וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָֹה דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ.
רש"י פירש: "דם יחשב. כשופך דם האדם שמתחייב בנפשו".
וצריך ביאור שהרי מצוות רבות ואיסורים רבים יש שהחיוב עליהם הוא מיתה, ומפני מה דימו דווקא את המקריב קרבן מחוץ לעזרה לרוצח לענין חיוב מיתתו, ואיזו שייכות יש ביניהם דווקא.
[ובדוחק חשבתי שאולי הוא משום שדם הקרבן הוא העיקר ובהזאתו נעשה הריצוי, ולכן השוו בין מי ששופך דם נקי של רעהו למי ששופך לשוא את דם הקרבן, מחוץ לעזרה. אי נמי רק ברציחה מצאנו שיש עליה חיוב מיתה אפילו בשוגג, שהרי גלות במקום מיתה עומד כמבואר בסנהדרין לז:, ולכן למרות שמקריב בשוגג מחוץ לעזרה ודאי אין בו חיוב כרת, מכל מקום כשרוצים לדמות אותו למשהו שיש עליו חיוב מיתה, אזי אין לך חיוב מיתה יותר ברציחה, וכנ"ל, ודוחק].
רש"י פירש: "דם יחשב. כשופך דם האדם שמתחייב בנפשו".
וצריך ביאור שהרי מצוות רבות ואיסורים רבים יש שהחיוב עליהם הוא מיתה, ומפני מה דימו דווקא את המקריב קרבן מחוץ לעזרה לרוצח לענין חיוב מיתתו, ואיזו שייכות יש ביניהם דווקא.
[ובדוחק חשבתי שאולי הוא משום שדם הקרבן הוא העיקר ובהזאתו נעשה הריצוי, ולכן השוו בין מי ששופך דם נקי של רעהו למי ששופך לשוא את דם הקרבן, מחוץ לעזרה. אי נמי רק ברציחה מצאנו שיש עליה חיוב מיתה אפילו בשוגג, שהרי גלות במקום מיתה עומד כמבואר בסנהדרין לז:, ולכן למרות שמקריב בשוגג מחוץ לעזרה ודאי אין בו חיוב כרת, מכל מקום כשרוצים לדמות אותו למשהו שיש עליו חיוב מיתה, אזי אין לך חיוב מיתה יותר ברציחה, וכנ"ל, ודוחק].