מתי לוהטת אש הגיהנם?

שמואל קאופמן

משתמש רגיל
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן. וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ. (ויקרא י"ד א'-ג')
 כך מתחילה פרשת מצורע, אותה נקרא, אי"ה, השבת, אחרי פרשת תזריע. לכאורה נשאלת שאלה: הרי דיני מצורע מתחילים כבר קודם, בפרשת תזריע. מדוע אפוא מוכתר שם הפרשה, מצורע, רק כאן?
 חשבתי לומר, שקודם לכן מובאים דיני המצורע בצרעתו - חטאו ועונשו. ורק כאשר מגיע זמן טהרתו - מכתירים את הפרשה בכותרת "מצורע". זאת, כדי ללמדנו שנגע הצרעת המובא על אדם הוא כדי ללמד עד כמה חמור סיפור לשון הרע. לאחר שאדם לוקה בצרעת ושם אל לבו לחזור בתשובה - הוא נרפא מן הנגע. ואז באה השמחה הגדולה של יום הטהרה עם הבאת הקורבן וחזרתו של החוטא לדור עם עמו ועם משפחתו.
 וכך בכל התורה. העונשים אינם לפגוע בחוטא אלא כדי להביאו לשוב מחטאו. הקב"ה ברא יצר הרע ונתן לאדם בחירה חופשית כדי שיתגבר מרצונו על הסתת היצר ויקבל שכר על עבודתו הוא ולא כנדבה שנותנים לעני. זה מה שמלמד אותנו הרמח"ל במסילת ישרים.
 אבל גם אם יצר הרע, הרגש המסית את האדם לתור אחר לבו וללכת אחר תאוותיו, מתגבר על שכלו של האדם - לא עוזבו הקב"ה להישאר בחטאו, אלא מביא עליו עונשים כדי שיתן אל לבו מדוע אירע לו כזאת, ויחזור בתשובה.
גם בלשון התורה מדויק כך.
פרשת תזריע מסתיימת: "זאת תורת נגד צרעת..." ופרשת מצורע מתחילה: "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו..."
 זאת הסיבה שפרשת מצורע מתחילה עם הטהרה מן הצרעת ולא מן העונש שגרם לה. 
 ​
*  *  *​
 ראיתי את אור החיים על פסוקים אלה, ודומני שב"ה, כיוונתי לדעתו:
 אור החיים: "זאת תהיה תורת...להיות שהצרעת, כפי הטבע, תכונתו תתהוה מעפשות וזיהום הגוף ותגבורת המרה אשר תתגבר באדם ועושה רושם בבשרו. ודבר זה - יסובבנו (יגרום לו) העצבון וצרת הלב ושממון השכל.
 והרפואה הטבעית לזה היא הרחקות העצבון ו(עשיית) עניינים המרחיבים לבו של אדם ומשמחים אותו.
 והנה בבוא נגע צרעת על האדם, יכול אדם לומר, כי חולי טבעי הוא אשר יקרה להאדם. ובאמור (כאשר אומרים) לו, כי הוא זה בשביל לשון הרע - לא יאמין ולא יצדיק הדברים.
 לזה נתחכם אל עליון וצוה שיסגר המצורע בדד ישב ובגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה. ו(אבל) דברים אלו הם כפי הטבע - נגדיים לרפואת סיבת הנגע ואדרבה יולידו הנגע מחדש.
 ו(אבל) כאשר יראה האדם, שהגם שעשה דברים אלו שהם נגדיים - אף על פי כן, על ידי שהרהר תשובה והתודה חטאתו, כי בעונו אשר פשט לשונו גילה הנגע את עינו (לקה בנגע) - וישוב מחטאתו ויטהר לשונו. ו(אז) יראה כי הפך הנגע את עינו - בזה ידע ויוכיח הוכחה ברורה שלא בא לו הנגע, אלא לצד שדבר לשון הרע. 
 
והוא אומרו: זאת תהיה תורת מוציא שם רע. והכרת הדבר והוכחתו - ביום טהרתו:
 שהגם שעשה דברים נגדיים לחוליו כנזכר, אף על פי כן נטהר. בזה ידע כי תורת לשונו הרע הוא זה ולא מקרה הטבעי, כחושבי מחשבות און - וישמור פיו ולשונו.
 והוא מה שגמר אומר: נרפא נגע הצרעת מן הצרוע. פירוש: מן הצרוע (מעצמו) באה רפואתו, ששב ורפא לו".

