ביאור שייכות הלכות שלמים לפרשת קדושים

בחור צעיר

משתמש ותיק
פרשת קדושים פותחת בציווי הכללי לבני ישראל קדושים תהיו כי קדוש אני ה', ואח"כ מפרטת שלל מצוות שכולם שייכות לעניין הקדושה. ובראשה שלשה מצוות מתוך עשרת הדברות, כבוד אב ואב, שמירת שבת, ואיסור ע"ז ועשיית מסכה. ואח"כ שבועת שקר בשם שהיא לא תשא, וגניבה (ממון, אבל וודאי שייך.) ומצוות רבות נוספות, וכולם מצד הקדושה ושייכים לעניינה.
אבל מצווה אחת נמצאת בראש הפרשה, ושייכותה תמוהה מאד בעיני, דין השלמים וזמנו, מה הוא עניין לכאן, זהו דין מדיני הקרבנות, ואינו שייך כאן לציוויי הקדושה האישים של כל איש מישראל. ואף שאינו כפול כאשר פירשוהו רז"ל על חוץ לזמנו, אבל מה עניינו לכאן.
 

אבינועם

משתמש ותיק
כתב הראב"ע: וכי תזבחו זבח שלמים. דבק עם הכתוב למעלה בעבור שלא יזבחו לשדים לא אלוה כי אם לשם לבדו.
והרמב"ן האריך בזה יותר.
ולכן זה קשור ג"כ לקדושים תהיו.
 

יעקוב

משתמש רגיל
כתבתי על זה כאן אות א - https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=157&t=10486 אולי לא פשט אבל יכול לעזור.
 

בחור צעיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבינועם אמר:
כתב הראב"ע: וכי תזבחו זבח שלמים. דבק עם הכתוב למעלה בעבור שלא יזבחו לשדים לא אלוה כי אם לשם לבדו.
והרמב"ן האריך בזה יותר.
ולכן זה קשור ג"כ לקדושים תהיו.
תודה. אבל הדגשתי ששאלתי על עיקר הפרשה, שהוא זמן אכילת הקרבן או זמן המחשבה, ומה יש לו ולזביחה לשעירים.
 
 

בחור צעיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
יעקוב אמר:
כתבתי על זה כאן אות א - https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=157&t=10486 אולי לא פשט אבל יכול לעזור.

כנ"ל, עיקר תוכנה של הפרשה ואורכה נסוב על זמן אכילת השלמים ואין לזה עניין לעיקר הזביחה.
 

יעקוב

משתמש רגיל
לפי דברי, עיקר העניין הוא הלרצונכם, ואז מפרט שיכול לעשות לרצונו בצורה שלילית שלא לרצון תהיה לו.
 

בחור צעיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
רציתי להציע בפני החברים ביאור נפלא בעניין.
א. לכאו', תוכן איסור נותר, הוא שנאכל שיירי הקודש בתור שכאלה, ולא שנקח בשר הקדש ונאכסן אותו במקפיא, וכך יהיה לנו בשר באופן קבוע, לא זו תכלית השלמים, אלא לאכול משלחן גבוה, ולכן אסור להותיר והנותר מן הקרבן חייבים כרת על אכילתו. זאת ועוד, הלא חז"ל דרשו מפרשתנו איסור מחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו, וצריך להבין למה מחשבת שינוי הלכות אלו חמורה יותר משאר שינויי דינים כגון שיאכלו מן החטאת ישראלים או מן השלמים טמאים.
אבל העניין כאשר אמרתי, כי תורף דין הנותר וגם המקום הוא לייחד האכילה בתורת אכילה משלחן גבוה, והמקריב שלא על דעת כן הרי הוא כמי ששוחט בהמה לאכול ממנה, ועושה זאת דרך המזבח, וזה היפך הקרבן. (ואמנם יש גם חוץ לזמנו בהקרבת המתירין, אבל הוא מכלל אלו וצריך ביאור נוסף.)
ב. כאן ברצוני להעיר הערה גדולה, הלא דעת רבי ישמעאל בחולין טז: שלא הותר לישראל בשר תאוה במדבר, אלא רק בשר שלמים, מכח כל הפרשה האמורה לעיל באחרי מות, ולמד רמב"ן שם שפשט המקראות מורה כמוהו. וא"כ, כאשר הפרשה כאן מדברת על שלמים, אין היא מדברת על איזה קרבן, אלא על עיקר צורת אכילת בשר בהמה של ישראל, שכל אדם מישראל הרוצה לאכול בשר בהמה אין הוא יכול אלא להקריב שלמים ולאכול את בשר הזבח, וכלפי זה נאמרו כאן הלכות אלו של חל"ז וחל"מ, כלפי היתר אכילת בשר במדבר, ומבואר לעיל עניין איסור הנותר.
 
חלק עליון תַחתִית