אמת ויציב. אבל למ"ד תורה מגילות מגילות ניתנה, אולי אפשר לומר שנרמז כבר בתורה, עיין ברמב"ן על הפסוקשאר לעמו אמר:אין מוקדם ומאוחר בתורה. כל התורה נאמרה למשה בסיני.
לא הבנתי. מה פירוש אורח כנשים, אם לא טומאת נידהשאר לעמו אמר:מגילות מגילות זה לא כולל משנה תורה, אבל טומאה וטהרה ודאי נאמרו מיד.
ברחל לא כתיב טומאת נדה. ושאלת פותח האשכול היתה על טומאת נדה
שאר לעמו אמר:אין מוקדם ומאוחר בתורה. כל התורה נאמרה למשה בסיני.
כמובן, ולא טענתי שזהו מפורש, אלא נרמז. ולשון הפסוק הוא וטמאה שבעת ימים כימי נידת דוותה תטמא, קצת משמע שהפסוק מפרש רק את משך זמן הטומאה, ולא את הלכותיה. וכנראה היה ריחוק זמן ידוע, כמו שהתורה כותבת במרים ואביה ירק ירק בפניה הלא תיכלם שבעת ימים וגו', שמשמע קצת מכאן שזהו משך זמן ידוע של ריחוק (שהרי לא כתוב במרים שכך הוא דין המצורע, אלא משום ואביה ירק ירק בפניה)שאר לעמו אמר:הרמב"ן כותב שם שהיה מנהג להתרחק מהנשים בעת נידותן כי זה מזיק.
אבל אין זה שיך לגדרי טומאה כלל (משכב מושב מרכב).
אבל, ההגבלה הייתה לשלושת ימים, ומשום פולטת ש"ז.תורה מה תהא עליה אמר:בהר סיני לא היה דיני טומאה? וכי לא הוגבלו מאשה?
עד כה לא נצטוו, עכשיו נצטוו. שהרי לא כתוב אל תגשו אל אישה כמו שכבר נצטוויתםתורה מה תהא עליה אמר:היכן נצטוו על פולטת עד כה?
אז אם כן, הודיעו להם משהו מפרשת טומאה.HaimL אמר:עד כה לא נצטוו, עכשיו נצטוו. שהרי לא כתוב אל תגשו אל אישה כמו שכבר נצטוויתםתורה מה תהא עליה אמר:היכן נצטוו על פולטת עד כה?
אם כך שמעת, אז אתי שפיר כפתור ופרח, שכימי נידת דוותה תטמא הוא משפט, וזה היה דרך העולם מקדם, אבל החידוש, שהוא בגדר חוק, הוא כל פרטי הדינים בזהתורה מה תהא עליה אמר:אז אם כן, הודיעו להם משהו מפרשת טומאה.HaimL אמר:עד כה לא נצטוו, עכשיו נצטוו. שהרי לא כתוב אל תגשו אל אישה כמו שכבר נצטוויתםתורה מה תהא עליה אמר:היכן נצטוו על פולטת עד כה?
האם אתה חושב שנידות לא היו צריכות לטבול?
(בעצם, זה מעניין, שהרי מסתמא היו נשים שעדיין היו בימי נידותם... וא"כ אולי באמת אין שום הכרח לומר שהנידות טבלו ונפלו דבריי. אבל כפי שכתב כת"ר והבחור הצעיר היקר, טומאת נידה ודאי הכירו/נהגו, ואת שאר כל פרטי הדינים לא ידעו. ושמעתי פעם לדון האם נידה זה חוק או משפט, והיה מי שאמר - שבעה ימי נידותה זה משפט, ושאר דיני טהרתה, טבילתה ופרטיה זה בגדר חוק)
הכתוב מכחישו. שהרי גם בלידת בת, טומאתה 'שבועים כנדתה', כלומר הדמיון הוא רק להלכות הטומאה כנדה (וכדדרשו חז"ל) - האמורה בסוף הפרשה, ולא לסוג הטומאה.בחור צעיר אמר:באמת זה הכיוון שאני חפץ לדרוך בו, שמשמעות הכתוב הפשוטה הוא שיש להתייחס אליה כעת כבזמן היותה בימי נדת דותה, ואין כאן הלכה אלא התייחסות מוקדמת. ואמנם וודאי ניתן ללמוד מזה גם להלכה וחז"ל למדו מזה.
אפשר לומר, וטמאה שבועיים כנידתה, פירושו, פעמיים כימי נידתה, כלומר, כשם שהנידה טמאה שבעת ימים, היולדת נקבה היא טמאה כפליים מזה, שהם שבועיים.שאר לעמו אמר:הכתוב מכחישו. שהרי גם בלידת בת דם טומאתה 'שבועים כנדתה', כלומר הדמיון הוא רק להלכות הטומאה כנדה - האמורה בסוף הפרשה, ולא לסוג הטומאה.בחור צעיר אמר:באמת זה הכיוון שאני חפץ לדרוך בו, שמשמעות הכתוב הפשוטה הוא שיש להתייחס אליה כעת כבזמן היותה בימי נדת דותה, ואין כאן הלכה אלא התייחסות מוקדמת. ואמנם וודאי ניתן ללמוד מזה גם להלכה וחז"ל למדו מזה.