*  *  *​
"ולא מקרה הטבעי, כחושבי מחשבות און". אומר אור החיים. לאחר שנעשיתי דתי, דיברתי פעם עם מיודע שלי, אחד שלמד ב"ישיבה" תיכונית והתפקר, כדרך הטבע אצלם. איך שהוא התגלגלה השיחה לעניין מצורע, ובתומי אמרתי לו שצרעת בתורה באה בגין לשון הרע. הביט בי אותו אדם בעיניים פקוחות לרווחה והחל לצחקק. הנה, אינטלקטואל אינטליגנטי שגר בכרמל - הפך לאידיוט שמאמין בשטויות. זה היה פשר הצחקוק והמבט. "אתה מאמין בזה"? שאלני תוך צחקוק. "כן", אמרתי, "זה מה שהקב"ה אומר בתורה".
 אני מביא סיפור זה לא רק מפני שההקשר הוא פרשת השבוע, אלא מפני שבשיחה קצרה זו, נוכחתי לדעת בחוש כיצד בחור בוגר "ישיבה" תיכונית (אח"כ שירת בסיירת צנחנים) - הפך לפוקר גמור, והוא צוחק על הטיפש שעזב את לימודיו באוניברסיטה כדי ללמוד שטויות, עפרה לפומיה, שצרעת באה בגלל לשון הרע.
 מעבר ל"איכות" לימודי "הקודש" ב"ישיבות תיכוניות" (הם רציניים מאד רק כאשר מגיעים ל"ארץ ישראל" ול"קדושת המדינה") - יש כאן לקח אחר. משום מה החליט מי שהחליט שההתחברות הטבעית של יהודים חרדים לדבר ה', היא עם "הימנים", קל וחומר עם ימנים סרוגים.  
 אבל האמת היא, שאלה הם הגרועים באוייבי התורה. שנה ופירש - קשה מכולם. אני מעדיף בכל רגע נתון את החילוני המוחלט, שלא למד נעבעך תורה מעולם על פני בוגר ישיבה תיכונית כזה. החילוני הגמור הוא Tabula rasa - "לוח חלק". הוא פתוח בהרבה לשמוע על יהדות, מאשר אלה שהתקלקלו ב"ישיבה" תיכונית. 
*  *  *​
 זו הסיבה מדוע נתקנה ברכת המינים דווקא על יהודים. הנוצרים היו בתחילתם כת יהודית, שהאמינה שהמשיח כבר בא. והם הפכו לגרועים בשונאינו, בעודם יהודים. זקנים, פאות, ציציות, שומרי שבת, אוכלים כשר למהדרין, הולכים למקווה. והם אשר הסגירו לרומאים את העיר ביתר בזמן מרד בר כוכבא.
 כדי להיפטר מעונשם של אלה - תיקנו חז"ל את ברכת המינים. עד שבא פאולוס, יהודי שומר מצוות שחי באסיה הקטנה (טורקיה המערבית בימינו) והפריש את הכת הזאת מן היהדות בהקימו את הדת הנוצרית, שמאמיניה לא שומרים יותר את השבת אלא את יום ראשון בשבוע.
 חז"ל לא תיקנו את ברכת המינים כנגד גויים נוצרים אלא כנגד כת יהודית. כשלעצמי, כאשר אני מתפלל שמונה-עשרה, אני מכוון בברכת המינים על בנט, סמוטריץ' ועל כל חבורת "רבני מרכז הרב" אותם אני מכיר היטב מתחילת דרכי כיהודי מאמין, כאשר ניהלתי מדרשה ליהדות באחד המכונים שלהם ונטלתי חלק בישיבות הצוות עם רעבניהם, בהן תודרכנו על המסרים שצריך להעביר לציבור.
 ישאל אותי אולי השואל, למה אני לא מסתפק בדברים על פרשת השבוע ומקשר זאת לסרוגים ולפוליטיקה כזאת או אחרת. שאלה טובה. אבל אני חושב שחשוב לזהות את האויב האמתי. הסרוגים אינם בעלי בריתנו הטבעיים, כמו שמטיפים לנו אנשי "יתד נאמן". הם אויבינו הגרועים ביותר.
*  *  *​
 לפני שנים רבות, כאשר זכיתי להיות בחברתו של הרב יואל קלופט זצ"ל, ישבנו פעם אחת לאכול אצל אחד מנכדיו בירושלים, לשם הסעתי אותו לענייניו. קראתי מספר ימים קודם לכן שיר שכתבה אחת בשם יונה וולך, אחת שבחברה החילונית נחשבה למשוררת מעולה. השיר הזה היה דברי נאצה קשים מאד על תפילין. אינני יכול להביא כאן, אפילו ברמז, את הזוועה הזאת. בכל אופן, השיר הזה זכה לתהודה רבה במדיה.
 גזרתי את מילות השיר מן העיתון והחזקתי אצלי. בסיום הארוחה, הוצאתי את גזר העיתון והראיתי אותו לרב. חששתי שאולי זו חוצפה מצדי, להראות לו את התועבה הזאת. אבל הוא קרא את השיר ולא כעס עליי. תגובתו הייתה של השתאות: "אנחנו לא יודעים מה קורה בחוץ", אמר לי. ב"אנחנו" הוא לא התכוון אליי ולשכמותי, אלא לעצמו ולמי שבקטגוריה שלו.
 ימים לא רבים אח"כ מתה אותה יונה וולך מסרטן מוח בו לקתה והתפשט במהירות בראשה. אולי הייתה כבר חולה קודם ועכשיו התפשט הסרטן וקטל אותה תוך מספר ימים. אינני יודע. אבל קיוויתי שלי יש חלק בכך שנפטרנו מעונשה של זו.
 לא בגלל אכזריות אני אומר את זה. למרות שמצווה גדולה היא לשאוף להיפטר מן הרשעים ומצווה גדולה היא לשמוח באובדנם. אבל אין זו אכזריות לשמה אלא מצווה. "ישמח צדיק כי חזה נקם - פעמיו ירחץ בדם הרשע".
 אם אכן קירבתי את מותה - עשיתי טובה לעולם. אינני יודע מה גורלם של אנשים כמוה לאחר המוות. אבל אם היא מכת החילונים הגמורים שאינם יודעים מימינם ומשמאלם - לדעתי אני עושה גם לה טובה כאשר אני מפרסם זאת ברבים.
 אם נותר לה זכר בעולם עליון, הרי כל פעם שמהללים אותה בתקשורת בעולם התחתון ומשבחים אותה ואת השיר הזה על תפילין (ומפעם לפעם עושים זאת) - מתלהטת האש במקום בו היא נמצאת. היא סובלת. וכל פעם שמגנים אותה כאן, כמו שאני עושה עכשיו - מתקרר הלהט. אני לא מייבין כמובן בדברים האלו. אבל כך אומרת לי האינטואיציה שלי.
 
