ישנו טבע מאד מעניין בבעל חיים המכונה בשם דבר אחר (כשם הצרעת) והוא שאין בגופו אפילו בלוטת זיעה אחת ! (ולכן הוא מתפלש בסירחון כדי להצטנן)
והרלב"ג כותב שהצרעת תתחדש בסיבת חום נכרי
ונאמר כי כבר היה הסדר נותן לפי מה שהשרשנו בסוף פרשת ביום השמיני שיזכיר טמאת הצרעת ואחריה טמאת הזב ואחריה טמאת הזבה ואחריה טמאת הנדה ואחריה טמאת יולדת מפני דמי טוהר שלה ואמנם הקדימה התורה טמאת היולדת לטמאת המצורע להעיר על התועלת המגיע מטמאת הנדה והזבה באופן שתאסר לבעלה והוא שאם תתעבר אז יהיה הנולד מצורע לעפוש הדם אשר יתהוה ממנו ולזה האשה מותרת לבעלה בימי דמי טהרה כי אז לא יקרה מזה זה ההפסד כמו שבארנו במה שקדם וכאלו העירה התורה שיפקח הנרדמים להעמידם על כונתה מפני שנותה הסדור הראוי בזה כי זה ממה שיפקח עיניהם לבקש הסב' והנה בעניין הצרעת הקדימה התורה לזכור דין צרעת עור בשר להיותה מקומה יותר כולל וזכרה ממנו תחלת הצרעת שתתחדש בסבת חום נכרי בא מחוץ והו' השחין והמכוה והקדימה לזכור צרעת השחין כי החו' אשר תתחד' ממנו הוא יותר מתיחס אל החום הנכרי בפנימי הגוף מחום האש אשר תתחדש ממנו צרעת המכוה והנה לא היה בשחין ובמכוה הסגר כי אם בשבוע אחד לפי שמציאות החום הנכרי בהם ידוע ומבואר ולזה יחלט הטמאה קודם החלט לטמאה שאר נגעי צרעת עור בשר ואחרי כן זכרה דין צרעת הראש והזקן לפי שמקומה יותר מעטי ולפי שזכרה התורה טומאת מה שיתבאר בו שהוא צרעת עור בשר ואחרי כן זכרה טומאת מה שיתבאר בו שהוא צרעת הראש או הזקן מפני נשירת השער בכללו מהראש אינו צרע' אבל יהיה דינו דין עור בשר להטמא בנגע צרעת ולהעיר שענין הצרע' איננו בא מצד הצור' כי אם מצד החומר זכרה התורה דין הצרעת בבגד והעור והבית והנה נבחרו הבגד והעור להטמא בצרעת מרוב השתמשות האדם בהם סביב בשרו בלבוש ובמשכב ומושב ולהיותם באים מהצמר והחי הקדים לזכר דין הצרעת בהם לדין הצרעת בבית שהוא מהדומם רוצה לומר מהאבנים והנה זכרה התורה צרעת הבגד והעור קודם זכרה תורה האדם המצורע להעיר הנרדמי' על הכונה אשר בעבור היתה הטהרה בו בשתי צפורים ועץ ארז ואזוב ושני תולעת כי הוא לזאת הסבה בעינה אשר בעבורה רצתה התורה דין צרעת הבגד ובעור ואחר זה זכרה דין צרעת הבית להעיר שההפסד והעפוש לא יהיה בדברים כי אם מצוי טבע החומר והיה מחוייב בנגעי הבית שיהיה בשני הבנים כי האבן אינו חלק מהבית במה שהוא בית אם לא מצד הרבוי. והרבוי הראשון הוא שנים והיה בו הסגר שלשה שבועות לסבה שזכרנו ואחר שנשלם זכר דיני הצרעת זכרה התורה החמורה אחר הצרעת והוא טומאת הזב כמו שבארנו בסוף פרשת שמיני ולחמר טמאתו החמירה התורה בטהרתו עד שלא יטהר כי אם במי מעיין ויצטרך לספירה שבעה נקיים אע"פ שלא היה כי אם בעל שתי ראיות כמו שבארנו אצל טמאתו לא החמירה התורה יותר ממה שהחמירה בטמא' זבה ונדה