כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא

rk1234

משתמש ותיק
הבועל את היולדת, טמא (ספרא תזריע א; נדה לה ב; רמב"ם משכב ומושב ג ג) שבעת ימים, בין שבא על יולדת זכר, ובין שבא על יולדת נקבה (שו"ת עצי ברושים לט), והוא אב מאבות הטומאה של תורה, שדין אחד לבועל יולדת ולבועל נדה (רמב"ם שם א,ג; הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות), שנאמר: וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא (ויקרא יב ב) לרבות בועלה, ש"דותה תטמא", מקרא מיותר הוא, שהיה יכול לומר "וטמאה שבעת ימים כימי נדה" (ספרא שם; נדה שם, ורש"י ד"ה דותה). והראשונים מנו בין אבות הטומאות את הבועל טמאה, ובכלל זה בועל נדה, או זבה, או יולדת (הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות).
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
תניא: 'דְּוֹתָהּ תִּטְמָא' – לְרַבּוֹת אֶת בּוֹעֲלָהּ.​
נשאלתי: הבועל יולדת נקבה – טמא שבעה או שבועים?
 
rk1234 אמר:
הבועל את היולדת, טמא (ספרא תזריע א; נדה לה ב; רמב"ם משכב ומושב ג ג) שבעת ימים, בין שבא על יולדת זכר, ובין שבא על יולדת נקבה (שו"ת עצי ברושים לט), והוא אב מאבות הטומאה של תורה, שדין אחד לבועל יולדת ולבועל נדה (רמב"ם שם א,ג; הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות), שנאמר: וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא (ויקרא יב ב) לרבות בועלה, ש"דותה תטמא", מקרא מיותר הוא, שהיה יכול לומר "וטמאה שבעת ימים כימי נדה" (ספרא שם; נדה שם, ורש"י ד"ה דותה). והראשונים מנו בין אבות הטומאות את הבועל טמאה, ובכלל זה בועל נדה, או זבה, או יולדת (הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות).
הטעם ברור כי יש דין טומאת נדה ויש טומאת יולדת והפסוק איירי בטומאת נדה או זבה בלבד שמטמא את בועלה ולא בטומאת יולדת.
 
 

אין חכמה

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
משה נפתלי אמר:
תניא: 'דְּוֹתָהּ תִּטְמָא' – לְרַבּוֹת אֶת בּוֹעֲלָהּ.​
נשאלתי: הבועל יולדת נקבה – טמא שבעה או שבועים?
 
rk1234 אמר:
הבועל את היולדת, טמא (ספרא תזריע א; נדה לה ב; רמב"ם משכב ומושב ג ג) שבעת ימים, בין שבא על יולדת זכר, ובין שבא על יולדת נקבה (שו"ת עצי ברושים לט), והוא אב מאבות הטומאה של תורה, שדין אחד לבועל יולדת ולבועל נדה (רמב"ם שם א,ג; הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות), שנאמר: וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא (ויקרא יב ב) לרבות בועלה, ש"דותה תטמא", מקרא מיותר הוא, שהיה יכול לומר "וטמאה שבעת ימים כימי נדה" (ספרא שם; נדה שם, ורש"י ד"ה דותה). והראשונים מנו בין אבות הטומאות את הבועל טמאה, ובכלל זה בועל נדה, או זבה, או יולדת (הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות).
הטעם ברור כי יש דין טומאת נדה ויש טומאת יולדת והפסוק איירי בטומאת נדה או זבה בלבד שמטמא את בועלה ולא בטומאת יולדת.
לא כ"כ פשוט
כי השווה הכתוב טומאת יולדת לדין נדה
והיה מקום לטעון שנידת יולדת היא שבועיים 
וא"כ בועלה נדתה עליו כמותה שבועים
מנין לך פשיטות זאת?
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
משה נפתלי אמר:
נשאלתי: הבועל יולדת נקבה – טמא שבעה או שבועים?
 
rk1234 אמר:
הבועל את היולדת, טמא (ספרא תזריע א; נדה לה ב; רמב"ם משכב ומושב ג ג) שבעת ימים, בין שבא על יולדת זכר, ובין שבא על יולדת נקבה (שו"ת עצי ברושים לט), והוא אב מאבות הטומאה של תורה, שדין אחד לבועל יולדת ולבועל נדה (רמב"ם שם א,ג; הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות), שנאמר: וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא (ויקרא יב ב) לרבות בועלה, ש"דותה תטמא", מקרא מיותר הוא, שהיה יכול לומר "וטמאה שבעת ימים כימי נדה" (ספרא שם; נדה שם, ורש"י ד"ה דותה). והראשונים מנו בין אבות הטומאות את הבועל טמאה, ובכלל זה בועל נדה, או זבה, או יולדת (הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות).
הטעם ברור כי יש דין טומאת נדה ויש טומאת יולדת והפסוק איירי בטומאת נדה או זבה בלבד שמטמא את בועלה ולא בטומאת יולדת.
לא כ"כ פשוט
כי השווה הכתוב טומאת יולדת לדין נדה
והיה מקום לטעון שנידת יולדת היא שבועיים 
וא"כ בועלה נדתה עליו כמותה שבועים
מנין לך פשיטות זאת?
כעת נתעוררתי דהלא בלידה יבישתא אינה נדה אלא רק יולדת, ומשמע דאפ''ה טמא ז'.
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
צוינתי ללשון הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות:
ואחר שכבר נודע שאין חלוק בטומאה בין בועל נדה או זבה או יולדת בתוך שבעה לזכר או ארבעה עשר לנקבה כמו שאמר השם יתברך (ויקרא טו לג) ולאיש אשר ישכב עם טמאה נקרא אותו בועל טמאה והוא אשר נמנה מכלל אבות הטומאות בשם אחד ולא נמנה בועל נדה לבדו ובועל זבה לבדו ובועל יולדת לבדו לפי שהכל אחד.
 
חלק עליון תַחתִית