"לא יטמא בעל בעמיו להחלו"

נבשר

משתמש ותיק
"לא יטמא בעל בעמיו להחלו" ורש"י פירש עפ"י תו"כ וגמ' ביבמות כב' ע"ב שאיירי באשה פסולה לו שאינו נטמא לה. 
א. וצ"ב שא"כ למה לא נילף מהכא שקידושין תופסין בחייבי לאוין, שהרי הפסוק בא לאסור לאיש זה להיטמא, שס"ד שיטמא לו שהיא בכלל "שארו הקרובה אליו" והיא אשתו והוא בעלה, וא"כ מבואר אע"ג שהיא פסולה הוא בעלה א"כ קידושין תופסין בחייבי לאוין. ושמא בדוחק קאי על אשתו שזינתה שהיא פסולה לו שאינו מיטמא לה, וכמבואר בגמ' יבמות צ' ע"ב שאיירי לענין עדים שהעידו על אשתו שמתה והלכה ונישאת וחזר בעלה שאין מיטמא לה שהיא פסולה לו, ולא איירי בנתקדשה לו בפסול אלא שבעי להוציאה.

ב. ויעויין בגמ' יבמות כב' ע"ב שכיון שעומדת לצאת ממנו לכך לא נטמא לה ובזה שאני מאחיו ממזר שמיטמא לו . וברש"י שם ד"ה "לאפוקי קיימא" הלכך לאו אשתו היא. וצ"ב הרי ודאי אשתו שקידושין תופסין בחייבי לאויון ובעי להוציאה עם גט, ואם זינתה היא בחנק, וא"כ מהו שכתב לאו אשתו הוא. וכן נמצא שם בנימוק"י. וצ"ע.  ואולי אחר שמתה לא חשיבא אשתו שבעי להוציאה. וצ"ע.
 

דרומאי

משתמש ותיק
נבשר אמר:
"לא יטמא בעל בעמיו להחלו" ורש"י פירש עפ"י תו"כ וגמ' ביבמות כב' ע"ב שאיירי באשה פסולה לו שאינו נטמא לה. 
א. וצ"ב שא"כ למה לא נילף מהכא שקידושין תופסין בחייבי לאוין, שהרי הפסוק בא לאסור לאיש זה להיטמא, שס"ד שיטמא לו שהיא בכלל "שארו הקרובה אליו" והיא אשתו והוא בעלה, וא"כ מבואר אע"ג שהיא פסולה הוא בעלה א"כ קידושין תופסין בחייבי לאוין. 
א. יש חייבי לאוין שלכו''ע תופסין בהן קידושין כגון סוטה [עי' תוס' כתובות דף כט ע"ב למטה]. ועוד משכחת לה שזינתה באונס תחת בעלה ונפסלה עליו דודאי קידושין לא פקעו בכדי ואפילו לר''ע דזונה לכהן לא תפסי קידושין בעיא גט.
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
נבשר אמר:
"לא יטמא בעל בעמיו להחלו" ורש"י פירש עפ"י תו"כ וגמ' ביבמות כב' ע"ב שאיירי באשה פסולה לו שאינו נטמא לה. 
א. וצ"ב שא"כ למה לא נילף מהכא שקידושין תופסין בחייבי לאוין, שהרי הפסוק בא לאסור לאיש זה להיטמא, שס"ד שיטמא לו שהיא בכלל "שארו הקרובה אליו" והיא אשתו והוא בעלה, וא"כ מבואר אע"ג שהיא פסולה הוא בעלה א"כ קידושין תופסין בחייבי לאוין. ושמא בדוחק קאי על אשתו שזינתה שהיא פסולה לו שאינו מיטמא לה, וכמבואר בגמ' יבמות צ' ע"ב שאיירי לענין עדים שהעידו על אשתו שמתה והלכה ונישאת וחזר בעלה שאין מיטמא לה שהיא פסולה לו, ולא איירי בנתקדשה לו בפסול אלא שבעי להוציאה.
א. יש חייבי לאוין שלכו''ע תופסין בהן קידושין כגון סוטה [עי' תוס' כתובות דף כט ע"ב למטה]. ועוד משכחת לה שזינתה באונס תחת בעלה ונפסלה עליו דודאי קידושין לא פקעו בכדי ואפילו לר''ע דזונה לכהן לא תפסי קידושין- מודה דבעיא גט.

 
 