לא זו בלבד אלא שנדה יכולה להיות גם יום אחד או חמישה ימים, אבל טומאתה מן התורה ז' ימים. ואילו בזמן הקדמונים פשוט בכילוי דמיה נרפאית מנדתה כמובן.
ולא חז"ל למדונו זאת אלא מקרא מפורש הוא שמלמדנו.
ואין מוקדם ומאוחר בתורה בהלכות. ורק בסיפור דברים הכתוב יקפיד כמובן על מוקדם ומאוחר.
הרמב"ן פירש הפסוק באופן אחר. ומפורש בדבריו שההיתר של הדם בימי טוהר הוא דרשת חז"ל. [ועדיין זה לא עקרוני לדברים שכתבת].שאר לעמו אמר:ולא זו בלבד אלא שחז"ל דרשו שאפילו פתיחת הקבר בלא דם מטמאה שבוע או שבועיים (לא נ"מ איך זה יתכן, אבל כך חז"ל דרשו), כלמר א"ז מקבילה רעיונית לנדה בכלל. ולא עוד אלא שדם טוהר לידתה אף הוא אותו דם לידה ואיננו מטמא.
ולא חז"ל למדונו זאת אלא מקרא מפורש הוא שמלמדנו.
אין מצווה אבל מה נפסיד בזה. אם היינו כולנו חכמים אז באמת היה בזבוז זמן להתווכח, אבל בהינתן מה שאנחנו הרי כל קושיה גוררת אחריה בהכרח לימוד ועיון בדבריםשאר לעמו אמר:אבל למה, ומה יהיה הטעם לדבר שכזה?
הרי מתאמצים פה למצא מקבילות שבין לידה לריחוק הוסת הטבעי. ולא מצאתי שום מקבילה ולו אחת לענין, כמו שהארכתי בהודעתי הקודמת.
סוף דבר אין מצווה להקשות..
לא הבנתי.שאר לעמו אמר:הכתוב מכחישו. שהרי גם בלידת בת, טומאתה 'שבועים כנדתה', כלומר הדמיון הוא רק להלכות הטומאה כנדה (וכדדרשו חז"ל) - האמורה בסוף הפרשה, ולא לסוג הטומאה.בחור צעיר אמר:באמת זה הכיוון שאני חפץ לדרוך בו, שמשמעות הכתוב הפשוטה הוא שיש להתייחס אליה כעת כבזמן היותה בימי נדת דותה, ואין כאן הלכה אלא התייחסות מוקדמת. ואמנם וודאי ניתן ללמוד מזה גם להלכה וחז"ל למדו מזה.
לא זו בלבד אלא שנדה יכולה להיות גם יום אחד או חמישה ימים, אבל טומאתה מן התורה ז' ימים. ואילו בזמן הקדמונים פשוט שבכילוי דמיה נרפאית מנדתה כמובן.
ולא זו בלבד אלא שחז"ל דרשו שאפילו פתיחת הקבר בלא דם מטמאה שבוע או שבועיים (לא נ"מ איך זה יתכן, אבל כך חז"ל דרשו), כלמר א"ז מקבילה רעיונית לנדה בכלל. ולא עוד אלא שדם טוהר לידתה אף הוא אותו דם לידה ואיננו מטמא.
ולא חז"ל למדונו זאת אלא מקרא מפורש הוא שמלמדנו.
ואין מוקדם ומאוחר בתורה בהלכות. ורק בסיפור דברים הכתוב יקפיד כמובן על מוקדם ומאוחר.
א"צ להחזיק בקושיא אם ניתן ליישבה.
בחור צעיר אמר:אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא.
טומאת הנדה עדיין לא נאמרה למשה, ותלה הכתוב אמורה בשאינה אמורה.
ישר כוחך על המובואת.משה נפתלי אמר:בחור צעיר אמר:אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא.
טומאת הנדה עדיין לא נאמרה למשה, ותלה הכתוב אמורה בשאינה אמורה.כך דרכה של תורה. וכיוצא בזה:פרשת נח: מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה (האמורה בפרשת שמיני) תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ.פרשת משפטים: מְלֵאָתְךָ (האמורה להלן בפרשה: 'ראשית בכורי אדמך תביא') וְדִמְעֲךָ (האמור בפרשת שופטים: 'ראשית דגנך תתן לו') לֹא תְאַחֵר.פרשת אמור: וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִים שְׁנָיִם וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם (האמורים בפרשת שלח).
במנחתם ונסכיהם האמור שם, הוא מתקיים לעצמו, ואם לא יהיה פירוש, אז יתקיים אחרת, ואח"כ פירש להם לקראת כניסתם לארץ.שאר לעמו אמר:כמו ש'במנחתם ונסכיהם' תלה בדבר שעוד לא התפרש - שיש מצוות נסכים, ועתיד להתפרש בפרשה העתידה על זמן שיהיו באים חובה (ולא נ"מ מתי יהיה חובה - זה עתיד להתפרש ולא פורש עדיין, והכתוב תלה בדלא תני),
כך כאן גילתה תורה שיולדת טמאה כנדה, וידענו מכאן שגם נדה יש לה הלכות טומאה, ולא פורשו עדיין דיני טומאתה עד הפרשה העתידה.