ויולדת לפי שטמאתו אין בה כי אם תועלת עיוני להעיר על מציאות הצורה הנעדרת מהזוב כמו שבארנו במה שקדם וטמאת זבה ונדה ויולדת יש בה תועלת להסיר ההפסד מולדותיהן ולזה תמצא בענין בעילתן איסור כרת וטמאת בועלין לטמא משכב ומושב מה שאין כן בבעילת הזבה כי לא יקרה ממנה כמו זה ההפסד והנה היה ראוי שיזכור אחר טמאת הזב טמאת הזבה והנדה אבל הקדים לזכור טמאת שכבת זרע לשתי סבות האחד כי מפני שזכר בטמאות הפורשות מהזכר הנה היה ראוי שישלים המאמר בהן קודם שיכנס בספור הטמאות הפורשות מהנקבה והשנית כי שנמצא טמאת הזב חמור' בזה האופן וטמא' שכבר זרע קלה הנה יעירנו זה למצוא הסב' אשר בעבורה היה ענין הטמאות וזה שהזוב והשכבת זרע נושאם אחד אלא שמהזוב נעדרה הצורה אשר בה יהיה נאות להולדה ולזה יתבאר לנו מזה כי הטמאות האלו הם לזאת הכונה ויישירנו זה לעמוד על כונת התורה בזה ויהיה זה סבה להגיע לנו בזה זהז התועלת הנפלא אשר כוונה התורה בו והנה היה ראוי שתזכור התורה תחלה דין הזבה קודם דין הנדה כי טומאתה יותר חמורה בשהית' זבה גדולה ואמנם הקדימה לזכור דין הנדה לפי שהאשה לא תהיה זבה אלא אם כן היתה קודם זה נדה כמו שבארנו וזכרה אחרי כן דיני הזיבה ואופן טהרתה שהוא יותר חמור כשהיתה זבה גדולה מטומאת נדה עם שכבר תתחייב קרבן להורות על חוזק טמאתה שלא תסור בטבילה אם לא יתחבר אליה קרבן ואולם התועלו' ההגיעות מאלו הפרשיו' הנה הם עשר':
https://www.sefaria.org/Ralbag_on_Torah,_Leviticus_12.1.4
והרלב"ג כותב שהצרעת תתחדש בסיבת חום נכרי
ונאמר כי כבר היה הסדר נותן לפי מה שהשרשנו בסוף פרשת ביום השמיני שיזכיר טמאת הצרעת ואחריה טמאת הזב ואחריה טמאת הזבה ואחריה טמאת הנדה ואחריה טמאת יולדת מפני דמי טוהר שלה ואמנם הקדימה התורה טמאת היולדת לטמאת המצורע להעיר על התועלת המגיע מטמאת הנדה והזבה באופן שתאסר לבעלה והוא שאם תתעבר אז יהיה הנולד מצורע לעפוש הדם אשר יתהוה ממנו ולזה האשה מותרת לבעלה בימי דמי טהרה כי אז לא יקרה מזה זה ההפסד כמו שבארנו במה שקדם וכאלו העירה התורה שיפקח הנרדמים להעמידם על כונתה מפני שנותה הסדור הראוי בזה כי זה ממה שיפקח עיניהם לבקש הסב' והנה בעניין הצרעת הקדימה התורה לזכור דין צרעת עור בשר להיותה מקומה יותר כולל וזכרה ממנו תחלת הצרעת שתתחדש בסבת חום נכרי בא מחוץ והו' השחין והמכוה והקדימה לזכור צרעת השחין כי החו' אשר תתחד' ממנו הוא יותר מתיחס אל החום הנכרי בפנימי הגוף מחום האש אשר תתחדש ממנו צרעת המכוה והנה לא היה בשחין ובמכוה הסגר כי אם בשבוע אחד לפי שמציאות החום הנכרי בהם ידוע ומבואר ולזה יחלט הטמאה קודם החלט לטמאה שאר נגעי צרעת עור בשר ואחרי כן זכרה דין צרעת הראש והזקן לפי שמקומה יותר מעטי ולפי שזכרה התורה טומאת מה שיתבאר בו שהוא צרעת עור בשר ואחרי כן זכרה טומאת מה שיתבאר