שמש מרפא אמר:
ידועים דברי הגמ' בדעת ר' אליעזר דנגעי בתים לא היו ולא עתידין להיות, שלדעתו אין הבית טמא עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים בשתי כתלים בקרן זוית, ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס.
וצ"ע, לדעת הרמב"ן שנגעים אינם טבעיים, היפלא מה' דבר לזמן כזה נגע שיהיה כדיניו בדיני טומאה. ואף לדעות שנגעי אדם הם טבעיים, לכאורה מודו בנגעי בתים, דזה אינו בטבע כלל.
אילת השחר מסכת סנהדרין דף עא עמוד א
לעולם אין הבית טמא עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים בשתי כתלים בקרן זוית ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס. והיינו שלא יתכן שיארע שיהי' נגע בצורה כזאת בדיוק, וע"כ דלא נאמר אלא לדרוש ולקבל שכר.
וצ"ע דהנה ברמב"ם (פט"ז מהל' טומאת צרעת הל' י') כתב וז"ל וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו תורה צרעת בשותפות השם, אינו ממנהגו של עולם, אלא אות ופלא הי' בישראל כדי להזהירן מלשון הרע, דהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו, אם חזר בו יטהר הבית, אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית משתנין כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכב עליהן, אם חזר בו יטהרו, ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנים הבגדים שעליו וכו'. מבואר דאין זה דבר שבטבע כלל, וא"כ בשלמא אם לפי הטבע איירינן, אינו מצוי בשתי כתלים מדובקין הנגע כשתי גריסין, אבל אם בשביל החטא נגזר עליו שיהא נגע אף על פי שזה נוגד לחוקי הטבע, מה נפק"מ להקב"ה לעשות האות והמופת דודאי יסודר מהשי"ת שיהי' בדיוק בצורה שתטמא הבית, ולמה זה דבר שלא יתכן שיהי' בצורה כזאת.