נדב ואביהוא היו פחותים מבני כ' ואעפ"כ נענשו האם בפחות מכ' נענשים

משבט הכהונא

משתמש ותיק
בסדר הדורות כתב בשם מג"ע בפי' ספר הזוהר ריש פרק אחרי מות כי נדב ואביהוא היו פחותים מבני כ'
ולכאורה תמוה דהרי בגמ' אמרינן דפחות מכ' ליכא עונשים
אמנם עיינתי קצת וראיתי שאין הדברים סתומים כדלהלן
ועיין בפת"ת סימן שעו ביא דברי הנוב"י (תנינא יו"ד קסד) דהכוונה שיענשו קודם מיתתם משא"כ לאחר מיתה נענשים אפילו קודם הגעה למצוות דאל"כ איש את רעהו וגו' ולפי"ז לכאורה קשה דהרי נענשו בחייהם
ועיין עוד בפת"ת סימן קפה שם הביא דברי החת"ס דדודאי משנעשו בני מצוה בשנים וסימנים מתחייבים בכל חיובי תורה בב״ד של מעלה ושל מטה. ומה שנמצא במדרשות שבני כ׳ נעשו ב״ע למעלה לא נאמר זה אלא בענשים על חטאים המחודשים לשעה כגון עונשי דור המדבר כו'
וע"ע בדברי החוות יאיר (סימן קסו) שציין הפת"ת בסימן שעו שרק דברים שלומדים מסברא אין נענשים
וע"ע בתשו' חכם צבי (סימן מט) דמה שאמרו בגמ' דל עשרין שנין דברי אגדה הן ואין משיבין מן האגדה (כמו"כ בחת"ס הנ"ל מוזכר סברא זו)
ועיין ברש"י על התורה בראשית כג שם משמע שאין בי"ד של מעלה דנים בפחות מבן כ' וע"ע ברש"י בערכין (ג ע"א ד"ה מכרת) משמע על חיוב כרת
 

משה מנדלוביטש

משתמש רגיל
מעניין הרע"ב בפירוש על השמנה בן עשרים לרדוף כתב וז"ל
בן עשרים לרדוף אותו מן השמים ולהענישו על מעשיו, שאין ב"ד של מעלה מענישין פחות מבן עשרים
וע"ע באו"ח ר"ס ריט בפרמ"ג בשם מהר"ם מינץ בברכת הגומל דקטן אינו מברך דאינו מחוייב במצוות ולא פטר מעונש (וגם אביו אינו מברך דלמא לא פטרו מעונשו עיי"ש) ולכאורה מגיל מצוות מברך דפטר מעונש
 

משה מנדלוביטש

משתמש רגיל
פירוש המשנה להרמב"ם סנהדרין ז ד
וכל מה שבארנו, אף על פי שלא ידעוהו בית דין ולא הענישום, או לא נתברר העדות, עונותיהם כתובות אצל הבורא יתברך, והוא יעניש העושה הרעה כמו שיראה לו כפי חכמתו. אבל מפי השמועה למדנו, שהקב"ה לא יעניש החייב כרת אלא אחר עשרים שנה, ואין הפרש בזה בין זכרים לנקבות.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
לא כן דעת חכמי המדרש (במדבר רבה פרשה ז), שכך אמרו:​
הָיָה אֶלְעָזָר עַד שֶׁלֹּא נִגְזְרָה הַגְּזֵרָה (של מרגלים) בֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה אוֹ יוֹתֵר.
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן עזאי אמר:
ויש להעיר עוד דהא מניחין כהן פחות מבן כ' לעבוד.

רש"י במדבר על הפסוק
זֹ֖את אֲשֶׁ֣ר לַלְוִיִּ֑ם מִבֶּן֩ חָמֵ֨שׁ וְעֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה יָבוֹא֙ לִצְבֹ֣א צָבָ֔א בַּעֲבֹדַ֖ת אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
מבן חמש ועשרים. וּבְמָקוֹם אַחֵר אוֹמֵר "מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה" (במדבר ד'), הָא כֵיצַד? מִבֶּן כ"ה בָּא לִלְמֹד הִלְכוֹת עֲבוֹדָה וְלוֹמֵד חָמֵשׁ שָׁנִים וּבֶן שְׁלֹשִׁים עוֹבֵד, מִכָּאן לְתַלְמִיד שֶׁלֹּא רָאָה סִימָן יָפֶה בְּמִשְׁנָתוֹ בְּחָמֵשׁ שָׁנִים שׁוּב אֵינוֹ רוֹאֶה (ספרי; חולין כ"ד):
רמב"ם הלכות כלי המקדש והעובדין בו ג ז
אין בן לוי נכנס לעזרה לעבודתו עד שילמדוהו חמש שנים תחלה שנאמר זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה וכתוב אחד אומר מבן שלשים שנה הא כיצד חמש ללמוד ואינו נכנס לעבודה עד שיגדיל ויהיה איש שנאמר איש איש על עבודתו:
ועיין ברמב"ן בהשגותיו לשורש השלישי