*  *  *​
הערה: דברי לגבי ברכת המינים נכתבו כדי להביע דעתי כמסקנה מלימוד התורה שלי על הכוונה בברכת המינים. לא כדי להתפלמס עם אנשים על דעה פוליטית כזאת או אחרת. מי שהסיק אחרת מלימוד התורה שלו - יבושם לו. עניין של השקפה, לא של הלכה. 
 

פרי הארץ

משתמש ותיק
שמואל קאופמן אמר:
ימים לא רבים אח"כ מתה אותה יונה וולך מסרטן מוח בו לקתה והתפשט במהירות בראשה. אולי הייתה כבר חולה קודם ועכשיו התפשט הסרטן וקטל אותה תוך מספר ימים. אינני יודע. אבל קיוויתי שלי יש חלק בכך שנפטרנו מעונשה של זו.
 לא בגלל אכזריות אני אומר את זה. למרות שמצווה גדולה היא לשאוף להיפטר מן הרשעים ומצווה גדולה היא לשמוח באובדנם. אבל אין זו אכזריות לשמה אלא מצווה. "ישמח צדיק כי חזה נקם - פעמיו ירחץ בדם הרשע".
 אם אכן קירבתי את מותה - עשיתי טובה לעולם. אינני יודע מה גורלם של אנשים כמוה לאחר המוות. אבל אם היא מכת החילונים הגמורים שאינם יודעים מימינם ומשמאלם - לדעתי אני עושה גם לה טובה כאשר אני מפרסם זאת ברבים.
 אם נותר לה זכר בעולם עליון, הרי כל פעם שמהללים אותה בתקשורת בעולם התחתון ומשבחים אותה ואת השיר הזה על תפילין (ומפעם לפעם עושים זאת) - מתלהטת האש במקום בו היא נמצאת. היא סובלת. וכל פעם שמגנים אותה כאן, כמו שאני עושה עכשיו - מתקרר הלהט. אני לא מייבין כמובן בדברים האלו. אבל כך אומרת לי האינטואיציה שלי.
יתמו חטאים ולא חוטאים!
 

שמואל קאופמן

משתמש רגיל
פותח הנושא
השפל באמת אמר:
יתמו חטאים ולא חוטאים!

אמן.
בכל אופן, עד שיתמו חטאים צריכים אנו לשאוף שיתמו החוטאים שאינם רוצים להפסיק את חטאיהם. בעיקר אלה החוטאים ומחטיאים את הרבים. כלומר, מנהיגי החוטאים.
כאשר יהודים מרשיעי ברית חוטאים ומחטיאים את הרבים - צריך להתתפלל שיכלו מן העולם. על כך נתקנה ברכת המינים. אא"כ יש לך תרעומת על חז"ל שתקנו ברכה זו.
 

פרי הארץ

משתמש ותיק
כיוון שלא הבאת את השיר אפי' לא ברמז לא היה ניתן לדעת האם היא בגדר מין ממש שיש לעיין מה נחשב למין בענין זה ומ"מ הלשון הייתה קשה מדי כלפי יהודי באשר הוא ולבל ידח ממנו נדח
 

שמואל קאופמן

משתמש רגיל
פותח הנושא
אם אתה רוצה לקרוא זבל כזה, חפש בעצמך. אני לא מביא דברים כאלה. חושבני שהיום לא הייתי מעז להראות את זה, כמו שעשיתי אז לרב יואל קלופט זצ"ל. אבל הייתי אז ממש סמוך לתקופה שעוד הייתי חילוני והעזתי לעשות דברים שהיום אינני עושה. בכל אופן, כמו שכתבתי - הוא לא כעס עלי, אלא אמר בהשתאות: "אנחנו לא יודעים מה קורה בחוץ". לא יודע אם יש קשר בין זה לבין העובדה שאחרי זמן קצר התפגרה בגיל 44, ימים מספר לאחר שהחל הסרטן להשתולל במוחה. אבל אני שמח מאד שנפטרנו מעונשה. ואם אכן יש לה איזו תקומה באחד העולמות - אשמח מאד.
 

פרי הארץ

משתמש ותיק
דברי הבעל שם הקדוש שה' יושב וחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח נאמרו על עולם הזה
לחשוב שמתה בגלל זה? איננו יודעים חשבונות שמים.
וודאי טוב עשית שלא הבאת זאת, כוונתי הייתה לסייג את דברי ותו לא.
 

שמואל קאופמן

משתמש רגיל
פותח הנושא
כן, ברור שאינני יודע מה הסיבה שהקב"ה תקף אותה בסרטן המוח בגיל צעיר.
לבל ידח ממנו נידח - בדידי הווה עובדא. בעולם הזה כמובן... אולי בהזדמנות אספר. עכשיו אני הולך לאכול ארוחת ערב :-)
 

פרי הארץ

משתמש ותיק
שמואל קאופמן אמר:
כן, ברור שאינני יודע מה הסיבה שהקב"ה תקף אותה בסרטן המוח בגיל צעיר.
לבל ידח ממנו נידח - בדידי הווה עובדא. בעולם הזה כמובן... אולי בהזדמנות אספר. עכשיו אני הולך לאכול ארוחת ערב :-)

בתאבון מוגבר.
סליחה על החדירה לרשות הפרט.
 

