במבי אמר:
מעצם העובדה שהפרידו אותו משאר העולם אך הוא נמצא ביחד עם המצורעים סימן שלא אסרו עליו לתקשר עם בני אנוש אלא רק שיהיה בגלות ואת זה הוא מקיים גם אם משוחח בזום וכדו'
מצאתי בזה אמנם וודאי עיקר הדין נראה כמש''כ מר
דף על הדף סנהדרין דף קז עמוד ב
בספר
איל המלואים (להר"א קארו, תר"ה) כתב בשם זקינו הג"ר זעליג אב"ד הנובר שדקדק על מ"ש בגמ' וארבעה מצורעים מי היו, א"ר יוחנן גיחזי ושלשת בניו, מהו שאלת הגמ' מי היו, יהיו מי שיהיו, גם מהיכן הוכיחה הגמ' שהם היו אותם מצורעים, אין אלו אלא דברי נביאות, ואם היה להם בקבלה כן, לא היו צריכים לשאול מי היו. אלא יובן לפי דברי הגמ' בערכין (טז, א) מה נשתנה מצורע שאמרה תורה בדד ישב מחוץ למחנה מושבו הוא הבדיל בין איש לאשתו בין איש לרעהו לפיכך אמרה תורה בדד ישב וגו'. מה שאלת הגמ' מה נשתנה, אולי זה גזירת הכתוב, או מפני שסכנה לשבת עם המצורע שהוא חולי המדבק. אלא ודאי הפירוש לפי מ"ש בגמ' פסחים (סז, א) בדד ישב שלא יהיו טמאים אחרים יושבים עמו, וטמאי מתים וזבים פשיטא, שהרי טומאתו חמורה מהם, וגם הם מסולקים רק מב' מחנות, ובודאי לא ישבו עמו, אלא הכוונה שאף מצורעים אחרים לא יהיו עמו. על זה שאלה הגמ' בערכין מה נשתנה מצורע מכל הטמאים שעליו לישב בדד לגמרי, אף לא עם מצורעים כמותו. על זה השיבו, מדה כנגד מדה, הוא הבדיל בין איש לרעהו וכו', לפיכך ישב בדד. אולם הרי אמרו חז"ל על ז' דברים נגעים באים, ומנ"ל שנהיה מצורע בחטא לה"ר, אלא מספק יש לחוש לזה, ומה גם שאמרו (ב"ב קסה, א) 'והכל באבק לה"ר', לכן מסתבר לתלות במצוי. אולם כאשר נדע בבירור שלא נצטרע בסיבת לה"ר, אלא מסיבה אחרת, ודאי יהיה מותר למצורעים אחרים שגם נצטרעו מסיבה אחרת לשבת עמו יחד.
לפי זה מבוארת הגמ' בסנהדרין וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער, משמע שישבו ביחד, לכן הוקשה לגמ' שהרי אסור למצורעים לשבת ביחד, ושאלו מי הם היו, ותירצו גיחזי ובניו, שלא נצטרעו מחמת לה"ר, אלא מקללת אלישע שקללו וצרעת נעמן תדבק בך וגו', וכולם ידעו שזה מהקפדת אלישע הנביא, לכן הותר להם לשבת ביחד, וש"י.