בוכן מה שיחשבו בעלי ההלכות גדולות במנותו ולא יעבוד עוד דלוים ואמר שאינה נוהגת אלא במדבר, אין הדבר כן אבל היא מצוה נוהגת בכל הדורות כל זמן שיצטרכו הלוים לשאת משא בכתף. ומה שנתעורר ממנו הרב לעשותה מצות שעה ממה שאמרו (חולין כ"ד.) יכול אף בשילה ובבית עולמים כן ת"ל לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא באהל מועד לא אמרתי אלא בזמן שעבודה בכתף. מן המאמר הזה בעצמו נלמוד שהיא מצוה לדורות כל זמן שישאו בכתף והרי נהגה כל הימים בארץ בנשאם הארון בשילה ובבית עולמים. והנראה מלשונם כי בהיותם במדבר מפני תדירות משא לא היו מביאין הלוי הזקן לשיר ולשאר העבודות כדי שלא יבא לידי לישא בארון ולא היה נכנס אלא לנעילת שערים ולעבודת בני גרשון שאינם עבודת פנים אבל משנכנסו לארץ לא נפסלו אלא ממשא הארון בעת נסעו ממקום למקום. וכבר שמו דוד בנשאו הארון על העגלה טועה בדבר שהתינוקות קורין אותו בבית הכנסת שנאמר כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו וחזר בו ואמר לראשי הלוים (דברי הימים א ט״ו:י״ב-י״ג) התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון ה' אלהי ישראל אל הכינותי לו כי למבראשונה לא אתם פרץ ה' אלהינו בנו כי לא דרשנוהו כמשפט ושם כתוב וישאו בני הלוים את ארון האלהים כאשר צוה משה כדבר ה' בכתפם במוטות עליהם, וכאשר צוה משה הוא מבן שלשים ועד חמשים. וכן כתוב בדברי דוד מפורש (דברי הימים א כ״ג:ג׳) ויספרו הלוים מבן שלשים שנה ומעלה ובאמת כי זה המספר עד חמשים בלבד הוא רומז. ושם נאמר אלה בני לוי וגו' עושה המלאכה לעבודת בית ה' מבן עשרים שנה ומעלה כי אמר דויד הניח ה' אלהי ישראל לעמו וישכון בירושלים עד לעולם וגם ללוים אין לשאת את המשכן ואת כל כליו לעבודתו, כי בדברי דויד האחרונים המה מספר בני לוי מבן עשרים שנה ולמעלה, כי מעמדם ליד בני אהרן לעבודת בית ה' על החצרות ועל הלשכות וגו', ולא לשאת המשכן וכל כליו. ולא היה זה המספר כמספר הראשון שאמר בו מבן שלשים ועד בן חמשים. ואם נחשוב שלא יהיה עוד ללוים וכו'...
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
פותח הנושא
והנה עוד רמב"ם בפ"ה מה' כלי המקדש הט"ו
כְּשֶׁיִּגְדַּל הַכֹּהֵן וְיֵעָשֶׂה אִישׁ הֲרֵי הוּא כָּשֵׁר לַעֲבוֹדָה. אֲבָל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים לֹא הָיוּ מְנִיחִין אוֹתוֹ לַעֲבֹד בַּמִּקְדָּשׁ עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה. וְאֵינוֹ נִכְנָס לָעֲזָרָה לַעֲבוֹדָה תְּחִלָּה אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהַלְוִיִּם אוֹמְרִים שִׁירָה:
משמע לכאורה כמו שאמר הרב @משה מנדלוביטש שזה דעה אחרת שאין איסור וההגבלה הוא על הלימוד
ובסופו של דבר נראה עירוב דברים בכאן מי שיכול לעזור ולהעמיד הענין שהעלה הרב @בן עזאי 
 

נחלת השם בנים

משתמש ותיק
יש ברש"י פרשת נח והוא מבראשית רבה דבזמן המבוך לא נענשו עד גיל מאה (ולכן ילד נח את בנו הראשון מאה שנה קודם המבול, שלא ייענשו אלו משום עוונותיהם)
 
חלק עליון תַחתִית