יאיר

משתמש ותיק
שמואל קאופמן אמר:
אם אתה רוצה לקרוא זבל כזה, חפש בעצמך. אני לא מביא דברים כאלה. חושבני שהיום לא הייתי מעז להראות את זה, כמו שעשיתי אז לרב יואל קלופט זצ"ל. אבל הייתי אז ממש סמוך לתקופה שעוד הייתי חילוני והעזתי לעשות דברים שהיום אינני עושה. בכל אופן, כמו שכתבתי - הוא לא כעס עלי, אלא אמר בהשתאות: "אנחנו לא יודעים מה קורה בחוץ". לא יודע אם יש קשר בין זה לבין העובדה שאחרי זמן קצר התפגרה בגיל 44, ימים מספר לאחר שהחל הסרטן להשתולל במוחה. אבל אני שמח מאד שנפטרנו מעונשה. ואם אכן יש לה איזו תקומה באחד העולמות - אשמח מאד.

רק כמה תיקונים

היא נפטרה בגיל 41 בשנת 1985 והשיר פורסם 3 שנים קודם לכן

(אגב, הר' קלופט נפטר באותה שנה כחצי שנה לפניה)

מענין לענין באותו ענין..הר' שמואל, אם אינך מכיר את הספר "דת הציונות" של יואל אלחנן (אברהם חזן) ב' כרכים
הוא בול בשבילך ובנושא הזה של הכיפות הסרוגות. כמו"כ הנ"ל מפעיל את האתר 'אזמרך הלאמים' שם גם ניתן להוריד את הספר.

ברוך הבא לפורום!
 

שייגניסט

משתמש ותיק
יאיר אמר:
שמואל קאופמן אמר:
אם אתה רוצה לקרוא זבל כזה, חפש בעצמך. אני לא מביא דברים כאלה. חושבני שהיום לא הייתי מעז להראות את זה, כמו שעשיתי אז לרב יואל קלופט זצ"ל. אבל הייתי אז ממש סמוך לתקופה שעוד הייתי חילוני והעזתי לעשות דברים שהיום אינני עושה. בכל אופן, כמו שכתבתי - הוא לא כעס עלי, אלא אמר בהשתאות: "אנחנו לא יודעים מה קורה בחוץ". לא יודע אם יש קשר בין זה לבין העובדה שאחרי זמן קצר התפגרה בגיל 44, ימים מספר לאחר שהחל הסרטן להשתולל במוחה. אבל אני שמח מאד שנפטרנו מעונשה. ואם אכן יש לה איזו תקומה באחד העולמות - אשמח מאד.

רק כמה תיקונים

היא נפטרה בגיל 41 בשנת 1985 והשיר פורסם 3 שנים קודם לכן

(אגב, הר' קלופט נפטר באותה שנה כחצי שנה לפניה)

מענין לענין באותו ענין..הר' שמואל, אם אינך מכיר את הספר "דת הציונות" של יואל אלחנן (אברהם חזן) ב' כרכים
הוא בול בשבילך ובנושא הזה של הכיפות הסרוגות. כמו"כ הנ"ל מפעיל את האתר 'אזמרך הלאמים' שם גם ניתן להוריד את הספר.

ברוך הבא לפורום!
אם אמת ש הרב  קלופט נפטר חצי שנה לפניה נמצא ששמואל לא דייק בסיפור שלו אם כך איך כמה ימים אחרי שהוא דיבר עם הרב קלופט היא נפטרה או שמא הסיפור הומתא או שמא מישהו כאן טועה 
עכ''פ מה לכם ולבקיאות הזאת בעניינים שאינם לנו?!
 
 

יאיר

משתמש ותיק
שוב תיקון: 29.9.85

אתה מכיר את יואל אלחנן? שמואל קאופמן הוא שמך האמיתי?
 

שמואל קאופמן

משתמש רגיל
פותח הנושא
שלום יאיר

תודה על הקישור. התחלתי לקרוא את ההקדמה. אכן, דברים נכוחים וכתובים יפה.

אני עשיתי את דרכי ליהדות ממקום אחר - נולדתי, גדלתי והתחנכתי בבית חילוני לחלוטין, בסביבה חילונית לגמרי ובלי שמץ של הכרת היהדות.

לכאורה, כותב הספר הנ"ל בא ממקום קרוב יותר משלי. אבל למעשה, דרכו הייתה אולי קשה יותר, כי היה צריך להתגבר לא על בורות חילונית אלא על סילוף דתי לכאורה. שנה ופירש קשה מכולם.

בע"ה אקרא בהמשך את הספר. לא משום שיש שם משהו חדש שאינני יודע, אלא כדי להתוודע לדרכו של יהודי מחפש אמת ומוצאה.

אגב הסמינרים של "ערכים". בתחילת דרכי כיהודי דתי עבדתי ב"ערכים". כן, יש שם אנשים טובים ומוכשרים והם עושים עבודה יפה.

כל טוב
 

פרי הארץ

משתמש ותיק
שמואל קאופמן אמר:
בכל אופן, מן הימים המעטים שאני כותב כאן - ברור לי שהמקום שורץ נחשים ארסיים, אנשים שונאי תורה וגרוע מזה, מסלפי תורה במזיד, שאין להם חלק לעולם הבא. הנ"ל הוא עוד דוגמא לכך.

