צרעת בזמן הזה

[המכיר את מקומו]

מדברי רמב"ן עה"ת משמע שנגעי אדם זו מחלת עור (בניגוד לנגעי בגדים ונגעי בתים שהם נס מיוחד).
ושאלתי האם גם בזמן הזה שייכת באופן עקרוני אותה מחלה שעליה דיברה התורה,
וא"כ מדוע כהן מיוחס לא יוכל להסגיר (כי זכורני שרק נגעי בגדים ונגעי אדם שייכים רק בזמן שביהמ"ק קיים)?
 

[אחד הבנים]

עי' תפא"י הקדמה לנגעים אות לט הק' כן וגם בשם הגרעק"א ולא מתרץ.
והח"ח בשמיה"ל שער הזכירה פ"ו כותב שזהו חסד ה' שאין צרעת כיון שאין לנו הדרך לירפא ממנו. [אין כהנים מיוחסים ,ואו"ש טו"צ י"א ו' כותב משום שאין תולעת שני]

[HaimL]

אבל מהצרעת לא נרפאים ע"י כהן, ולא ע"י תולעת שני. מהצרעת נרפאים כשנרפאים. ואז הכהן, והתולעת שני, מטהרים את המצורע לאכול קדש ולהיכנס למקדש, ומה זה שייך בזמננו. 

וְיָצָא֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶל־מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה נִרְפָּ֥א נֶֽגַע־הַצָּרַ֖עַת מִן־הַצָּרֽוּעַ׃
וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְלָקַ֧ח לַמִּטַּהֵ֛ר שְׁתֵּֽי־צִפֳּרִ֥ים חַיּ֖וֹת טְהֹר֑וֹת וְעֵ֣ץ אֶ֔רֶז וּשְׁנִ֥י תוֹלַ֖עַת וְאֵזֹֽב

[יהי חסדך עלינו]

אמרו לי פעם שזילברמן מקפידים לא לגרד חצ'קון מהטעם שאולי זה נגע ואסור להורידו

[HaimL]

אמרו לי פעם שזילברמן מקפידים לא לגרד חצ'קון מהטעם שאולי זה נגע ואסור להורידו

זה נאמר ברצינות, או מילתא דבדיחותא? 
 

[המכיר את מקומו]

אינני בקיא בסוגיא. אבל באופן עקרוני האיסור של קציצת בהרת נאמר אף בנגע טהור (עי' שבת קל"ג)

[יהי חסדך עלינו]

כך שמעתי מחבר ברצינות

[א. ל. חנן]

וא"כ מדוע כהן מיוחס לא יוכל להסגיר (כי זכורני שרק נגעי בגדים ונגעי אדם שייכים רק בזמן שביהמ"ק קיים)?

כד הוינא תליא ראיתי אחד מספרי הרב יצחק זילברשטיין שהגר"מ פיינשטיין זצ"ל אמר פעם לאחד שיש לו צרעת ממש ואיני זוכר הפרטים.
אבל מענין לענין הנה אי' בספורנו (מהדו' עוז והדר פרק טו, יט) שכתב כי דין זבה לא יקרה זה בבנות עמו ונכתב רק להעיר אזנן על חטא חוה.
האם יש עוד מקור לזה?

[קשישא]

לטמאות לכאורה א"א, שהרי צריך להיות בקיא בהן ובשמותיהן ואחד מן הנגעים הוא סיד ההיכל ובעוונותינו אין היכל

[אחד הבנים]

כד הוינא תליא ראיתי אחד מספרי הרב יצחק זילברשטיין שהגר"מ פיינשטיין זצ"ל אמר פעם לאחד שיש לו צרעת ממש ואיני זוכר הפרטים.

טובך יביעו ח"א עמ' קל"א
הגר"מ פיינשטיין זצ"ל הבחין פעם בפצע על ידו של בחור בישיבה, ואמר לו כי זו צרעת. הבחור נבהל מאוד, והגר"מ שאלו האם דיבר לאחרונה לשון הרע, ולא זכר, ובאמת היה מהזהירים בישיבה בענין זה. ושאלו אולי דיבר לשון הרע על המתים, ואז נזכר הבחור שבשיחה עם אחד מחבריו אמר שבנות לוט לא עשו כראוי כשנתנו לבניהן את השמות מואב ובן עמי. ואמר לו הגר"מ שזו הסיבה לצרעת, ושיקבל על עצמו לשוב בתשובה והצרעת תעבור. וכך היה, שללא רופאים ותרופות חלפה הצרעת (באותה הזדמנות הסביר רבי משה את פירוש השמות שנתנו בנות לוט לילדיהן, ואמר שלכן קראה הבכירה שם בנה מואב, כדי שלא יאמרו שנולד מהאלקים כמו שאומרים הנוצרים על אותו האיש, ופירוש המילה 'מואב' שבא מאביה).

[HaimL]

וא"כ מדוע כהן מיוחס לא יוכל להסגיר (כי זכורני שרק נגעי בגדים ונגעי אדם שייכים רק בזמן שביהמ"ק קיים)?

כד הוינא תליא ראיתי אחד מספרי הרב יצחק זילברשטיין שהגר"מ פיינשטיין זצ"ל אמר פעם לאחד שיש לו צרעת ממש ואיני זוכר הפרטים.
אבל מענין לענין הנה אי' בספורנו (מהדו' עוז והדר פרק טו, יט) שכתב כי דין זבה לא יקרה זה בבנות עמו ונכתב רק להעיר אזנן על חטא חוה.
האם יש עוד מקור לזה?

קצת קשה לומר שבנות ישראל החמירו על עצמן מפני דבר שלא היה ולא עתיד להיות.
 

[א. ל. חנן]

לטמאות לכאורה א"א, שהרי צריך להיות בקיא בהן ובשמותיהן ואחד מן הנגעים הוא סיד ההיכל ובעוונותינו אין היכל

לא רק כי אין היכל, כי הרי גם בנוב וגבעון לא היה היכל אלא כי אין מסורת איזה צבע וכו', כמו שיש לגבי דמים וכו'.
ובאמת צ"ב מתי ולמה הפסיקו להסגיר או לטמאות מצורעים?
 

[א. ל. חנן]

קצת קשה לומר שבנות ישראל החמירו על עצמן מפני דבר שלא היה ולא עתיד להיות.

אולי כוונתו דוקא לזבה גדולה.

[HaimL]

כך שמעתי מחבר ברצינות

אבל פצעון הוא מורסא, בליטה עם ליחה. נגע צרעת הוא כתם בהיר, הנראה שקוע מן העור, ואין בו ליחה.
 

[HaimL]

קצת קשה לומר שבנות ישראל החמירו על עצמן מפני דבר שלא היה ולא עתיד להיות.

אולי כוונתו דוקא לזבה גדולה.

אבל החמירו משום זבה גדולה. שהרי זבה קטנה שומרת יום כנגד יום. וזבה גדולה צריכה ספירת שבעת נקיים.