נבשר

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
א. יש חייבי לאוין שלכו''ע תופסין בהן קידושין כגון סוטה [עי' תוס' כתובות דף כט ע"ב למטה]. ועוד משכחת לה שזינתה באונס תחת בעלה ונפסלה עליו דודאי קידושין לא פקעו בכדי ואפילו לר''ע דזונה לכהן לא תפסי קידושין בעיא גט.
זה מה שכתבתי שקאי על הגמ' בבימות צ' ע"ב שאיירי אשת כהן שזינתה באונס שחשבה שמת בעלה ואח"כ חזר שצריכה לצאת הימנו והקידושין לא נפסלים.
רק זה דוחק לאוקמי דווקא בכה"ג.
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
נבשר אמר:
"לא יטמא בעל בעמיו להחלו" ורש"י פירש עפ"י תו"כ וגמ' ביבמות כב' ע"ב שאיירי באשה פסולה לו שאינו נטמא לה. 
א. וצ"ב שא"כ למה לא נילף מהכא שקידושין תופסין בחייבי לאוין, שהרי הפסוק בא לאסור לאיש זה להיטמא, שס"ד שיטמא לו שהיא בכלל "שארו הקרובה אליו" והיא אשתו והוא בעלה, וא"כ מבואר אע"ג שהיא פסולה הוא בעלה א"כ קידושין תופסין בחייבי לאוין. ושמא בדוחק קאי על אשתו שזינתה שהיא פסולה לו שאינו מיטמא לה, וכמבואר בגמ' יבמות צ' ע"ב שאיירי לענין עדים שהעידו על אשתו שמתה והלכה ונישאת וחזר בעלה שאין מיטמא לה שהיא פסולה לו, ולא איירי בנתקדשה לו בפסול אלא שבעי להוציאה.

ב. ויעויין בגמ' יבמות כב' ע"ב שכיון שעומדת לצאת ממנו לכך לא נטמא לה ובזה שאני מאחיו ממזר שמיטמא לו . וברש"י שם ד"ה "לאפוקי קיימא" הלכך לאו אשתו היא. וצ"ב הרי ודאי אשתו שקידושין תופסין בחייבי לאויון ובעי להוציאה עם גט, ואם זינתה היא בחנק, וא"כ מהו שכתב לאו אשתו הוא. וכן נמצא שם בנימוק"י. וצ"ע.  ואולי אחר שמתה לא חשיבא אשתו שבעי להוציאה. וצ"ע.
עד דמקשת הכי עדיפא הוה לך לאקשויי, לשיטת רע"ק דאין קידושין תופסין בחייבי לאווין, הרי יש כאן מקור כנגדו.
וע"כ דמאחר ויש כמה אופנים דקידושין לא פקעי, וכמו סוטה ואשת כהן שזינתה שהוזכר. ואוכל להציע עוד אי אלו שמצינו דתפסי בהו קידושין, כגון נדה דמתרבי בגמ' קידושין סח. לקידושין, וכגון אשת איש בשפחה חרופה דהוא באשם ולא בכרת ובאבני מילואים מד,ד כתב דתפסי בה קידושין [ודלא כהב"ש פנ"י ולענ"ד רעק"א]. או כגון שקידש בקידושי חוץ למ"ד בריש המגרש דמהני, ודעת הרשב"א שם דאף כלפי החוץ חשיבא אשת איש וביאתה בכרת ואפי"ה תפסי לו קידושין. [וקצת משמעות בתוס' דאינו כן.] א"כ הרי שאין כאן מקור מוכח דתפסי קידושין בחייבי לאווין.
 
 

נבשר

משתמש ותיק
פותח הנושא
אחד מן הגולה אמר:
עד דמקשת הכי עדיפא הוה לך לאקשויי, לשיטת רע"ק דאין קידושין תופסין בחייבי לאווין, הרי יש כאן מקור כנגדו.
וע"כ דמאחר ויש כמה אופנים דקידושין לא פקעי, וכמו סוטה ואשת כהן שזינתה שהוזכר. ואוכל להציע עוד אי אלו שמצינו דתפסי בהו קידושין, כגון נדה דמתרבי בגמ' קידושין סח. לקידושין, וכגון אשת איש בשפחה חרופה דהוא באשם ולא בכרת ובאבני מילואים מד,ד כתב דתפסי בה קידושין [ודלא כהב"ש פנ"י ולענ"ד רעק"א]. או כגון שקידש בקידושי חוץ למ"ד בריש המגרש דמהני, ודעת הרשב"א שם דאף כלפי החוץ חשיבא אשת איש וביאתה בכרת ואפי"ה תפסי לו קידושין. [וקצת משמעות בתוס' דאינו כן.] א"כ הרי שאין כאן מקור מוכח דתפסי קידושין בחייבי לאווין.
בכלל קושייתי אף למ"ד שלא תפסי קידושין בחייבי לאוין.
מה שכתבת מנדה לא הבנתי הא אין פסול של כהן באשה נדה (לפי מה שידוע לי), הויא ככל אשה שהיא נדה, ולא מיקרי מחולל. אטו אשה שהיא נדה כל ימי חייה בעי הכהן להוציאה.
ונמי שאר המקרים האם שייכי בכהן שמיקרי מחולל ע"ז.
 

אין חכמה

משתמש ותיק
נבשר אמר:
אטו אשה שהיא נדה כל ימי חייה בעי הכהן להוציאה.
אינו קשור לעניין 
אבל לגבי גוף הדין עיין פת"ש יו"ד קפ"ז שהביא מהבית מאיר להסתפק אי צריך להוציאה
ועיין בתוס' זבחים ב ב 
 

נבשר

משתמש ותיק
פותח הנושא
מצאתי באוה"ח בקרן אורה שכן הקשה לר"ע שקידושין לא תפסי מה ממעט הקרא שלא יטמא, ומפרש בכגון זינתה תחתיו.
אוצר החכמה_101577.jpg
 
חלק עליון תַחתִית