יש כאן אנשים שמרגישים קרבה גדולה יותר למנוולת שכתבה דברי זוועה על תפילין - מאשר למי שחושף זאת, עד שהם מוצאים לנכון לפקפק בעדותי. 

בכל אופן, זו הפעם האחרונה שאני מגיב על דבריהם. אין לי שיח ושיג עם מי שאחוז בכפירה הציונית תוך לבישת כיפה סרוגה כדי להציג טלפיו ולומר "כשר אני". אם יש כאן אנשים כשרים שרוצים להחליף אתי דברים - בבקשה.
לא יכלתי לשלוח לך הודעה פרטית אזי אני מתנצל כאן מבימה זאת בשם כל חברי הפורום שגם אם יש לנו אנשים שנונים וקנטרנים אין זה מרוע לב כי אם רק בירור סופי לשם הרגשת סיפוק כל שהיא וח"ו לא לפקפק בעדותו של מר וגם אם אחד חשקה נפשו בדווקא אי"ז מלמד על שאר חברי הפורום שברובם המוחלט ת"ח גדולים השקועים באהלה של תורה וא"א מאחד - שניים ללמוד על למעלה מ-3900 משתמשים בלי עין הרע.
 

חימקו

משתמש ותיק
השפל באמת אמר:
שמואל קאופמן אמר:
בכל אופן, מן הימים המעטים שאני כותב כאן - ברור לי שהמקום שורץ נחשים ארסיים, אנשים שונאי תורה וגרוע מזה, מסלפי תורה במזיד, שאין להם חלק לעולם הבא. הנ"ל הוא עוד דוגמא לכך.

יש כאן אנשים שמרגישים קרבה גדולה יותר למנוולת שכתבה דברי זוועה על תפילין - מאשר למי שחושף זאת, עד שהם מוצאים לנכון לפקפק בעדותי. 

בכל אופן, זו הפעם האחרונה שאני מגיב על דבריהם. אין לי שיח ושיג עם מי שאחוז בכפירה הציונית תוך לבישת כיפה סרוגה כדי להציג טלפיו ולומר "כשר אני". אם יש כאן אנשים כשרים שרוצים להחליף אתי דברים - בבקשה.
לא יכלתי לשלוח לך הודעה פרטית אזי אני מתנצל כאן מבימה זאת בשם כל חברי הפורום שגם אם יש לנו אנשים שנונים וקנטרנים אין זה מרוע לב כי אם רק בירור סופי לשם הרגשת סיפוק כל שהיא וח"ו לא לפקפק בעדותו של מר וגם אם אחד חשקה נפשו בדווקא אי"ז מלמד על שאר חברי הפורום שברובם המוחלט ת"ח גדולים השקועים באהלה של תורה וא"א מאחד - שניים ללמוד על למעלה מ-3900 משתמשים בלי עין הרע.
אני לא מבין איך אתה מתנצל על אדם שהכליל וכתב "שהמקום שורץ נחשים ארסיים, אנשים שונאי תורה וגרוע מזה, מסלפי תורה במזיד, שאין להם חלק לעולם הבא"
גם הטיל דופי על המקום והאנשים, וגם לא חילק להם חלקים לעולם הבא...
 

פרי הארץ

משתמש ותיק
חימקו אמר:
השפל באמת אמר:
שמואל קאופמן אמר:
בכל אופן, מן הימים המעטים שאני כותב כאן - ברור לי שהמקום שורץ נחשים ארסיים, אנשים שונאי תורה וגרוע מזה, מסלפי תורה במזיד, שאין להם חלק לעולם הבא. הנ"ל הוא עוד דוגמא לכך.

יש כאן אנשים שמרגישים קרבה גדולה יותר למנוולת שכתבה דברי זוועה על תפילין - מאשר למי שחושף זאת, עד שהם מוצאים לנכון לפקפק בעדותי. 

בכל אופן, זו הפעם האחרונה שאני מגיב על דבריהם. אין לי שיח ושיג עם מי שאחוז בכפירה הציונית תוך לבישת כיפה סרוגה כדי להציג טלפיו ולומר "כשר אני". אם יש כאן אנשים כשרים שרוצים להחליף אתי דברים - בבקשה.
לא יכלתי לשלוח לך הודעה פרטית אזי אני מתנצל כאן מבימה זאת בשם כל חברי הפורום שגם אם יש לנו אנשים שנונים וקנטרנים אין זה מרוע לב כי אם רק בירור סופי לשם הרגשת סיפוק כל שהיא וח"ו לא לפקפק בעדותו של מר וגם אם אחד חשקה נפשו בדווקא אי"ז מלמד על שאר חברי הפורום שברובם המוחלט ת"ח גדולים השקועים באהלה של תורה וא"א מאחד - שניים ללמוד על למעלה מ-3900 משתמשים בלי עין הרע.
אני לא מבין איך אתה מתנצל על אדם שהכליל וכתב "שהמקום שורץ נחשים ארסיים, אנשים שונאי תורה וגרוע מזה, מסלפי תורה במזיד, שאין להם חלק לעולם הבא"
גם הטיל דופי על המקום והאנשים, וגם לא חילק להם חלקים לעולם הבא...
הרב הנזכר הינו חדש במקום ובאשכול שפתח עימתו אותו שוב ושוב רבים וביניהם גם אני וחלק מהדברים היו נראים קנטור ועל כן חשב כי כך הוא כל הפורום, הנח לו ימים מספר ויגלה עולם חדש!
 
