א - יש רצף של הרבה מצוות בן אדם לחבירו בתחילת הפרשה מלבד ארבע המצוות הראשונות שנראות ללא קשר, מורא אב ואם, שמירת שבת, איסור פניה לאלילים ועשיית מסכה, הקרבת זבח שלמים. ונראה לפי מה שדרשו חז"ל הסמיכות של מורא אב לשבת שאם אמר לו לחלל שבת לא ישמע לו, כן יש לדרוש את ההמשך - אם תאמר לו אימו לעשות פסל ומסיכה (כמו אימו של מיכה שאמרה לו) לא ישמע בקולה. וגם לצד החיוב, כי תזבחו זבח שלמים לה' לרצונכם תזבחו יכול שאמר לו אביו לזבוח שלמים לה' והוא אינו רוצה יכול יהיה חייב? תלמוד לאמר לרצונכם.
ב - בסוף רצף פרטי ציווים בין אדם לחבירו נאמר ואהבת לרעך כמוך, וזה הפירוש - "זה כלל גדול בתורה", שכולל את כל הפרטים שלפניו וזה כעין פרט וכלל. ולפי"ז ייתכן בפרשת גר שזה בדיוק הפוך שקודם נא' הכלל של ואהבת לו כמוך כי גר היית במצרים, ואח"כ פירוט של כמה פרטים שייתכן לפרש שהם פרטים לאהבת הגר, לא תעשו עוול במשפט, מאזני צדק וכו' דהיינו לעשות לגר עוולות ורמאות וחותם שם אני ה' אשר הוצאתי אתכם ממצרים, ומצווה אתכם לא לעשות כך לגרים, אבל נקימה ונטירה וכדומה כן מותר לגר (ומקרא מלא דיבר לא תיקום ולא תיטור את בני עמך)
ג - יש הזהרה רצופה על שלשה דברים בקשר לכלאים ומיד אחריהם את הציווי בעניין שפחה חרופה, בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליךכוסמיך ליה ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והוא שפחה נחרפת לאיש
,ונראה הקשר כי גם בזה יש כלאים של עירוב זרע אבל זה רק בדרגה של לאו כמו שאר הכלאים ולא ברמה של עריות אחרות שזה מיתה ולכן נכתבה שפחה חרופה כאן תוך הדגשה ש"לא יומתו"
ד - אל תחלל ביתך להזנותה - שלא ישאיר ביתו בוגרת רווקה אלא ישיא אותה, וכמו שאמרו רבותינו בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה. והפי' לחלל הכוונה להשאירה ריקנית וחלולה מזכר, וזה גורם למלא הארץ בזנות כיוון שאינה נשואה, וזה גם בפשטות הכוונה אישה זונה וחללה לא יקחו, אלא שאמרו חכמים שחללה הכוונה אסורה לכהונה שהיא ריקנית מביאת כהן כי אסורה לו כיוון שהיתה חללה וזה גרם שנבעלה לפסול לה משא"כ אם היתה סתם חללה אבל שמורה אין לאסור אותה לכהן. וכל לשון חלל במקרא הוא ריקן,חלל באדמה ריקן מנפשו כהן שיוצא מן המקדש מחלל אותו כי נשאר ריק וחלול טמא הבא אליו מחלל אותו כי הקדושה עוזבת אותו וכן כולם.
ה - ובשנה החמישית יהיה כל פריו קדש הילולים לה'. חז"ל אומרים שלומדים קדש קדש מע"ש להעלות לירושלים ולאכול בקדושה,
עוד אפשר - הילולים לה' כמו ויהללו אותה אל פרעה דהיינו להביא את זה למקום שבחר ה', ומנין שאוכלים את זה בקדושה ולא נותנים לכהן? שנא' ואיש את קדשיו לו יהיו.
ב - בסוף רצף פרטי ציווים בין אדם לחבירו נאמר ואהבת לרעך כמוך, וזה הפירוש - "זה כלל גדול בתורה", שכולל את כל הפרטים שלפניו וזה כעין פרט וכלל. ולפי"ז ייתכן בפרשת גר שזה בדיוק הפוך שקודם נא' הכלל של ואהבת לו כמוך כי גר היית במצרים, ואח"כ פירוט של כמה פרטים שייתכן לפרש שהם פרטים לאהבת הגר, לא תעשו עוול במשפט, מאזני צדק וכו' דהיינו לעשות לגר עוולות ורמאות וחותם שם אני ה' אשר הוצאתי אתכם ממצרים, ומצווה אתכם לא לעשות כך לגרים, אבל נקימה ונטירה וכדומה כן מותר לגר (ומקרא מלא דיבר לא תיקום ולא תיטור את בני עמך)
ג - יש הזהרה רצופה על שלשה דברים בקשר לכלאים ומיד אחריהם את הציווי בעניין שפחה חרופה, בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליךכוסמיך ליה ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והוא שפחה נחרפת לאיש
,ונראה הקשר כי גם בזה יש כלאים של עירוב זרע אבל זה רק בדרגה של לאו כמו שאר הכלאים ולא ברמה של עריות אחרות שזה מיתה ולכן נכתבה שפחה חרופה כאן תוך הדגשה ש"לא יומתו"
ד - אל תחלל ביתך להזנותה - שלא ישאיר ביתו בוגרת רווקה אלא ישיא אותה, וכמו שאמרו רבותינו בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה. והפי' לחלל הכוונה להשאירה ריקנית וחלולה מזכר, וזה גורם למלא הארץ בזנות כיוון שאינה נשואה, וזה גם בפשטות הכוונה אישה זונה וחללה לא יקחו, אלא שאמרו חכמים שחללה הכוונה אסורה לכהונה שהיא ריקנית מביאת כהן כי אסורה לו כיוון שהיתה חללה וזה גרם שנבעלה לפסול לה משא"כ אם היתה סתם חללה אבל שמורה אין לאסור אותה לכהן. וכל לשון חלל במקרא הוא ריקן,חלל באדמה ריקן מנפשו כהן שיוצא מן המקדש מחלל אותו כי נשאר ריק וחלול טמא הבא אליו מחלל אותו כי הקדושה עוזבת אותו וכן כולם.
ה - ובשנה החמישית יהיה כל פריו קדש הילולים לה'. חז"ל אומרים שלומדים קדש קדש מע"ש להעלות לירושלים ולאכול בקדושה,
עוד אפשר - הילולים לה' כמו ויהללו אותה אל פרעה דהיינו להביא את זה למקום שבחר ה', ומנין שאוכלים את זה בקדושה ולא נותנים לכהן? שנא' ואיש את קדשיו לו יהיו.