יהודי קדוש מלידה או שהוא מצוה להתקדש???

מרן המשגיח

משתמש רגיל
כתוב בויקרא רבה פרשה כד
א"ר יודן כתיב ואתה מרום רוממות אתה נוהג בעולמך נתת כהונה לאהרן לעולם ברית מלח היא נתת מלכות לדוד לעולם שנאמר הלא לכם לדעת כי אלהי ישראל נתן ממלכה נתת קדושה לישראל לעולם שנאמר קדושים תהיו

כלומר שגם בלי לעשות משהו אדם קדוש בעצם כבר מלידה כיהודי ע"פ הבטחת ה' כלשון המדרש.

דברים אלו לכאורה סותרים את פשטות הפסוק שיש כאן ציווי להתקדש, כלומר שעד שלא יעבוד האדם ויקדש עצמו הרי בכלל אינו קדוש.

אשמח להבין את הדברים.
 
מרן המשגיח אמר:
כתוב בויקרא רבה פרשה כד
א"ר יודן כתיב ואתה מרום רוממות אתה נוהג בעולמך נתת כהונה לאהרן לעולם ברית מלח היא נתת מלכות לדוד לעולם שנאמר הלא לכם לדעת כי אלהי ישראל נתן ממלכה נתת קדושה לישראל לעולם שנאמר קדושים תהיו

כלומר שגם בלי לעשות משהו אדם קדוש בעצם כבר מלידה כיהודי ע"פ הבטחת ה' כלשון המדרש.

דברים אלו לכאורה סותרים את פשטות הפסוק שיש כאן ציווי להתקדש, כלומר שעד שלא יעבוד האדם ויקדש עצמו הרי בכלל אינו קדוש.

אשמח להבין את הדברים.
הוא קדוש, והוא מצווה להתקדש עוד יותר
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
אולי הפשט שהקדושה נמצאת בכל יהודי מעצם היותו ע"פ הבטחת ה' רק באופן של עץ הטמון בגרעין אבל לא בצורה חיצונית ומוחשית.
ואילו המצווה באה לומר שצריכים לגלות את כח הקדושה שכבר טמון ולהוציאו שיהיה גלוי ובפועל.

כמו שאומרים "וחיי עולם נטע", זה כבר נמצא אצלך, רק תוציא את זה החוצה.
 

כפשוטו

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
אולי הפשט שהקדושה נמצאת בכל יהודי מעצם היותו ע"פ הבטחת ה' רק באופן של עץ הטמון בגרעין אבל לא בצורה חיצונית ומוחשית.
ואילו המצווה באה לומר שצריכים לגלות את כח הקדושה שכבר טמון ולהוציאו שיהיה גלוי ובפועל.
כיון מר לדברי גדולים.

ואגב מידי דברי בו: ראיתי בתפילת החג כי אנו אומרים שני אמירות שלכאו' סותרות זא"ז, מחד אנו אומרים "וקדשתנו במצוותיך", ומאידך אנו אומרים "קדשנו במצוותיך", ואשמח לשמוע את חוו"ד רבני הפורום. (ואבקש מסמרות ומקורות לדבר, עם סברות אני מסודר..)
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
רש"ר הירש במדבר פרק טז
כל העדה כולם אינם קדושים כבר עתה. הם "אנשי - קדש" (שמות כב, ל ופי' שם), אנשים בעלי תפקיד קדוש; "קדשים תהיו" (ויקרא יט, ב ופי' שם) - ייעודו הוא להיות קדושים ובעצם הייעוד הזה הם "קדשים לאלהיהם" (לעיל טו, מ) והם "עם קדוש לה'" (עי' דברים ז, ו ועוד); הם אנשים שנתקדשו לה', עם שנתקדש לה' ובכל נימה של קיומם כיחידים וכעם הם קנויים לה' לבדו, אך עדיין אינם "קדושים". אלא עליהם לעלות ולהתעלות בלא הרף לקראת ייעודם הקדוש. אל להם להחליף את המציאות בייעוד; אל יראו את עצמם קדושים משום שהוקדשו לייעוד קדוש; אלא ייעודם הקדוש יהיה לנגד עיניהם כמטרה רחוקה של שאיפתם,
 

דברי יושר

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
אולי הפשט שהקדושה נמצאת בכל יהודי מעצם היותו ע"פ הבטחת ה' רק באופן של עץ הטמון בגרעין אבל לא בצורה חיצונית ומוחשית.
ואילו המצווה באה לומר שצריכים לגלות את כח הקדושה שכבר טמון ולהוציאו שיהיה גלוי ובפועל.

כמו שאומרים "וחיי עולם נטע", זה כבר נמצא אצלך, רק תוציא את זה החוצה.
וכמו שהשבת קדושה כבר מימי בראשית, ואעפ"כ אנחנו מצווים לקדש אותה בפועל בכל שבוע ושבוע מחדש.
 
 

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
מתני' רבי ישמעאל אומר כתוב אחד אומר תקדיש וכתוב אחד אומר לא יקדיש א''א לומר תקדיש שהרי כבר נאמר לא יקדיש א''א לומר לא יקדיש שהרי כבר נאמר תקדיש הא כיצד מקדישו אתה הקדש עלוי ואי אתה מקדישו הקדש מזבח: גמ' ורבנן {ויקרא כז-כו} אל תקדיש מיבעי ליה ללאו תקדיש מיבעי ליה לכדתניא מנין לנולד בכור בעדרו שמצוה להקדישו שנאמר {דברים טו-יט} הזכר תקדיש ורבי ישמעאל אי לא מקדיש ליה לא קדוש קדושתו מרחם הוה וכיון דכי לא מקדיש ליה קדוש לא צריך לאקדושיה: (ערכין כט.)
 

דודעלע

משתמש ותיק
משל לבן מלך שהוא בגלות ואין ניכר בו שהוא בן מלך בלבושיו ומשרתיו ושומריו.
אומר לו אביו: בן מלך אתה, נהג כבן מלך!, כדי שגם בגלות יהיה ניכר בך שאתה בן מלך
 

אור עולם

משתמש ותיק
שמעתי ממו"ר שליט"א בשם כמה מרבותיו שדנו בשאלה דמחד כל נער בן י"ג ויום אחד מחויב במ"ע ד"והייתם קדושים" ומאידך זהו סוף הסולם דרפב"י.
וענו כ"א בדרכו ואיני זוכר לפרט כרגע.
רק שא' מהם אמר שכל יהודי הוא קדוש בעצם ועליו לעבוד כל ימיו שלא לכסות את הקדושה בקליפות.
 
חלק עליון תַחתִית