 

יאיר

משתמש ותיק
שמואל קאופמן אמר:
שלום יאיר

תודה על הקישור. התחלתי לקרוא את ההקדמה. אכן, דברים נכוחים וכתובים יפה.

אני עשיתי את דרכי ליהדות ממקום אחר - נולדתי, גדלתי והתחנכתי בבית חילוני לחלוטין, בסביבה חילונית לגמרי ובלי שמץ של הכרת היהדות.

ואילו אני סרוג לשעבר
 

פרי הארץ

משתמש ותיק
ניתן לבקש פתיחת פרטי חד פעמית גם למשתמשים חדשים אצל אחד המנהלים.
 

שמואל קאופמן

משתמש רגיל
פותח הנושא
תודה על המידע. בכל אופן אין נפקא מינה לגבי. אם מישהו רוצה לדעת ממני משהו - אין לי דברים להסתיר ואפשר כאן. אם מישהו רוצה לספר לי על עצמו משהו - אפשר במייל.
 

שמואל קאופמן

משתמש רגיל
פותח הנושא
למד לשונך לומר אמר:
מא אני בלבד לא זכיתי להבין מה עניין הכותרת המרטיטה "מתי לוהטת אש הגיהנם" להמשך הדברים ?

בדברים שכתבתי על פרשת השבוע, סיימתי עם סיפור אישי על מעשה שהיה וסיימתי במלים:
"אם נותר לה זכר בעולם עליון, הרי כל פעם שמהללים אותה בתקשורת בעולם התחתון ומשבחים אותה ואת השיר הזה על תפילין (ומפעם לפעם עושים זאת) - מתלהטת האש במקום בו היא נמצאת. היא סובלת. וכל פעם שמגנים אותה כאן, כמו שאני עושה עכשיו - מתקרר הלהט. אני לא מייבין כמובן בדברים האלו. אבל כך אומרת לי האינטואיציה שלי".

זו הסיבה לכותרת. מניסיוני כעיתונאי במשך כמה שנים, מי כמוני יודע שהכותרת קובעת את מספר הצופים שיקראו את הכתבה או יעברו הלאה. אז הרגל נהפך לטבע :-)
 

יאיר

משתמש ותיק
שמואל קאופמן אמר:
למד לשונך לומר אמר:
שמא אני בלבד לא זכיתי להבין מה עניין הכותרת המרטיטה "מתי לוהטת אש הגיהנם" להמשך הדברים ?

בדברים שכתבתי על פרשת השבוע, סיימתי עם סיפור אישי על מעשה שהיה וסיימתי במלים:
"אם נותר לה זכר בעולם עליון, הרי כל פעם שמהללים אותה בתקשורת בעולם התחתון ומשבחים אותה ואת השיר הזה על תפילין (ומפעם לפעם עושים זאת) - מתלהטת האש במקום בו היא נמצאת. היא סובלת. וכל פעם שמגנים אותה כאן, כמו שאני עושה עכשיו - מתקרר הלהט. אני לא מייבין כמובן בדברים האלו. אבל כך אומרת לי האינטואיציה שלי".

זו הסיבה לכותרת. מניסיוני כעיתונאי במשך כמה שנים, מי כמוני יודע שהכותרת קובעת את מספר הצופים שיקראו את הכתבה או יעברו הלאה. אז הרגל נהפך לטבע :-)
בדומה מפורסם על הזמר זהר ארגוב שעשו לו סיאנס והוא ממש ממש מתחנן שלא ישמיעו את השירים שלו כי כל פעם שמשמיעים שיר שלו, מחמירים מאוד את העונש שלו (ואין בכלל מה להשוות את השירים שלו לשירי הכופרת המדוברת הנ"ל).

וכיון שאין פרטי וכיון שאני אוהב לדעת ומתעניין, אשאל פה את ר' שמואל, כיצד חזרת בתשובה?

ושאלה נוספת היכן עבדת כעיתונאי?

אגב, יש ר"מ חרדי בישיבה תיכונית בשם 'שמואל קאופמן' אבל זה כנראה לא כבודו..
 
 

שמואל קאופמן

משתמש רגיל
פותח הנושא
יאיר אמר:
וכיון שאין פרטי וכיון שאני אוהב לדעת ומתעניין, אשאל פה את ר' שמואל, כיצד חזרת בתשובה?

ושאלה נוספת היכן עבדת כעיתונאי?

אגב, יש ר"מ חרדי בישיבה תיכונית בשם שמואל קאופמן אבל זה כנראה לא כבודו..

לא. ממשפחתו של אבי ז"ל לא נותר אף אחד בחיים אחרי המלחמה.

עברתי ב"יתד נאמן", "המחנה החרדי" ובאתר אינטרנט בשם "צופר". חוץ מזה כתחקירן בארגון "מנוף" שם עשיתי תחקירים לפרסום אבל לא בעיתון.

לגבי "החזרה בתשובה" זה סיפור ארוך. לא אכפת לי לספר את זה, אבל לא יודע אם כאן זה המקום המתאים. אם כן - אני יכול לספר.
 

פרי הארץ

משתמש ותיק
שמואל קאופמן אמר:
אבל לא יודע אם כאן זה המקום המתאים. אם כן - אני יכול לספר.
לו שאלת לדעתי -
עדיף שלא כאן אחרי הכל הוא פורום לתורה.
אא"כ אתה חושב כי יש בידיעת דברים אלו תועלת להרבות בעלי תשובה בישראל - וודאי כי חשוב יהיה להדריכנו מהם הדברים שגרמו לך ויגרמו לאחרים לחזור בתשובה.
וכמובן - השיקול של צנעת הפרט שלך הוא.
 

