לו בפסול אלא שבעי להוציאה.
ב. ויעויין בגמ' יבמות כב' ע"ב שכיון שעומדת לצאת ממנו לכך לא נטמא לה ובזה שאני מאחיו ממזר שמיטמא לו . וברש"י שם ד"ה "לאפוקי קיימא" הלכך לאו אשתו היא. וצ"ב הרי ודאי אשתו שקידושין תופסין בחייבי לאויון ובעי להוציאה עם גט, ואם זינתה היא בחנק, וא"כ מהו שכתב לאו אשתו הוא. וכן נמצא שם בנימוק"י. וצ"ע. ואולי אחר שמתה לא חשיבא אשתו שבעי להוציאה. וצ"ע.
א. וצ"ב שא"כ למה לא נילף מהכא שקידושין תופסין בחייבי לאוין, שהרי הפסוק בא לאסור לאיש זה להיטמא, שס"ד שיטמא לו שהיא בכלל "שארו הקרובה אליו" והיא אשתו והוא בעלה, וא"כ מבואר אע"ג שהיא פסולה הוא בעלה א"כ קידושין תופסין בחייבי לאוין. ושמא בדוחק קאי על אשתו שזינתה שהיא פסולה לו שאינו מיטמא לה, וכמבואר בגמ' יבמות צ' ע"ב שאיירי לענין עדים שהעידו על אשתו שמתה והלכה ונישאת וחזר בעלה שאין מיטמא לה שהיא פסולה לו, ולא איירי בנתקדשה לו בפסול אלא שבעי להוציאה.
ב. ויעויין בגמ' יבמות כב' ע"ב שכיון שעומדת לצאת ממנו לכך לא נטמא לה ובזה שאני מאחיו ממזר שמיטמא לו . וברש"י שם ד"ה "לאפוקי קיימא" הלכך לאו אשתו היא. וצ"ב הרי ודאי אשתו שקידושין תופסין בחייבי לאויון ובעי להוציאה עם גט, ואם זינתה היא בחנק, וא"כ מהו שכתב לאו אשתו הוא. וכן נמצא שם בנימוק"י. וצ"ע. ואולי אחר שמתה לא חשיבא אשתו שבעי להוציאה. וצ"ע.