פרשת תזריע - וביום השמיני ימול

[אוריאל]

ולמה אמרה תורה ביום השמיני, כדי שלא יהיו אביו ואמו עצבין [שאסורין], רש"י.

ראיתי פירוש מעניין בספר חכמת חיים של הגרי"ח זוננפלד, שם מביא מה שאיתא בשו"ע הל' יוה"כ שיולדת מג' ועד ח' אם אמרה צריכה אני מאכילין אותה. חזינן דעד ח' ימים יולדת נחשבת כחולה שיש בה סכנה.

והיות והתורה דרכיה דרכי נועם, לא הטילה התורה מצות מילה בזמן שהיולדת נחשבת כחולה, שהרי תינוק גם הוא מוגדר כחולה, ולא רצתה תורה שיהיו לאדם ב' חולים בביתו שיצטרך לטפל בהם. לכן רק אחר ח' ימים שיצאה היולדת מכלל סכנה וחולי, מצווה האב למול את בנו.

ומביא בזה דקדוק יפה, שנאמר ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק, וכתוב בדעת זקנים דהיינו ביום מילתו, וזה רמוז במה שאמר "ביום הגמל", לשון ברכת הגומל, שמברכת האשה לאחר שיצאה מכלל חולי, דרק אז קיים מצות המילה, וכנ"ל.

[קשישא]

ולמה אמרה תורה ביום השמיני, כדי שלא יהיו אביו ואמו עצבין [שאסורין], רש"י.

ראיתי פירוש מעניין בספר חכמת חיים של הגרי"ח זוננפלד, שם מביא מה שאיתא בשו"ע הל' יוה"כ שיולדת מג' ועד ח' אם אמרה צריכה אני מאכילין אותה. חזינן דעד ח' ימים יולדת נחשבת כחולה שיש בה סכנה.

והיות והתורה דרכיה דרכי נועם, לא הטילה התורה מצות מילה בזמן שהיולדת נחשבת כחולה, שהרי תינוק גם הוא מוגדר כחולה, ולא רצתה תורה שיהיו לאדם ב' חולים בביתו שיצטרך לטפל בהם. לכן רק אחר ח' ימים שיצאה היולדת מכלל סכנה וחולי, מצווה האב למול את בנו.

ומביא בזה דקדוק יפה, שנאמר ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק, וכתוב בדעת זקנים דהיינו ביום מילתו, וזה רמוז במה שאמר "ביום הגמל", לשון ברכת הגומל, שמברכת האשה לאחר שיצאה מכלל חולי, דרק אז קיים מצות המילה, וכנ"ל.

הוורט יפה ואין משיבין על הוורט
מ"מ יולדת גם אחר ז' נחשבת כחולה עד ל' יום והגומל מברכים רק לאחר שהלך על בוריו

[אוריאל]

ולמה אמרה תורה ביום השמיני, כדי שלא יהיו אביו ואמו עצבין [שאסורין], רש"י.

ראיתי פירוש מעניין בספר חכמת חיים של הגרי"ח זוננפלד, שם מביא מה שאיתא בשו"ע הל' יוה"כ שיולדת מג' ועד ח' אם אמרה צריכה אני מאכילין אותה. חזינן דעד ח' ימים יולדת נחשבת כחולה שיש בה סכנה.

והיות והתורה דרכיה דרכי נועם, לא הטילה התורה מצות מילה בזמן שהיולדת נחשבת כחולה, שהרי תינוק גם הוא מוגדר כחולה, ולא רצתה תורה שיהיו לאדם ב' חולים בביתו שיצטרך לטפל בהם. לכן רק אחר ח' ימים שיצאה היולדת מכלל סכנה וחולי, מצווה האב למול את בנו.

ומביא בזה דקדוק יפה, שנאמר ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק, וכתוב בדעת זקנים דהיינו ביום מילתו, וזה רמוז במה שאמר "ביום הגמל", לשון ברכת הגומל, שמברכת האשה לאחר שיצאה מכלל חולי, דרק אז קיים מצות המילה, וכנ"ל.

הוורט יפה ואין משיבין על הוורט
מ"מ יולדת גם אחר ז' נחשבת כחולה עד ל' יום והגומל מברכים רק לאחר שהלך על בוריו

אבל הלא המנהג שיולדת מברכת הגומל כבר בברית מילה, לא כן?