שמואל קאופמן

משתמש רגיל
פותח הנושא
יאיר אמר:
וכיון שאין פרטי וכיון שאני אוהב לדעת ומתעניין, אשאל פה את ר' שמואל, כיצד חזרת בתשובה?

לפני זמן ביקשו ממני מכותבים ברשימת התפוצה שלי "חפץ חיים - סיורים עם נשמה", אותה בקשה. אז כתבתי כמה מסרים, כך שאינני צריך לטרוח לצורך כך מלבד בזבוז אנרגיית הקלדה של העתק/הדבק.

אנסה ולאור התגובות אחליט אם להמשיך. הנה המסר הראשון שכתבתי שם:
 
למה נעשיתי דתי

אני היום בן 74 בדיוק (מעודכן לעכשיו כמובן). בגיל 33 בערך החלטתי שאני מתחיל לשמור מצוות. למה?

לא יכול "לחתום" על סיבה מדויקת, אלא רק לשער כל מיני הליכים שעברתי, ושלהם אני מייחס את התפנית. לשם כך, צריך לשחזר כמה דברים מעברי, שלדעתי שיחקו תפקיד בקבלת ההחלטה.

הערה מקדימה. ה"מחזירים בתשובה" המקצועיים מייחסים בדרך כלל את ההחלטה של יהודי חילוני להפוך לשומר מצוות, להכרה שכלית בכך שקיים בורא לעולם, שנתגלה לעם ישראל ונתן לו תורה. מתוך ניסיון אישי של עבודה בארגון "ערכים", לדעתי, אין הדבר כך. אם יהודי לא מוכן נפשית למהפך כזה, לא תעזור שום הכרה שכלית. בן אדם נפעל ע"י מה שקורה לו מעשית ולא ע"י שכנוע עצמי שכלי. נכון אמנם בהחלט, שללא ההכרה השכלית בקיום הבורא ומתן תורה, החלטה להפוך לאדם דתי לא תצליח להחזיק מעמד בתהפוכות הזמן ומשברי החיים. אבל, ההחלטה הראשונית, לא נובעת מעצם ההכרה השכלית. זו דעתי.

נולדתי למשפחה חילונית למהדרין ועשרות השנים הראשונות של חיי חייתי בשכונה שהיא אחד ממעוזי החילוניות המובהקים בארץ. לא היה לי קשר עם אנשים דתיים, לא הייתה לי דעה לגביהם, לא לחיוב ולא לשלילה. פשוט לא הכרתי אותם והם לא היו רלוונטיים לחיי. אפילו טקס בר מצווה החלטתי לא לערוך. הדבר פשוט לא נגע אלי.

דבר נוסף שיש לו לדעתי משמעות בהחלטה להפוך דתי, נוגע למצבי הגופני. הייתי ספורטאי מצוין, רזה אמנם, אבל בנוי היטב, בעל כושר גופני מצוין. חלק גדול מימי נעורי ביליתי על חוף הים, שהיה ביתי השני, אם לא הראשון. הייתי "אלוף החוף" במטקות, אנשים חיכו בתור כדי לשחק אתי. שחיתי למרחקים ארוכים. חתרתי בחסקה קילומטרים רבים. הייתי רץ מצוין למרחקים ארוכים. שיחקתי כדורגל מבריק, הבולט בנבחרת בית הספר. חוץ מכדורסל – הייתי בין הטובים בכל ספורט שעשיתי. בהמשך יתברר כיצד לעובדה הזאת היה חלק במהלך.

הלאה. החיים החילוניים שניהלתי היו פרועים למדי. נהיגה מסוכנת במהירויות גבוהות, הרבה אלכוהול, ועוד דברים שלא כדאי לפרטם.

נגיע לשלב שבו החל התהליך, לדעתי. בקיץ של שנת 1973 נסעתי עם חבר לאירופה, פעם שניה שלי אחרי נסיעה קודמת בשנת 1967. בשנים הללו לא היה נהוג בארץ לנסוע לחו"ל כל שני וחמישי, כמו היום. כך שכל נסיעה הייתה דבר יוצא דופן. הרכב שקנינו בגרמניה ובו נהגנו לסקנדינביה שבק חיים בקופנהגן אחרי שחזרנו מנורווגיה. החלטנו להיפרד שם, קניתי תרמיל גב והתחלתי לנסוע בטרמפים. עמדתי בצומת כלשהי בגרמניה, ושקלתי האם לנסוע לחבר שהיה באיזו עיר בגרמניה או לאחר שהיה באמסטרדם. החלטתי שכיוון הטרמפ הבא יקבע. הוא נסע לגרונינגן (כרונינגן) בהולנד. אז הפור נפל על אמסטרדם.

החבר שלי שם עבד באיזה מלון סטודנטים במרכז העיר, ע"י ה-Damrak. קיבל אותי בשמחה רבה, וכך חלפו להם כארבעה חודשים של חיים משוגעים מנקודת מבט חילונית. החשיש הכי טוב בעולם - Black Afghani - בשפע, הבר במלון היה מוקד המשיכה לכל בלייני אמסטרדם מחו"ל עם Disk Jockey הטוב בעיר, מועדוני רוק משוגעים, אוכל מצוין במסעדות שהעיר משופעת בהן ועוד דברים שלא שייך לדבר עליהם כאן.

