פרשת אחרי מות - הקרבה מחוץ לבית המקדש

אוריאל

משתמש ותיק
וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָֹה דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ.
רש"י פירש: "דם יחשב. כשופך דם האדם שמתחייב בנפשו".
וצריך ביאור שהרי מצוות רבות ואיסורים רבים יש שהחיוב עליהם הוא מיתה, ומפני מה דימו דווקא את המקריב קרבן מחוץ לעזרה לרוצח לענין חיוב מיתתו, ואיזו שייכות יש ביניהם דווקא.

[ובדוחק חשבתי שאולי הוא משום שדם הקרבן הוא העיקר ובהזאתו נעשה הריצוי, ולכן השוו בין מי ששופך דם נקי של רעהו למי ששופך לשוא את דם הקרבן, מחוץ לעזרה. אי נמי רק ברציחה מצאנו שיש עליה חיוב מיתה אפילו בשוגג, שהרי גלות במקום מיתה עומד כמבואר בסנהדרין לז:, ולכן למרות שמקריב בשוגג מחוץ לעזרה ודאי אין בו חיוב כרת, מכל מקום כשרוצים לדמות אותו למשהו שיש עליו חיוב מיתה, אזי אין לך חיוב מיתה יותר ברציחה, וכנ"ל, ודוחק].
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָֹה דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ.
רש"י פירש: "דם יחשב. כשופך דם האדם שמתחייב בנפשו".
וצריך ביאור שהרי מצוות רבות ואיסורים רבים יש שהחיוב עליהם הוא מיתה, ומפני מה דימו דווקא את המקריב קרבן מחוץ לעזרה לרוצח לענין חיוב מיתתו, ואיזו שייכות יש ביניהם דווקא.

[ובדוחק חשבתי שאולי הוא משום שדם הקרבן הוא העיקר ובהזאתו נעשה הריצוי, ולכן השוו בין מי ששופך דם נקי של רעהו למי ששופך לשוא את דם הקרבן, מחוץ לעזרה. אי נמי רק ברציחה מצאנו שיש עליה חיוב מיתה אפילו בשוגג, שהרי גלות במקום מיתה עומד כמבואר בסנהדרין לז:, ולכן למרות שמקריב בשוגג מחוץ לעזרה ודאי אין בו חיוב כרת, מכל מקום כשרוצים לדמות אותו למשהו שיש עליו חיוב מיתה, אזי אין לך חיוב מיתה יותר ברציחה, וכנ"ל, ודוחק].
ודאי כוונתך ר' אוריאל בקו' על לשון התורה, ולא ע"ד רש"י. וקושיא יפה.
ומש"כ לתרץ בדוחק, לדידי הוא תירוץ מרווח ויפה.
ומש"כ בתי' השני 'גלות במקום מיתה', יש לדון אי במקום מיתה היינו אותו חומרת עונש רק בדרך אחרת וכך כנראה פירשת, או שנאמר שגלות היא כפרה, אולם חלוקה היא מעונש מיתה.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָֹה דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ. רש"י: "דם יחשב - כשופך דם האדם שמתחייב בנפשו".
ביאור הענין:
לעשרת הדורות שמאדם ועד נח לא הותרה המתת שום נפש לאכילת בשרה. ורק לאחר המבול עשה השם את דם בעלי החיים כמים, וניתן הרשיון לנח ולבניו לאכול בשר כאכול ירק עשב.
במה דברים אמורים, בבהמות חולין; אבל הנוטל נפש בהמת קדשים - הרי זה שופך דמים שלא ברשות, ועון פלילי הוא כשופך דם האדם.
 
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָֹה דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ.
רש"י פירש: "דם יחשב. כשופך דם האדם שמתחייב בנפשו".
וצריך ביאור שהרי מצוות רבות ואיסורים רבים יש שהחיוב עליהם הוא מיתה, ומפני מה דימו דווקא את המקריב קרבן מחוץ לעזרה לרוצח לענין חיוב מיתתו, ואיזו שייכות יש ביניהם דווקא.

[ובדוחק חשבתי שאולי הוא משום שדם הקרבן הוא העיקר ובהזאתו נעשה הריצוי, ולכן השוו בין מי ששופך דם נקי של רעהו למי ששופך לשוא את דם הקרבן, מחוץ לעזרה. אי נמי רק ברציחה מצאנו שיש עליה חיוב מיתה אפילו בשוגג, שהרי גלות במקום מיתה עומד כמבואר בסנהדרין לז:, ולכן למרות שמקריב בשוגג מחוץ לעזרה ודאי אין בו חיוב כרת, מכל מקום כשרוצים לדמות אותו למשהו שיש עליו חיוב מיתה, אזי אין לך חיוב מיתה יותר ברציחה, וכנ"ל, ודוחק].
בעיקר השאלה עי' מה שצוין בזה בוקבץ שצורף כאן
 
חלק עליון תַחתִית