בו שהוא צרעת הראש או הזקן מפני נשירת השער בכללו מהראש אינו צרע' אבל יהיה דינו דין עור בשר להטמא בנגע צרעת ולהעיר שענין הצרע' איננו בא מצד הצור' כי אם מצד החומר זכרה התורה דין הצרעת בבגד והעור והבית והנה נבחרו הבגד והעור להטמא בצרעת מרוב השתמשות האדם בהם סביב בשרו בלבוש ובמשכב ומושב ולהיותם באים מהצמר והחי הקדים לזכר דין הצרעת בהם לדין הצרעת בבית שהוא מהדומם רוצה לומר מהאבנים והנה זכרה התורה צרעת הבגד והעור קודם זכרה תורה האדם המצורע להעיר הנרדמי' על הכונה אשר בעבור היתה הטהרה בו בשתי צפורים ועץ ארז ואזוב ושני תולעת כי הוא לזאת הסבה בעינה אשר בעבורה רצתה התורה דין צרעת הבגד ובעור ואחר זה זכרה דין צרעת הבית להעיר שההפסד והעפוש לא יהיה בדברים כי אם מצוי טבע החומר והיה מחוייב בנגעי הבית שיהיה בשני הבנים כי האבן אינו חלק מהבית במה שהוא בית אם לא מצד הרבוי. והרבוי הראשון הוא שנים והיה בו הסגר שלשה שבועות לסבה שזכרנו ואחר שנשלם זכר דיני הצרעת זכרה התורה החמורה אחר הצרעת והוא טומאת הזב כמו שבארנו בסוף פרשת שמיני ולחמר טמאתו החמירה התורה בטהרתו עד שלא יטהר כי אם במי מעיין ויצטרך לספירה שבעה נקיים אע"פ שלא היה כי אם בעל שתי ראיות כמו שבארנו אצל טמאתו לא החמירה התורה יותר ממה שהחמירה בטמא' זבה ונדה ויולדת לפי שטמאתו אין בה כי אם תועלת עיוני להעיר על מציאות הצורה הנעדרת מהזוב כמו שבארנו במה שקדם וטמאת זבה ונדה ויולדת יש בה תועלת להסיר ההפסד מולדותיהן ולזה תמצא בענין בעילתן איסור כרת וטמאת בועלין לטמא משכב ומושב מה שאין כן בבעילת הזבה כי לא יקרה ממנה כמו זה ההפסד והנה היה ראוי שיזכור אחר טמאת הזב טמאת הזבה והנדה אבל הקדים לזכור טמאת שכבת זרע לשתי סבות האחד כי מפני שזכר בטמאות הפורשות מהזכר הנה היה ראוי שישלים המאמר בהן קודם שיכנס בספור הטמאות הפורשות מהנקבה והשנית כי שנמצא טמאת הזב חמור' בזה האופן וטמא' שכבר זרע קלה הנה יעירנו זה למצוא הסב' אשר בעבורה היה ענין הטמאות וזה שהזוב והשכבת זרע נושאם אחד אלא שמהזוב נעדרה הצורה אשר בה יהיה נאות להולדה ולזה יתבאר לנו מזה כי הטמאות האלו הם לזאת הכונה ויישירנו זה לעמוד על כונת התורה בזה ויהיה זה סבה להגיע לנו בזה זהז התועלת הנפלא אשר כוונה התורה בו והנה היה ראוי שתזכור התורה תחלה דין הזבה קודם דין הנדה כי טומאתה יותר חמורה בשהית' זבה גדולה ואמנם הקדימה לזכור דין הנדה לפי שהאשה לא תהיה זבה אלא אם כן היתה קודם זה נדה כמו שבארנו וזכרה אחרי כן דיני הזיבה ואופן טהרתה שהוא יותר חמור כשהיתה זבה גדולה מטומאת נדה עם שכבר תתחייב קרבן להורות על חוזק טמאתה שלא תסור בטבילה אם לא יתחבר אליה קרבן ואולם התועלו' ההגיעות מאלו הפרשיו' הנה הם עשר':
https://www.sefaria.org/Ralbag_on_Torah,_Leviticus_12.1.4