כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא

[משה נפתלי]

תניא: 'דְּוֹתָהּ תִּטְמָא' – לְרַבּוֹת אֶת בּוֹעֲלָהּ.

נשאלתי: הבועל יולדת נקבה – טמא שבעה או שבועים?

[rk1234]

הבועל את היולדת, טמא (ספרא תזריע א; נדה לה ב; רמב"ם משכב ומושב ג ג) שבעת ימים, בין שבא על יולדת זכר, ובין שבא על יולדת נקבה (שו"ת עצי ברושים לט), והוא אב מאבות הטומאה של תורה, שדין אחד לבועל יולדת ולבועל נדה (רמב"ם שם א,ג; הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות), שנאמר: וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא (ויקרא יב ב) לרבות בועלה, ש"דותה תטמא", מקרא מיותר הוא, שהיה יכול לומר "וטמאה שבעת ימים כימי נדה" (ספרא שם; נדה שם, ורש"י ד"ה דותה). והראשונים מנו בין אבות הטומאות את הבועל טמאה, ובכלל זה בועל נדה, או זבה, או יולדת (הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות).

[כמעיין המתגבר]

תניא: 'דְּוֹתָהּ תִּטְמָא' – לְרַבּוֹת אֶת בּוֹעֲלָהּ.

נשאלתי: הבועל יולדת נקבה – טמא שבעה או שבועים?

 

הבועל את היולדת, טמא (ספרא תזריע א; נדה לה ב; רמב"ם משכב ומושב ג ג) שבעת ימים, בין שבא על יולדת זכר, ובין שבא על יולדת נקבה (שו"ת עצי ברושים לט), והוא אב מאבות הטומאה של תורה, שדין אחד לבועל יולדת ולבועל נדה (רמב"ם שם א,ג; הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות), שנאמר: וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא (ויקרא יב ב) לרבות בועלה, ש"דותה תטמא", מקרא מיותר הוא, שהיה יכול לומר "וטמאה שבעת ימים כימי נדה" (ספרא שם; נדה שם, ורש"י ד"ה דותה). והראשונים מנו בין אבות הטומאות את הבועל טמאה, ובכלל זה בועל נדה, או זבה, או יולדת (הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות).

הטעם ברור כי יש דין טומאת נדה ויש טומאת יולדת והפסוק איירי בטומאת נדה או זבה בלבד שמטמא את בועלה ולא בטומאת יולדת.
 

[אין חכמה]

תניא: 'דְּוֹתָהּ תִּטְמָא' – לְרַבּוֹת אֶת בּוֹעֲלָהּ.

נשאלתי: הבועל יולדת נקבה – טמא שבעה או שבועים?

 

הבועל את היולדת, טמא (ספרא תזריע א; נדה לה ב; רמב"ם משכב ומושב ג ג) שבעת ימים, בין שבא על יולדת זכר, ובין שבא על יולדת נקבה (שו"ת עצי ברושים לט), והוא אב מאבות הטומאה של תורה, שדין אחד לבועל יולדת ולבועל נדה (רמב"ם שם א,ג; הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות), שנאמר: וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא (ויקרא יב ב) לרבות בועלה, ש"דותה תטמא", מקרא מיותר הוא, שהיה יכול לומר "וטמאה שבעת ימים כימי נדה" (ספרא שם; נדה שם, ורש"י ד"ה דותה). והראשונים מנו בין אבות הטומאות את הבועל טמאה, ובכלל זה בועל נדה, או זבה, או יולדת (הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות).

הטעם ברור כי יש דין טומאת נדה ויש טומאת יולדת והפסוק איירי בטומאת נדה או זבה בלבד שמטמא את בועלה ולא בטומאת יולדת.

לא כ"כ פשוט
כי השווה הכתוב טומאת יולדת לדין נדה
והיה מקום לטעון שנידת יולדת היא שבועיים 
וא"כ בועלה נדתה עליו כמותה שבועים
מנין לך פשיטות זאת?
 

[אבי חי]

בין שבא על יולדת זכר, ובין שבא על יולדת נקבה (שו"ת עצי ברושים לט)

מהג"ר שלמה הכהן מו"צ דווילנא (בעל חשק שלמה)

אוצר החכמה_10628.jpg

עוד עסק בזה חתן נכדתו הג"ר ראובן פיין בבין המשפתיים כלים סוס"ג.

[כמעיין המתגבר]

נשאלתי: הבועל יולדת נקבה – טמא שבעה או שבועים?

 

הבועל את היולדת, טמא (ספרא תזריע א; נדה לה ב; רמב"ם משכב ומושב ג ג) שבעת ימים, בין שבא על יולדת זכר, ובין שבא על יולדת נקבה (שו"ת עצי ברושים לט), והוא אב מאבות הטומאה של תורה, שדין אחד לבועל יולדת ולבועל נדה (רמב"ם שם א,ג; הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות), שנאמר: וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא (ויקרא יב ב) לרבות בועלה, ש"דותה תטמא", מקרא מיותר הוא, שהיה יכול לומר "וטמאה שבעת ימים כימי נדה" (ספרא שם; נדה שם, ורש"י ד"ה דותה). והראשונים מנו בין אבות הטומאות את הבועל טמאה, ובכלל זה בועל נדה, או זבה, או יולדת (הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות).

הטעם ברור כי יש דין טומאת נדה ויש טומאת יולדת והפסוק איירי בטומאת נדה או זבה בלבד שמטמא את בועלה ולא בטומאת יולדת.

לא כ"כ פשוט
כי השווה הכתוב טומאת יולדת לדין נדה
והיה מקום לטעון שנידת יולדת היא שבועיים 
וא"כ בועלה נדתה עליו כמותה שבועים
מנין לך פשיטות זאת?

כעת נתעוררתי דהלא בלידה יבישתא אינה נדה אלא רק יולדת, ומשמע דאפ''ה טמא ז'.