אמסטרדם בכלל באותן שנים הייתה מרכז ההיפים של העולם. עבדתי במלון בקבלה וגם אצל קבלן ניקיון שהיה אוסף פועלים בבית קפה (כמו "שוק העבדים" בארץ של פועלים מן השטחים בזמנים שלפני האינתיפאדה), חוץ מזה "סחבנו" בכל מיני צורות כסף מן המלון. בקיצור, חיים "טובים".

 
האוטוסטרדה לשיקגו – בדרך לתורה

אחרי ארבעה חודשים, החלטנו חברי ואני לעזוב את אמסטרדם ולנסוע לארה"ב, לנסות את מזלנו שם. טסנו לניו יורק בטיסת צ'רטר של מטוס מקרטע מלא סטודנטים וצעירים שחזרו אחרי הטיול לאירופה, וכמובן להודו ומקומות כאלו, שאז היה אופנתי אצל ההיפים להסתובב.

אחרי לילה במלון מוזנח למדי בניו יורק, נגשנו לאחת מחברות ה- driveaway. לוקחים שם רכב של מישהו שצריך להעבירו ממקום למקום ובעליו לא יכול או לא רוצה לנהוג את כל הדרך. בעונת התיירות, כאשר יש יותר נהגים מרכבים, צריך לשלם עבור הדלק. כאשר היצע הרכבים עולה על הביקוש, גם משלמים לך עבור הדלק. דרך זולה ביותר לחרוש את אמריקה. ואכן נהגתי את המדינה הגדולה הזאת לאורך ולרוחב בשיטה זו.

לקחנו רכב של איזה פנסיונר יהודי מניו יורק שעבר לחמם את עצמותיו באריזונה. אם זיכרוני אינו מטעה אותי למקום Sun City. עיירה גדולה מאד, של גמלאים כמוהו. בית אבות בגודל של עיירה.

לידידי לא היה אז עדיין רישיון נהיגה, כך שאני נהגתי את כל הדרך, coast to coast. עבדתי בארץ כנהג מונית, כך שלנהוג לא הייתה בעיה בשבילי. נהנינו מכל רגע. הדרך הטובה ביותר לטייל באמריקה. הדלק היה אז זול מאד, הרכב לא עולה לך, ישנים במוטלים זולים על אם הדרך, המחיר היה אז בסביבות 10 דולר לחדר ללילה – וחורשים את אמריקה. ארץ נהדרת לטיולים.

אחרי כעשרה ימים הבאנו את האוטו - משהו מפואר וגדול - לאריזונה. דאגנו לרחוץ אותו על חשבוננו לפני שמסרנו אותו, למרות שלא היינו צריכים. כדי להיות בסדר. אבל הברנש הזה, יהודי חילוני אמריקאי טיפוסי, התחיל לבדוק אותו מכל הצדדים והמציא איזו שריטה בלתי נראית, שכמובן לא אנחנו עשינו אותה, אפילו אם הייתה כזאת. בקושי התאפקנו לא לפרק לו את הצורה. זה לא שהוא ביקש כסף. פשוט בן אדם רע.

מאז נפגשתי עם די הרבה יהודים כמוהו באמריקה. אנשים רעים מאד. את הסיסמה על הדולר In God We Trust הפכו ל the dollar is our god . מאחר והייתי חילוני, היהודים שפגשתי שם היו גם כן חילונים. עם דתיים לא היה לי אף פעם עסק, גם לא בארץ. הרושם שהיהודים האמריקאים השאירו עלי, היה נורא ואיום. 

מן הפנסיונר הזה נסענו לפיניקס שבאריזונה למשרד driveaway נוסף ולקחנו אוטו להביאו לאיזו סוכנות רכבים ב- King City קליפורניה. מדלג על כל החוויות בדרך, והיו רבות. זאת הייתה ההכרות הראשונה שלי עם אמריקה, והיא הייתה מהממת. צריך לזכור שבשנת 1973 האוטוסטראדה היחידה בארץ הייתה דומני מתל אביב לחדרה או משהו כזה. רק הנהיגה על ה- highways שם הייתה חוויה. זוכר שנכנסנו לשיקגו בסביבות חצות בלילה (לבקר איזו ידידה שהכרתי באמסטרדם), באוטוסטראדה של כמה נתיבים מכל צד, כאשר כל הזמן זורם נהר של רכבים לשני הכיוונים בחצות הלילה. מהמם. וכמובן כל הנופים בדרך, נכנסנו לכל מקום שהתחשק לנו, ביקרנו בגרנד קניון, וכו´ וכו´. הכל היה גדול ומרשים ויפה ומדהים.

אבל מאחר ומטרת הסיפור היא לתאר את תהליך הפיכתי לדתי, אדלג על כל התיאורים, המקומות, האנשים, החוויות וההתרשמויות, ואתאר רק את מה שרלוונטי לענייננו כאן.

בהקשר הזה, אספר על דבר מסוים, שאחרי שנים, כאשר כבר הייתי דתי, שחזרתי אותו והוא נתן לי הבנה מוחשית על מה שנקרא "השגחה פרטית". כמובן, מדובר באינטרפרטציה שלי, אבל היי, זה הסיפור שלי, לא? אלמלא ההקשר הדתי לא מדובר בסיפור מעניין במיוחד. אבל עבורי, יש לו עכשיו משמעות עמוקה.

 
 
חלק עליון תַחתִית